לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 28.7.05, כאשר נפלה באוטובוס הנתבעת 2, וזאת בהסתמך על העדויות והמסמכים השונים ובפרט תעודת חדר מיון מיום 29.7.05 והודעתה של התובעת מיום 31.7.05 שהם מסמכים מזמן אמת המחזקים את גירסתה של התובעת באשר לדרך קרות התאונה.
...
" איני מקבל את טענת הנתבעים לגבי המשקל שיש לתת לשוני לכאורה בין הגרסאות כאמור לעיל. בהודעתה במשטרה, מסרה התובעת, כי הלכה לתוך האוטובוס, אולם מייד בהמשך אותו משפט אמרה, כי נפלה ליד הנהג. לפיכך, ברור, שלא התכוונה בדבריה הנ"ל, כי הלכה בתוך האוטובוס והתרחקה מהנהג בטרם קרות התאונה ואין הבדל של ממש בין גרסתה בהודעה למשטרה לבין עדותה בבית המשפט.
בהתייחס לתחום העיסוק של התובעת בלימוד נגינה בפסנתר, שוכנעתי שהפגיעה (הניכרת לעין כפי שראיתי באולם בית משפט) באצבע הספציפית משליכה על יכולתה להמשיך ולעסוק בעסוק זה. המקרה דומה למקרה של אמן, צייר למשל, לא בהכרח בעל השכלה פורמלית שזהו אחד מעיסוקיו, המתפרנס במידה כזו או אחרת גם מעיסוקו כצייר ופגיעה כזו פוגעת באיכות יצירתו וביכולתו לצייר, באופן שמן הסתם, יפגע באפשרותו להיתפרנס מעיסוק זה.
נוכח כל האמור לעיל, ובהתחשב במועד התאונה ובגילה של התובעת ראיתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הפסדי שכר לעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד בתחום העיסוק של מתן שעורים פרטיים בפסנתר בסך של 60,000 ₪.
אני סבור שהתובעת ובעלה האדירו את הפגיעה בתובעת בכל הנוגע לחוסר התיפקוד בבית.
סיום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובעת סך של 142,415 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשעור 13% בתוספת מע"מ והוצאות משפט.
