נפגעי פעולות איבה קיזוז תגמולים תביעה כנגד החלטה

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה המכוונת נגד שני פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה מיום 20.12.2020 שניתנו בעיניינה של העותרת: האחד – פסק דין בעב"ל 59651-05-20 במסגרתו נדחה ערעור שהגישה העותרת נגד פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים בב"ל 43607-01-16, אשר דחה את תביעת העותרת לקבלת החזר הוצאות רפואיות, שירותי חונכות, תעודה המעניקה פטור מהמתנה בתור, וכן תשלום בגין ימי הבראה וימי ריפוי; השני – פסק דין בעב"ל 6400-07-20 במסגרתו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים בב"ל 33704-12-19, אשר דחה את תביעת העותרת לקבלת תגמולים מיוחדים לנכה "נצרך". העתירה שלפנינו מתארת את נסיבות חייה הקשות והמצערות של העותרת.

העותרת, ילידת 1960, נפגעה בפעולת איבה בשנת 1992, ובעקבות זאת הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי – הוא המשיב בעתירה שלפנינו – כבעלת נכות רפואית בשיעור משוקלל של 67%, מתוכם 30% מיוחסים לנכות נפשית.

במסגרת זו, היתייחס בית הדין לשלוש טענות עיקריות שהעלתה העותרת, אשר מצדיקות לשיטתה את הארכת זכאותה לקבלת תגמולים לנכה "נצרך" לצמיתות, ללא צורך בהגשת תביעה או מסמכים מטעמה: האחת – כי בשנת 2013 אושרה זכאותה של העותרת לקבלת תגמולים לנכה "נצרך" לצמיתות במסגרת מכתב של המוסד לביטוח לאומי; השנייה – כי בשל הגעתה של העותרת לגיל פרישה, היא זכאית לקבלת תגמול נכה "נצרך" לצמיתות לפי סעיף 35 להוראת אגף שקום נכים מס' 07.40; והשלישית – כי העברת המסמכים המבוקשים מהבנק פוגעת בזכות העותרת לפרטיות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

ואולם, מכתב זה הוא בגדר המלצה בלבד, שכן הסמכות להחליט בעיניין נתונה לועדת הרשות העליונה של אגף נפגעי פעולות איבה במוסד לביטוח לאומי, אשר ממילא לא אימצה המלצה זו. בנוסף, צוין כי המכתב מתייחס רק לתנאי אחד מבין התנאים הדרושים לקבלת זכאות לתשלום תגמול נכה "נצרך" – הוא העידר מסוגלות להישתכר למחייה, וכלל אינו מתייחס לתנאי אותו נדרשה העותרת להוכיח – העדר הכנסה מספקת למחייה.

...

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה המכוונת נגד שני פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה מיום 20.12.2020 שניתנו בעניינה של העותרת: האחד – פסק דין בעב"ל 59651-05-20 במסגרתו נדחה ערעור שהגישה העותרת נגד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בב"ל 43607-01-16, אשר דחה את תביעת העותרת לקבלת החזר הוצאות רפואיות, שירותי חונכות, תעודה המעניקה פטור מהמתנה בתור, וכן תשלום בגין ימי הבראה וימי ריפוי; השני – פסק דין בעב"ל 6400-07-20 במסגרתו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בב"ל 33704-12-19, אשר דחה את תביעת העותרת לקבלת תגמולים מיוחדים לנכה "נצרך". העתירה שלפנינו מתארת את נסיבות חייה הקשות והמצערות של העותרת.

מכל מקום, ומבלי להקל ראש בקשיים הפיזיים והנפשיים עמם נדרשת העותרת להתמודד, אנו סבורים כי דינה של העתירה להידחות ללא צורך בקבלת תגובה, משאינה מקימה עילה להתערבותנו.

לאור הדברים הללו, מתחזקת המסקנה כי לא קמה הצדקה להתערבותנו במסגרת העתירה דנן.

העתירה נדחית אפוא.

] התובעת מתגוררת בשכירות בעלות של 3,100 ₪,[footnoteRef:14] ומקבלת 1,264 ₪ סיוע בשכר דירה לאחר ניכוי דמי השכירות שמקבלת משוכרת דירתה.

החלטת הוועדה סבירה ואין להתערב בה. דיון והכרעה הרקע המשפטי סעיף 7 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה אימץ את הוראת סעיף 35א לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), תש"י-1950, (להלן: "חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה") המורה על הקמת ועדת למ"ד כדי להסדיר מתן סיוע לפנים משורת הדין למי שלא נמצא זכאי לסיוע על פי חוק.

ראו גם, תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (מועדים להגשת תובענות), תשנ"ו- 1996.

[footnoteRef:27] [27: ס' 23 לכתב ההגנה] בדיון בועדה העלתה גב' סטינגר נקודות שמחייבות לדעתי מתן זכות תגובה לתובעת כמו למשל – אי יידוע הנתבע על השכרת דירתה, במיוחד היות ושיקול זה נילקח בחשבון בהחלטה לעניין שכר הדירה; היתנהלות התובעת בטקס זכרון ובשיחה עם פקידת שקום, בין היתר הגשת תביעה כנגד פקידת השקום; ציון העובדה כי התובעת מחליפה רכבים לרכב יקר יותר, נתון שנלקח בחשבון בהחלטת הועדה הקובעת מצבה הסוציואקונומי של התובעת.

...

לפיכך אני דוחה את טענת השיהוי.

גב' סטינגר, כלל לא נכחה בוועדה – [footnoteRef:31] ולכן הטענות לניגוד עניינים בשל נוכחותה נדחות בזאת.

לסיכום עניינה של התובעת יוחזר לוועדת למ"ד, על מנת לשוב ולדון בבקשת התובעת לאחר קבלת תגובת התובעת לטענות שהעלתה גב' סטינגר בדיון לפני הוועדה.

ביום 29.7.2019 ניתנו על ידי סגן הנשיא (בדימ') מ' דרורי פסק דין (חלקי) שבו נדחתה התביעה נגד נתבעים 2-3 והחלטה שבה נקבע כי נתבעת 4, הרשות הפלסטינאית (להלן – הרש"פ), אחראית לקרות הפיגוע ולנזקיהם של התובעים (להלן – החלטת האחריות).

כן הובהר על ידי התובעים כי הסכמתם ניתנה בהתבסס על קביעתו של סגן הנשיא דרורי (בהליך אחר שיפורט להלן) בדבר הזכות המקבילה לתבוע פיצוי נזיקי ותגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (להלן – חוק התגמולים), כך שהתביעה לפי חוק זה אינה פוגעת בזכות לקבל פיצוי עונשי.

התובעים טוענים בנוסף כי אף שהם קיבלו מהמל"ל תגמולים על פי חוק התגמולים, אין מקום לנכות תגמולים אלו מהפיצויים העונשיים שיש לפסוק לחובת הרש"פ. טענה זו נסמכת על פסק דינו של סגן הנשיא דרורי שניתן ביום 17.11.2017 בת"א 3361/09 יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל נגד הרשות הפלסטינאית (להלן: עניין בן שלום (מחוזי)).

...

בהתאם לקנה המידה שהותווה בערעור בן שלום אני מחייב את הרש"פ בתשלום פיצויים עונשיים לשני התובעים יחד בסך כולל של 3 מיליון ₪.

בהתאם לשיקולים שפורטו בת"א (מחוזי י-ם) 4333/02 שמש נ' הרשות הפלסטינית (החלטה מיום 26.1.2021), המקובלים אף עלי, אני מחייב את הרש"פ לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 10% (בתוספת מע"מ) מסכום הפיצוי העונשי שנפסק, ובניכוי שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו בהחלטת האחריות בסך 100,000 ₪.

עוד יצוין כי למרות שהפיגוע מיום 7.4.1996 הוכר על ידי משרד הבטחון כפעולת איבה, המשיב בחר לוותר על תביעה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: חוק נפגעי פעולות איבה).

בית המשפט קבע כי המדינה לא נקטה את כל האמצעים הסבירים למניעת הארוע, ולמשל, התקבלה החלטה "תמוהה" להסיר בבוקר יום העצרת את העוצר שהוטל קודם לכן על האיזור; ארוע דומה של זריקת בקבוקי תבערה היתרחש במקום סמוך כשעה וחצי לפני הפיגוע שבו נפגע המשיב (להלן: הפיגוע הראשון), אך לא הוטל בעקבותיו עוצר שהיה יכול למנוע פיגועים נוספים; והמדינה לא פעלה לעצירת התנועה או להסטתה לנתיב חלופי לאחר הפיגוע הראשון.

בית המשפט לא פסק פיצוי בראשי הנזק של עזרה לזולת, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר או לעתיד, בין היתר מכיוון שכנפגע תאונת עבודה המשיב יהיה זכאי לפנות בנושאים אלה למל"ל. מהסכום הכולל (6,573,800 ₪) נוכו תגמולי המל"ל בסך 4,677,176 ₪.

התביעה שלפנינו מעוררת את השאלה אם לא ראוי לקבוע עיקרון ייחוד עילה כנגד המדינה בתביעות נזיקין בפיגועי טירור כגון דא. ולסיכום הדיון בנקודה זו: אני סבור כי לא הוכחה התרשלותה של המדינה באי מניעת הפיגוע שבו נפגע המשיב, ושיקולים של מדיניות משפטית תומכים אף הם בדחיית הטענות נגדה בכל הנוגע לאי מניעת פיגוע טירור.

...

לסיכום, מכל הטעמים שפורטו לעיל מצאתי כי אין להטיל על אגד או על המדינה את האחריות לנזקיו של המשיב.

סוף דבר, שיש לקבל את ערעור המדינה ולהורות כי אין היא אחראית לנזקי המשיב הנובעים מהפיגוע.

כמו כן, וכאמור לעיל, יש לדחות את ערעור המשיב בכל הנוגע לאחריותה של אגד.

ביום 11.7.2022 היתכנסה הוועדה לעררים נשוא העירעור שלפניי על מנת לידון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון (להלן: הועדה), והאזינה לדברי ב"כ המערער שטען בפניה, בין היתר, כי: "ועדה מדרג ראשון בפגיעת איבה הכירה בפגיעה. סמכות הועדה מוגבלת לאותה הכרה גם לעניין פגיעה של החמרה או מצב קודם. הוועדה לא יכולה בפגיעת איבה לידון בקיומו של מצב קודם שעה שהפגיעה הוכרה במלואה (אם לא נרשם החמרה)" הועדה דנה בטענות המערער וסיכמה את מסקנותיה כך: "הועדה שמעה ברוב קשב את דברי בא כוח התובע שלטענתו אין מקום לנכוי מצב קודם במקרה שפקיד התביעות הכיר פגיעה איבה. הועדה אינה סבורה כך. לפי מיטב ידיעת הועדה, במקרה של מצב קודם גם באיבה יש מקום לנכוי מצב קודם כאשר מדובר במימצא מתועד היטב. לתובע לפי תיקו הרפואי היה עבר רפואי מתועד... ב- 2009 וכן ב- 2005 כאבי עמ"ש צוארי וכן ב- 2017 בוצע MRI צוארי שהדגים ממצאים דיסקוגניים... MRI נוכחי הדגים החמרה ובגין החמרה זו לתובע הוכרה החמרת מצב. דין הערר להדחות" על החלטה זו הגיש המערער את העירעור שלפניי, וביום 15.2.2023 היתקיימה ישיבת הערכת מוקדמת בפני כב' הרשמת שרון חג'ג', שלאחריה עמד המערער על זכותו לטעון בפני שופט והתיק הועבר להכרעתי.

בעיניין זה צירף המערער החלטות של הרשות המאשרת בעיניינם של נפגעים אחרים שבהם הכירה הרשות בפגימות על דרך של החמרה (על מנת להשוות להכרה המלאה, לכאורה, בעיניינו של המערער), וכן הפנה להלכה הפסוקה שלפיה, יש ליצור האחדה בין הטיפול והזכויות של נפגעי פעולות האיבה לאלה של נכי צה"ל, ואין להקיש מסמכויותיהן הועדות הרפואיות בענף נפגעי עבודה לסמכויותיהן ביחס לנפגעי פעולות האיבה, מאחר שלגביהם נקבע במפורש, כי יש להקיש מההסדרים החלים בחוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) ולא מחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

[3: וככל שיש לועדה סמכות כאמור, המערער אינו משיג על האופן שבו יישמה את סמכותה וניכתה מצב קודם בעיניינו, ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2022, ש' 13-17 וש' 23-24] דיון והכרעה סעיף 3 לחוק התגמולים קובע, כי סימן ג' לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו מכוחו, יחולו לגבי נפגעי פעולות איבה בשינויים המחויבים, ובכפוף להכרה בפגיעה שארעה לנפגע, כפגיעת איבה[footnoteRef:4].

בהקשר זה אף נפסק בבגץ חריטן, ביחס להסדר המקביל בחוק הנכים, כי מגמת הפסיקה לגלות רוחב לב ביחס לתביעות לפי חוק הנכים "אינה יכולה לעמוד כנגד המגמה הברורה של המחוקק, לזכות בתגמול בגין נכות או חלק מנכות שהם תוצאה של השרות הצבאי דוקא. פירוש, אשר יהיה בו כדי להיטיב עם נכים אשר פגיעתם אינה נובעת מהשרות, יפגע, בסופו של דבר, באלה שפגיעתם נובעת מנשיאת הסיכון למען המדינה"[footnoteRef:11].

...

ביום 11.7.2022 התכנסה הועדה לעררים נשוא הערעור שלפניי על מנת לדון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון (להלן: הוועדה), והאזינה לדברי ב"כ המערער שטען בפניה, בין היתר, כי: "ועדה מדרג ראשון בפגיעת איבה הכירה בפגיעה. סמכות הוועדה מוגבלת לאותה הכרה גם לעניין פגיעה של החמרה או מצב קודם. הועדה לא יכולה בפגיעת איבה לדון בקיומו של מצב קודם שעה שהפגיעה הוכרה במלואה (אם לא נרשם החמרה)" הוועדה דנה בטענות המערער וסיכמה את מסקנותיה כך: "הוועדה שמעה ברוב קשב את דברי בא כוח התובע שלטענתו אין מקום לניכוי מצב קודם במקרה שפקיד התביעות הכיר פגיעה איבה. הוועדה אינה סבורה כך. לפי מיטב ידיעת הוועדה, במקרה של מצב קודם גם באיבה יש מקום לניכוי מצב קודם כאשר מדובר בממצא מתועד היטב. לתובע לפי תיקו הרפואי היה עבר רפואי מתועד... ב- 2009 וכן ב- 2005 כאבי עמ"ש צווארי וכן ב- 2017 בוצע MRI צווארי שהדגים ממצאים דיסקוגניים... MRI נוכחי הדגים החמרה ובגין החמרה זו לתובע הוכרה החמרת מצב. דין הערר להידחות" על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי, וביום 15.2.2023 התקיימה ישיבת הערכת מוקדמת בפני כב' הרשמת שרון חג'ג', שלאחריה עמד המערער על זכותו לטעון בפני שופט והתיק הועבר להכרעתי.

מנגד טוען המשיב, כי דין הערעור להידחות מאחר שלא נפל פגם משפטי בהחלטה, והוועדה פעלה כנדרש ובהתאם לסמכותה, ולא בכדי המערער אינו מצביע על סעיף חוק המונע מהוועדה לנכות נכות בגין מצב קודם, כפי שניכתה.

בהקשר זה אף נפסק בבגץ חריטן, ביחס להסדר המקביל בחוק הנכים, כי מגמת הפסיקה לגלות רוחב לב ביחס לתביעות לפי חוק הנכים "אינה יכולה לעמוד כנגד המגמה הברורה של המחוקק, לזכות בתגמול בגין נכות או חלק מנכות שהם תוצאה של השירות הצבאי דווקא. פירוש, אשר יהיה בו כדי להיטיב עם נכים אשר פגיעתם אינה נובעת מהשירות, יפגע, בסופו של דבר, באלה שפגיעתם נובעת מנשיאת הסיכון למען המדינה"[footnoteRef:11].

לאור כל האמור, הערעור נדחה, וכמקובל בהליכים מסוג זה, ללא צו להוצאות.