וכך אמרו בית הדין הארצי בפס"ד זה:
"מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על-פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הבטחון הסוצאלי. לפיכך, לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד, בהתנהגותו, זכויות או מניעות, וכעת אינו יכול לטעון כי מבוטח אינו זכאי לביטוח אבטלה. בית-דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית-המשפט העליון ולפיהן היתנהגותו של גוף צבורי דוגמאת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק.
השאלה הנה האם אכן נפלה טעות בהחלטת המוסד מיום 8.12.2013 במסגרתה אושרה תביעת התובעת לתגמולים מכוח חוק נפגעי פעולות איבה למפרע מחודש 3/2012 (שנה רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה) והאם ההחלטה מיום 14.12.2014 בדין יסודה?
סעיף 7 א לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה קובע:
"גרמה פגיעת איבה למותו של הנפגע, יהיו בני המשפחה זכאים לתגמול והוראות סעיפים 7, 8, 8א, 8ב, 8ג, 9, 10, 10א, 10ג, 11, 12, 13א, 13ב, 13ג, 14א, 14ב, 15, 17, 18, 21ב, 22, 24, 25ב, 29, 29א, 29ג, 29ד, 29ה, 32, 32א ו-33א לחוק מישפחות חיילים יחולו עליהם, בשינויים המחוייבים"
הגדרת בן מישפחה של נפגע, במות הנפגע, בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הנו כאמור כמשמעותו בחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), תש"י-1950:
"מי שהייתה אישתו של הנספה ביום מותו..."
סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה."
סעיף 130 מגדיר תלויים לעניין סעיף 130 לחוק הביטוח הלאומי:
א) אלה בגדר תלויים במבוטח לענין סימן זה:
(1) אישתו בשעת מותו;
(2) ילדו כמשמעותו בסעיף 238 או 252(ג1);
(3) הורים שעיקר פרנסתם על המבוטח וכן הורים שאינם מסוגלים לכלכל עצמם והמוסד אישרם כתלויים תלות מלאה או חלקית, מאחר שלדעתו שורת הצדק מחייבת זאת; בפיסקה זו, "הורה" – לרבות הורה מאמץ לפי חוק האימוץ, הורה המוכיח אימוץ על ידי פסק דין של בית משפט מוסמך והורה חורג;
(4) סב, סבה, אח או אחות הגרים בביתו של המבוטח לפחות שנים עשר חודשים לפני הפגיעה וכל פרנסתם על המבוטח ואינם מסוגלים לכלכל עצמם וכל עוד אינם מסוגלים לכלכל עצמם;
(5) מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או אינו מסוגל לכלכל עצמו או הכנסתו אינה עולה על האמור בלוח ט' (להלן – אלמן); בן זוג של מבוטחת שבשעת פטירתה היה עמו ילד שמלאו לו 18 שנים אך לא נתקיימו בו התנאים האמורים בפסקות (2) ו-(3) של הגדרת "ילד" שבסעיף 238 או התנאים שבסעיף 252(ג1), ייחשב כאלמן מהיום שבו נתקיים בילד תנאי מהתנאים האמורים בסעיף 238 או שהתקיימו בו התנאים האמורים בסעיף 252(ג1); השר רשאי לקבוע בצו, לאחר היתייעצות עם שר האוצר ובאשור ועדת העבודה והרווחה, סכומים אחרים לענין הגדרה זו במקום הסכומים שבלוח ט'.
...
עיקר טענות הנתבע:
לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות מעיקרה.
סיכומו של דבר – החלטת הנתבע מיום 24.8.1998 הדוחה את תביעת התובעת לתגמולים בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי איבה הינה החלטה חלוטה; החלטת הנתבע מיום 14.12.2014 נעשתה כדין באשר עולה בבירור מפסק הדין של בית הדין האזורי כי התובעת לא הייתה אשתו של המנוח.
באשר לטענת התובעת לפיה הודעת הנתבע מיום 15.6.2003 בו הופנתה התובעת לבדוק את זכאותה לפי חוק מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה מדובר בטקסט סטנדרטי המופיע בכל המכתבים הנשלחים לתלויים במדור נפגעי בעבודה עת האירוע בו נפגע היה גם אירוע איבה.
סוף דבר:
התביעה נדחית.
