נסיבות בהן בוטלה ההשעייה של עובד עד לבירור עניינו

בסמוך לאחר הגשת הבקשה הוגשה תביעתו של המבקש למתן צו מניעה קבוע שיורה למשיבה "להמנע מלהשעות את התובע מעבודתו, או מנקיטת כל פעולה נוספת כנגד התובע, בכל הנוגע לטענות שהועלו בפניו". לטענת המבקש, דינה של ההחלטה בדבר ההשעיה להתבטל בשל פגמים מהותיים שנפלו בהליך השימוע ובהחלטה עצמה, בין השאר משנפגעה זכות הטיעון של המבקש, וההחלטה ניתנה משיקולים לא עניינים המונעים מרדיפה אישית.

כך גם בנסיבות המקרה כאן, בהתייחס לטענות העובד כי יש להורות על ביטול ו/או בטלות החלטת המעסיקה להשעות אותו עד תום בירור ההליך המשמעתי, ומכאן שיש לבחון האם מדובר בהחלטה מופרכת, החורגת ממיתחם המידתיות או הסבירות, או שעולה ממנה פגיעה בעקרי הצדק הטבעי.

אנו מקבלים את עמדת המעסיקה כי ההחלטה להשעות את העובד מעבודתו עד לתום הבירור המשמעתי מבוססת בעיקרה על הממצאים והמסמכים שצורפו לזימון לשימוע ועל הממצאים שעלו בשימוש, והם: נתוני כניסה ויציאה של רכבו של העובד משטח הנמל במהלך התקופה 7/16 עד 1/17, אי התאמה בין נתונים אלה לבין דיווחי הנוכחות לאותה תקופה, דו"ח החוקר ובו תמצית מימצאי החקירה בדבר ביקור באתרי בניה, העובדה לפיה העובד מחזיק במלוא מניותיה של החברה, ובהצטרף לכך כי העובד לא הציג מסמכים הסותרים את הטענות שהועלו בדבר העדרות מהעבודה ומעורבות משמעותית בעסק שהעובד מחזיק במלוא מניותיו.

...

לאחר שמצאנו כי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים פעלו בהתאם לסמכותם מכוח ההסכם הקיבוצי, לא מצאנו כי המעסיקה חרגה מסמכותה, התבססה על שיקולים זרים או כי החלטתה חורגת ממתחם הסבירות – אין מקום להתערב באותה החלטה בדרך של סעד זמני.

לאור כל האמור והמפורט לעיל, לאחר שבחנו את הראיות לכאורה ואת הנזק שעלול להיגרם אם לא יינתן הצו כמבוקש, אנו סבורים כי אין בשלב זה ליתן צו זמני כמבוקש.

על כן, הבקשה נדחית.

המשיבה הפניתה להליך זהה במהותו, לטענתה, במסגרתו נדונה אותה שאלה משפטית ביחס לקשר שבין העידר קיום הליך הבירור המשמעתי לבין ההשעיה – פ"ה 8106-02-13 דוד פרץ נ' חברת נמל חיפה (החלטה מיום 18.2.2013); וההחלטה בבקשת רשות העירעור – בר"ע 8793-03-13 דוד פרץ נ' חברת נמל חיפה (החלטה מיום 18.4.2013) (לעיל ולהלן – "עניין דוד פרץ" או "המבקש") .

ככלל, כפי שציין בית הדין האיזורי, ולאחר מכן בית הדין הארצי, התרופה הראויה בנסיבות אלה היא על דרך של מתן הוראה למעסיק לבצע את הבירור ללא דיחוי, אך לא לבטל את השעיית העובד.

למען הסר ספק, מובהר בזאת כי אין בהחלטה זו כדי לחוות דיעה ביחס לזכותה של המשיבה להגיש בקשה להארכת ההשעיה לפי חוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף צבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח-2018, מקום בו כאמור דרך היתנהלותה עד הינה לא תיאמה את הוראות סעיף 12 להסכם הקבוצי, ביחס לחובה לקיים בירור משמעתי תוך 48 שעות מעת ההשעיה.

...

ואולם, על רקע צירוף הטעמים, נחה דעתנו כי במכלול, אין מקום לבטל את ההשעיה.

לאחר שבחנו את הסוגיה בהיבטים המנהליים הנדרשים – סמכות, ענייניות, סבירות, מידתיות, הגינות ותום לב, אל מול תכלית ההשעיה של הגנה על המשיבה, על שמה הטוב, על אמון הציבור בה ועל טוהר המידות של עובדיה, מצאנו שהאיזון הנכון הוא לא להתערב בהליך ההשעיה, בכפוף להערותינו כאמור.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, דין הבקשה למתן סעד זמני – צו עשה – להידחות.

הוראות אלה קובעות כי "תוכל הנהלת הנמל לאחר ששמעה את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ-48 שעות לאחר תחילת ההשעיה". אין חולק כי בירור משמעתי לא נערך והמחלוקת בין הצדדים נוגעת בשאלה מה השלכות העובדה כי לא נערך בירור משמעתי על ההחלטה להשעות את המשיבה.

באותו ענין, לא ביטל בית הדין הארצי את החלטת ההשעיה שכן באותן נסיבות ספציפיות נקבע כי החברה היתה מעוניינת בקיום הליך הבירור המשמעתי אך מר פרץ סרב לשתף פעולה ואף נקט בטענות היתחמקות.

...

המשיבה הגישה תגובתה לבקשה ביום 6.9.20 במסגרתה היא טוענת כי דין הבקשה להידחות על סף משהוגשה בשיהוי וכן בשל העובדה כי המבקשת וויתרה על קיומו של בירור משמעתי, עניין המרוקן מתוכן את סמכות ההשעיה בכלל.

שקלנו את טענות הצדדים והתנהלותם ומצאנו כי המבקשת לא הרימה נטל זה. בפרשת פרץ נקבע על ידי בית הדין האיזורי כי המבקש שם סירב לשתף פעולה עת נמנע מלמסור גרסה עובדתית ועת מנע במעשיו (בין היתר כאשר סירב לפרט את סטטוס ההליך הפלילי) את הליכי הבירור ואף לא ביקש לקיימם.

צירוף עובדה זו לאיזון המתבקש ובו יש לשקול גם את נסיבותיה האישיות של המשיבה ואת הפגיעה החמורה של השעיה בלתי מוגבלת, מביאים למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת ההשעיה.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ההיתקשרות בין חברת החשמל לבין חברת התאמה היא מיקור חוץ אותנטי של שירותי ניקיון, ועל כך ניתן ללמוד, בין היתר, מהעובדות הבאות: חברת התאמה סיפקה את מכלול השירותים שנדרשו לניקיון האתרים של חברת החשמל במרחב הצפון, כנגד תמורה שהשתלמה בהתאם לבצוע משימות הניקיון; אספקת שירותי הניקיון בוצעה באמצעות עובדים של חברת התאמה, כאשר הקצאת העובדים שהוצבו נקבעה על ידי חברת התאמה בתיאום ובאשור של נציג חברת החשמל בהתאם למיפרט; חומרי הניקוי ובגדי העבודה של עובדי הניקיון סופקו על ידי חברת התאמה; חברת התאמה נדרשה להציב מנהל עבודה מטעמה אשר יהיה אחראי על עובדי הניקיון המוצבים באתר, ינהל את עבודתם ויפקח עליהם.

חברת התאמה השיבה לעובד באותו יום כי הוא מועסק על ידה בפרויקט ניקיון באתר של חברת החשמל; כי הוא לא הושעה אלא הוצא לחופשה עד לבירור טענותיה של חברת החשמל; כי בשלב זה חברת החשמל מיתנגדת להחזירו לעבודה בחצריה, ועל כן חברת התאמה מחפשת עבורו שיבוץ חלופי באותם תנאים.

כללו של דבר: בכל הקשור לנסיבות סיום עבודתו קיבל בית הדין האיזורי טענה אחת של העובד – כי לא נערך לו שימוע כדין – וחייב את חברת החשמל ואת חברת התאמה לשלם לו, יחד ולחוד, פיצוי בגין העידר שימוע בסך של 30,000 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.3.2013 עד למועד התשלום בפועל.

בכל מקרה, לא היה מקום לחייב את חברת החשמל בתשלום פיצוי לעובד בגין אי עריכת שימוע; בנסיבות שבהן היו חשדות מבוססים כנגד העובד, חברת החשמל הייתה מוסמכת לפנות לחברת התאמה, מעסיקתו של העובד, ולדרוש ממנה את הפסקת הצבתו באתרי חברת החשמל; משחברת החשמל לא העסיקה את העובד, היא לא נדרשה לערוך לעובד שימוע בעיניין הפסקת הצבתו בחצריה, ואף לא הייתה חייבת להישתתף בשימוע שערכה חברת התאמה לעובד; בעיניין נאידורף עליו הסתמך בית הדין האיזורי בוטל (פה אחד) חיוב חברת החשמל בתשלום פיצוי בגין אי עריכת שימוע לעובדת חברת אבטחה, וכן נפסק ש"אין זה ברור מאליו כי ניתן לחייב את מזמין השירותים בפצוי בגין 'פיטורים שלא כדין'". בעיניין שפר, שגם עליו הסתמך בית הדין האיזורי, השאלות שעמדו להכרעה היו שונות, ובית הדין כלל לא נידרש לשאלת החבות של מזמין שירותים לפצות עובד קבלן פיצוי כספי בגין אי קיום שימוע טרם קבלת ההחלטה בדבר הפסקת הצבתו.

...

נוכח האמור, היקף שעות העבודה שבהן עסק העובד במטלות החורגות ממסגרת תפקידו בחברת התאמה לא הוכח, ובוודאי לא הוכח כי מדובר בהיקף משמעותי, ועל כן אין לנכות סכום כלשהו מהסכום שפסק בית הדין האזורי ברכיב זה. סיכומו של דבר: ערעורה של חברת התאמה בעניין חיובה בתשלום גמול שעות נוספות נדחה.

לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל בנסיבות המקרה הנדון.

סוף דבר ערעורה של חברת התאמה בכל הרכיבים נדחה.

הדיין הראשי המלומד כתב בהחלטתו, על בסיס דברים שציטט מדו"ח המשקיפה, "כי ראוי כי נאשמים אשר לאחר המשחק מתנהגים לכאורה באופן ביריוני מהסוג המיוחס לנאשם לא "יעלו על כר הדשא" בפרק הזמן הקצר עד לבירור עניינם.

בהחלטה שניתנה בשעות אחר הצהרים של יום ד' 1.5.2019 כתב נשיא בית הדין העליון של המשיבה השופט בדימוס אמנון סטרשנוב: "מקרהו של בן רייכרט היה מקרה מיוחד ויוצא דופן. אם שחקן מבקש דחיית דיון – הפרקטיקה הנהוגה היא שהשחקן מושעה עד סיום הדיון – כפי שנכתב גם בהחלטה בעיניין בן רייכרט. בית הדין אינו שולחן פינג פונג עליו רשאי השחקן המבקש לשחק – ירצה יקיים את הדיון, יירצה יידחה אותו. הנני דוחה את הבקשה הקנטרנית, הפעם בלי הוצאות." בשעות הצהרים של יום אתמול הוגשה הבקשה הנוכחית, בה עתר המבקש, לסעד זמני של ביטול השעייתו הזמנית.

doc כתבתי בסעיף 6: "6. הלכה למעשה לא הייתה מחלוקת בין בעלי-הדין כי "הכלל הוא כי יש להתערב במשורה בפסיקה של טריבונאלים פנימיים של גופים צבוריים, לנוכח השיקולים התומכים בקיומם של מוסדות שיפוט פנימיים אלה, ובעיקרם מומחיות המוסד ושמירה על חופש ההיתקשרות וחופש החבירה", הפ"ב (מחוזי ת"א) 45161-02-12 כבל נ' רשות השיפוט הארצית של הסתדרות העובדים הכללית החדשה, [פורסם בנבו] סעיף 32 (18.03.2012).

ראיות אלה, שלא הונחו בפני בית הדין אומנם, הן ראיות המטות את כפות המאזניים לכיוון העתרות לבקשה והמנעות מהשעייתו של השחקן עד להכרעה סופית בעיניינו.

אך צירוף הנסיבות שלעיל, ובמיוחד חוסר היכולת של בית הדין להסביר את הפער בהחלטות בין שני מקרים דומים (בן רייכרט והמקרה הנוכחי), מתן אפשרות לבן רייכרט לשחק עד הכרעה סופית במקרה האחד והגדרת פניותיו של השחקן כאן כקנטרנית במקרה השני, הופכות את המקרה הנוכחי לכזה החורג ממיתחם הסבירות והמצדיק את התערבותו של בית המשפט.

...

המשיבה טענה בתגובתה כי "לא מתקיימות במקרה זה עילות ההתערבות של בית המשפט", סעיף 5, כי המבקש פעל בחוסר ניקיון כפיים, כי המשיבה פעלה בהתאם לתקנון המשמעת שלה וכי בית הדין נעתר לבקשת הדחייה של הדיון המשמעתי על מנת לאפשר למבקש את יומו "אולם במקביל, כפי שבית הדין [נוהג] בכל המקרים בהם קיימת אלימות לכאורה, השהה [השעה] את המבקש עד לקיום הדיון. שם, סעיף 4.4.

ככל שיתברר בסופו של דבר כי אין ממש בטענותיו של השחקן וכל הדחיה נועדה ליצור ״בחירה״ של המשחק או המשחקים מהם יושעה, הדבר יוכל לבוא לידי ביטוי בענישה מחמירה יותר.

סעד מפאת כוחם המצטבר של השיקולים דלעיל, אני נעתר לבקשה.

אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש את הוצאות המשפט בבקשה, וכן, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 10000 (עשרת אלפים)₪, להיום.