נכסים שהוסכם לא לאזן לפי סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון

הדירה נרכשה בתקופת הנישואין ולכן היא לא מהוה נכס שהוחרג מאיזון המשאבים, כמפורט בסעיף 5 הנ"ל. הצדדים גם לא הסכימו בכתב, כי הדירה לא תאוזן ביניהם, כפי שמאפשר סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון.

לכן, מדובר לכאורה בנכס בר איזון שלא מוחרג לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון.

...

הנתבע הודה בסופו של דבר, כי היו למנוחים "יחסים טובים" (עמ' 20 שורה 8).

סיכומו של דבר: אני נעתר לתובענה וקובע כי הדירה היא נכס בן איזון ולפיכך ניתן צו ללשכת רישום המקרקעין לרשום מחצית מהדירה הידועה כגוש 7128 חלקה 287/33 ברח' בלפור 138 בת ים ע"ש התובע.

ב. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

מבחינה משפטית טוען הנתבע כי מדובר בהסכם ממון שלא אושר ועל כן אין לראות בו בהתייחס לתוקף ההסכם לפי סעיף 5(א)( 3) לחוק יחסי ממון טען הנתבע כי כאשר צדדים התכוונו להוציא נכס מסוים ממסת הנכסים המשותפים הכירה הפסיקה ברצונם ובהסכמתם ואישרה זאת, אך מקום שההחתמה נעשית בכפייה ובמרמה תוך ניצול אמון הנתבע בתובעת וכאשר הנתבע לא מבין את ויתוריו בהסכם, וכאשר מדובר בהסכם ממון כולל אין מקום ליתן לו תוקף.

עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט – )1( נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; )2( גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על - ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני - הזוג בשל נזק גוף, או מוות; )3( נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

על משמעות הדברים עמד יפה עו"ד דרור בספרו לעיל, עת כתב, כי אם החליטו צדדים לערוך הסכם בכתב לפי סעיף 5(א)( 3) והוציאו מגדר תחולת הסדר איזון המשאבים נכסים מסוימים, המשמעות היא שהסדר איזון המשאבים של חוק יחסי ממון יחול על כל הנכסים האחרים שלא נזכרו באותו הסכם שבכתב.

...

סבורני כי ההתקשרות לא נולדה רק מתוך רצונו להשגת דפי החשבון כי אם רצונו להפיס את התובעת ולקרבה אליו.

תוצאה: מכל האמור לעיל מגיע בית המשפט לקביעות ולפסק דין חלקי כדלהלן: 42.1.

18 ₪ אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך בתוספת מע"מ. ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

בעוד שהסכם אשר נועד להוציא נכס מסוים ממעגל האיזון, כגון הסכם מתנה, די לו בהסכם ללא אישור בית המשפט והכל בהתאם לסעיף 5(א)( 3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג (ראו ע"א 169/83 (שרעבי) שי נ' (שרעבי) שי).

בסעיף 5(א)( 3) נקבעה אפשרות להחריג נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם ובהן הדירה אשר סעיף 41 להסכם בין הצדדים קבע לגביה כך: "עם סיום הבניה וקבלת המפתח, ימכרו הצדדים את הדירה לכל המרבה במחיר. עם

...

המסקנה היא שטענת "ההבטחה לחיים משותפים" לא עמדה ברקע אישור ההסכם ולא נמצא כל פגם בכריתתו.

סיכום לאחר שדנתי והכרעתי בכל טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהמדובר בתובענות חסרות בסיס עובדתי ומשפטי.

לאחר ששקלתי את טענות התובע ואת מהות התביעה ודרך ניהול המשפט, החלטתי לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הסיוע המשפטי בסך 20,000 ₪.

סע' 3(א) לחוק יחסי ממון תשל"ג- 1973 (להלן"חוק יחסי ממון") קובע: "3(א) לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו –במידה שההסכם אינו קובע

. (3)נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם".

סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון קובע כי : "לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים." הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון מחיל על צדדים שנישאו לאחר 1.1.74 הסדר של 'שתוף אובליגאטורי דחוי' ובמסגרתו הזכאות לקבלת חלק מהרכוש המשותף קמה רק במקרה פירוד כהגדרתו בדין, גירושין או מוות של הצד השני ; הנכסים שיאוזנו הנם אלו שנצברו בתקופת החיים המשותפת, ואשר לא הוצאו מנכסי האיזון לפי סעיף 5 לחוק (נכסים חצוניים).

...

(6) אשר למועד התגבשות הזכות מכוח הלכת השיתוף הספציפי, אין כל צורך להגיע למסקנה בדבר המועד המדוייק שבו התגבשה כוונת השיתוף, די בכך שנגיע למסקנה כי כוונה זו התגבשה אי-שם על ציר חיי הנישואין, במהלך החיים המשותפים [סע' 35 לפסה"ד].

נוכח כל האמור לעיל, נחה דעתי לקבוע כי הנתבעת לא הצליחה להרים הנטל ולהוכיח אותו "דבר מה נוסף" שהיה בו להקנות לה זכויות באותו נכס חצוני, הדירה בש..

התובע עצמו אישר שאחי הנתבעת הביאו לו עובר לנשואין סך של 50,000 ₪ לשם רכישת המטלטלין ויכול ובשל כך לא פירט התובע לענין זה. סיכום נוכח כל האמור לעיל קובעת כדלקמן: דירה וחנות ברח' ד. י. הדירה והחנות יימכרו.

בדומה לכך, בבג"ץ 10605/02 גמליאל נ' בית הדין הרבני הגדול פ"ד נח(2) 529 (2003) הכיר בית משפט זה באפשרות של הכרה בתוקפו של הסכם שהוציא נכס מן המכלול של הנכסים המיועדים לאיזון, להבדיל מהסכם כולל, בהסתמך על נוסחו של סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון המתייחס ל"נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב שוים לא יאוזן ביניהם".

על כן, הסכם הממון אשר קבע כי לא יהיה לאשה חלק בדירה שהייתה בבעלות האיש עוד לפני נישואיו – לא היה נחוץ לשם השגת תוצאה זו. זאת ועוד, לכאורה לא היה צורך לאשר את ההסכם הזה בביהמ"ש שכן לפי סעיף 5 (א) (3) יכול היה ההסכם לענות על ההגדרה "נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם". אולם, בפועל, למרות קיומם של שני טעמים חזקים לפטור מן הצורך לאשר את ההסכם בביהמ"ש, הצדדים בחרו להתייחס אל ההסכם הזה כהסכם ממון, הדורש אישור בפני בית המשפט, ואכן כך עשו.

...

לעומת זאת, בנסיבות המקרה שלפנינו ורף גמירות הדעת כפי שבני הזוג עצמם קבעוהו, מביאים למסקנה שמצופה היה מבני הזוג להביא את ההסכם השני לאישור, וזה לא נעשה.

סוף דבר, בנסיבות אלה, ומשאמר בית המשפט: .

..לכאורה זכתה לנצחון - כדעת הרוב - הגישה המכשילה את זכותו של בן-זוג שנישא לאחר 1974להסתמך על חזקת-השיתוף, אולם לאחר העיון דומה שאין לקבל מסקנה נמהרת זו. כמה טעמים לדבר: ראשית, השופטת שטרסברג-כהן, אשר גרסה שלא ניתן לשלב את חזקת-השיתוף בחוק יחסי ממון, סברה בכל-זאת כי הדין הכללי שלפיו יש לזהות את הזכויות בנכסי הצדדים '.

לצורך כך יש לבחון את ההתנהלות הכללית של הצדדים אם יש בה כוונת שיתוף או לא. אחרי שהגענו למסקנה שמתקיימת כוונת שיתוף כללית בין הצדדים, או אז אנו ניגשים לשלב הבא הוא תנאי הסף השני: כוונת שיתוף בנכס ספציפי.

בשלב מסוים בשנת 2012 החלטנו שנעשה כמו רכישה רעיונית, מה שיש לי ב[מ] עשינו קיזוז כלשהו מה שהוא השקיע ב[ב], ואמרנו כל אחד רשום על שמו דירה, ומאז זה ככה היה, כדי לחסוך לעצמנו קיזוזים, את מעלות.