נכות תפקודית בשיעור 50 אחוז עקב תאונת דרכים

מבחינת אחוזי הנכות קבע המומחה כי מתאימים לתובע 5-10 אחוזים לפי התאמת סעיף 24 (3) חוסר חלקי של אחד האשכים.

המומחה סיכם, כי התובע סבל מהפרעת היסתגלות עם קווים דיכאוניים מתונים בעקבות תאונת הדרכים והעריך את נכותו הנפשית של התובע בשיעור של 10% לפי סעיף 34 ב' 2 לתקנות המוסד לביטוח לאומי למשך שנה אחת מיום התאונה ואחר כך 5% למשך שנתיים נוספות, כאשר במועד הבדיקה לא נותרה נכות נפשית.

לטענת התובע יש לחשב את נכותו התפקודית בשיעור של 50%.

...

כך במיוחד, כאשר באתי לידי מסקנה שהסכום הכולל שנפסק הוא סכום ראוי, המתיישב עם נזקיו של התובע ואינו מקפח אותו באופן כלשהו.

בנסיבות שפורטו, בשים לב לכך שהנכות התפקודית הותאמה למצבו של התובע ולמכלול נסיבות העניין, לרבות העובדה שבשל התאונה נגרעה מן התובע היכולת לעבוד במקצועות הספורט, כאשר ניכר שזו הייתה נטייתו הראשונית; בשים לאפשרות החמרה במצבו של התובע ביד, ולמכלול נסיבות העניין, אני סבורה שיש לחשב את הגריעה מכושר ההשתכרות כחישוב אקטוארי מלא.

סוף דבר: סך כך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן: הפסד שכר בעבר - 150,000 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות - 741,000 ₪ עזרת צד ג' 40,000 ₪ הוצאות מכל סוג - 40,000 ₪ נזק לא ממוני - 39,000 ₪ סה"כ - 1,010,000 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,010,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה.

התובע טוען כי יש לחשב הפסדיו על בסיס נכות תפקודית בשיעור 50% ושכרו עובר לתאונה בשיעור בתוספת השבחת שכר של 20%.

אמנם התובע לא הוכיח כאמור הפסד פגיעה תפקודית בשיעורים להם טען, אולם חרף העובדה כי אחוזי נכותו בגין כל תאונה לא גבוהים, הרי המומחה בתחום הנפש קבע כי ההפרעה הסתגלותית בעקבות התאונה הראשונה הוחמרה עקב התאונה השנייה לנוכח הכאב הכרוני שנוסף עקב הנכות בשורש כף היד.

כאב וסבל בהתייחס לתאונה הראשונה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם לאחוז נכות רפואית של 14.5% בגיל התובע, ועל כך אין חולק (הסכמה בין התובע לנתבעת) , זכאי התובע לפצוי בסך 23,374 ₪.

...

אולם עת לא הוכחה ירידה בשכר התובע לא הוכיח הפסדים לתקופה זו. אשר להפסד ימי המחלה, התובע אף לא הציג אישור ממקום עבודה דאז לגבי מנגנון פדיון ימי מחלה, כך שלא הוכיח הפסד בתחום זה. לאחר מכן ועד היום להוציא התקופה בה קיבל התובע דמי אבטלה (6/16-12/16 ו8 ימים ב1/17 נספח 179, עמ' 369 למוצגי התובע) אני סבור כי יש לפצותו עד לתאונה השנייה על בסיס נכות תפקודית בשיעור 15%, פיצוי בו תישא הנתבעת 1 ולאחר מכן עפ"י שכרו עובר לתאונה ונכות תפקודית בשיעור 40% בו יישאו הנתבעות בחלקים שווים.

לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות הקיימות על בסיס חישוב אקטוארי על בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה ונכות תפקודית בשיעור 40%.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 238,000 ₪ ואת נתבעת 2 סך של 336,000 ש"ח. הנתבעות תישאנה בתשלום האגרה.

התובע טוען כי יש לחשב הפסדיו על בסיס נכות תפקודית בשיעור 50% ושכרו עובר לתאונה בשיעור בתוספת השבחת שכר של 20%.

אמנם התובע לא הוכיח כאמור הפסד פגיעה תפקודית בשיעורים להם טען, אולם חרף העובדה כי אחוזי נכותו בגין כל תאונה לא גבוהים, הרי המומחה בתחום הנפש קבע כי ההפרעה הסתגלותית בעקבות התאונה הראשונה הוחמרה עקב התאונה השנייה לנוכח הכאב הכרוני שנוסף עקב הנכות בשורש כף היד.

כאב וסבל בהתייחס לתאונה הראשונה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם לאחוז נכות רפואית של 14.5% בגיל התובע, ועל כך אין חולק (הסכמה בין התובע לנתבעת) , זכאי התובע לפצוי בסך 23,374 ₪.

...

אולם עת לא הוכחה ירידה בשכר התובע לא הוכיח הפסדים לתקופה זו. אשר להפסד ימי המחלה, התובע אף לא הציג אישור ממקום עבודה דאז לגבי מנגנון פדיון ימי מחלה, כך שלא הוכיח הפסד בתחום זה. לאחר מכן ועד היום להוציא התקופה בה קיבל התובע דמי אבטלה (6/16-12/16 ו8 ימים ב1/17 נספח 179, עמ' 369 למוצגי התובע) אני סבור כי יש לפצותו עד לתאונה השנייה על בסיס נכות תפקודית בשיעור 15%, פיצוי בו תישא הנתבעת 1 ולאחר מכן עפ"י שכרו עובר לתאונה ונכות תפקודית בשיעור 40% בו יישאו הנתבעות בחלקים שווים.

לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות הקיימות על בסיס חישוב אקטוארי על בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה ונכות תפקודית בשיעור 40%.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 238,000 ₪ ואת נתבעת 2 סך של 336,000 ש"ח. הנתבעות תישאנה בתשלום האגרה.

זוהי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

בנסיבות אלה, כשמדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה בראיות של ממש, ומשאין בנמצא אותן ראיות להפסד שכר בעבר, איני רואה לנכון לפסוק פיצוי כספי בראש נזק זה. הפסד שכר לעתיד – התובעת עתרה לפצוי כספי בסך של 1,300,581 שחושב לפי נכות תפקודית בשיעור של 50%, השכר הממוצע במשק ו- 35 שנות עבודה.

בעקבות התאונה, נקבעה לתובעת נכות כללית ושולמו לה תגמולים בסכום כולל של 56,517 ₪.

...

הנתבעת טענה כי אין מקום לפסיקת הפסדי שכר וביקשה לדחות את התביעה בראש נזק זה. בהסתמך על האמור בסעיפים לעיל, לעניין כושר השתכרותה של התובעת, לאור העובדה שהתובעת עבדה פרק זמן קצר, ותפקדה בעיקר כעקרת בית, ובהעדר אינדיקציה שמצב דברים זה צפוי להשתנות וראיה שבכוונת התובעת לצאת לעבודה, בהתחשב בשיעור הנכות התפקודית, סיכויי מימוש ההשתכרות בעתיד וגובה ההשתכרות בפועל בעת מימוש ההשתכרות, בשים לב למכלול הנתונים, אני סבורה שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי, לרבות פנסיה, בגין פגיעה בכושר ההשתכרות בסך של 140,000 ₪, ולא על פי תחשיב אקטוארי.

לסיכום פרק זה, סכום הפיצוי הכספי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת הינו על סך 202,620 ₪.

אשר על כן, התביעה מתקבלת, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כספי על סך 146,103 ₪.

כאב וסבל : בהתאם לתקנה2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון.

התובעת סבורה כי נגרמה לה נכות תפקודית בשיעור של 50% (לרבות בגין התאונה הראשונה).

בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792, 800- 801 (08/06/95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התיפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו." בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". 36.

...

אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת פיצוי בסך של 84,500 ₪.

אני מחייב את הנתבעת 2 לפצות את התובעת בסכום של 5,500 ₪.

אני מחייב את הנתבעת 3 לפצות את התובעת בסכום של 600,000 ₪.