נכות תכיפות הטלת שתן

לגבי תלונותיו על הפרעות בליעה, הפרעות בהפרשות הרוק, דלקות ריאות חוזרות, מ/א כריתת אונה וראיה עקב חשד לגרורה, הטלת שתן בתכיפות רבה על רקע הגדלת בלוטת ערמונית, הוועדה מפנה את התובע להגיש תביעה להחמרת מצב היות ומדובר בפגימות חדשות שלא נידונו היום.

עינינו רואות, אם כן, שפריטי הליקוי שבחרה הועדה ליישם, תואמים את ממצאיה, וב"כ המערער למעשה לא הצביע על ממצאים כלשהם המתועדים במסמכים רפואיים שיש בהם כדי ללמד על ההרעה הנטענת במצבו הרפואי של המערער, שהיה על הועדה להתייחס אליהם והיא לא עשתה כן. בעיניין זה, איפוא, אין למצוא כל טעות משפטית בדרך פעולת הועדה שהפחיתה משיעורי הנכות שנקבעו למערער בגין הפריטים של מבחני הנכות הנוגעים לתחום האורטופדי – הצואר והכתפיים.

...

מבחינה אורטופדית כפי שציינה הוועדה הערר נדחה, אי לכך קובעת נכות כמפורט: 20% לפי סעיף 2ב' מותאם, 20% לפי סעיף 37(5)ב', 15% לפי סעיף 41(4)ב' משמאל, 0% לפי סעיף 41(4)א' מימין".

בתחום הנורולוגי נקבע כי למערערת 10% נכות בגין חולשת פלג גוף קלה מאד לאחר ארוע מוחי, לפי סעיף 29(1)(א); ובתחום האורולוגי 0% נכות בגין הפרעה במתן השתן לפי סעיף 23(2)(א)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

(2)   שלפוחית השתן (א)    דלקת כרונית של שלפוחית השתן (I)     דלקת קלה, ללא הפרעות                                                  0% (II)    דלקת קלה, עם תאי מוגלה בשתן עם תכיפות בהטלת שתן ביום ובלילה                                                                        10% (III)   דלקת בינונית, עם תכיפות בהטלת השתן ביום ובלילה, עם כאבים ועוויות                                                              20% (IV)  דלקת קשה, עם תכיפות בהטלת השתן פעם לשעה או יותר, כשהשלפוחית מצומקת                                                  50% (V)    אי שליטה או אי עצירה של מתן השתן ומצב המצריך שימוש מתמיד במכשירים                                                         70%".

...

לאור כל האמור ביחס לערעור לגופו, ולאור מצבה הרפואי המורכב של המערערת, במגוון תחומים, מוארך המועד להגשת הערעור.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל כך שעניינה של המערערת יושב לוועדה לעררים, באותו הרכב, אשר תשקול שנית עמדתה ותתייחס לנושאים הבאים: מהו סעיף הליקוי התואם את מצבה של המערערת בגין דלקות חוזרות בדרכי השתן.

לגבי תלונותיו על הפרעות בליעה, הפרעות בהפרשות הרוק, דלקות ריאות חוזרות, מ/א כריתת אונה וריאה עקב חשד לגרורה, הטלת שתן בתכיפות רבה על רקע הגדלת בלוטת ערמונית, הוועדה מפנה את התובע להגיש תביעה להחמרת מצב היות ומדובר בפגימות חדשות שלא נידונו היום.

המבקש טוען עוד כי נוהלה בעיניינו תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתה מסר המוסד כי סכומים ששולמו על ידיו למבקש יקוזזו מסך הפיצויים המשולמים לו. בנסיבות אלה, ישנו חוסר הגינות וחוסר תום לב בניסיון המוסד להפחית את נכותו של המבקש, והמוסד אף מושתק ומנוע מלעשות כן. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האיזורי, בפרוטוקולי הועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להדחות.

...

נוכח כלל האמור לא מצא בית הדין האזורי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.

המבקש טוען עוד כי נוהלה בעניינו תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתה מסר המוסד כי סכומים ששולמו על ידיו למבקש יקוזזו מסך הפיצויים המשולמים לו. בנסיבות אלה, ישנו חוסר הגינות וחוסר תום לב בניסיון המוסד להפחית את נכותו של המבקש, והמוסד אף מושתק ומנוע מלעשות כן. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקולי הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

האחרון מצא כי התובעת לא עברה בירור מספיק כדי לקבוע את הקף נכותה המלא, ואולם על סמך תלונותיה והתיעוד הרפואי שהוצג בפניו, הוא מצא שתמונת המצב מתאימה לנכות בשיעור 10% בגין בעיות בנקיטת צואה (לפי סעיף 15(4)ב' לתקנות המל"ל, מותאם), וכן נכות בשיעור 10% בגין בעיות בנקיטת שתן, לרבות תכיפות הטלת שתן (סעיף 23(2)אii לתקנות המל"ל).

...

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

מאידך, התובעת נותרה עם נכויות לצמיתות עקב אירוע הלידה; המותב הקודם שדן בתובענה הציע לסיים את עניינה בפשרה שלא התקבלה ע"י הצד שכנגד; ובתום שמיעת ראיות הוברר כי מן הדין (כך סבורני) לדחות את תביעתה.

בנסיבות אלה אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים, על הצד הנמוך, בסך 6,000 ₪, סכום אשר ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

הרופאה אליה פנה סברה שהוא מתחזה ונתנה לו אקמול, והוא מצא עצמו שומר בעמדת שמירה, מתאפק מלחץ והרצון להטיל מימיו, מפני שהיתה לו תדירות הטלת שתן גבוהה והחל לשתות הרבה מהרגיל.

תק-מח 2005(4), 2820 עמ' 2822: "(א) על המערער היה להוכיח שני אלה: ראשית, כי הפגיעה הייתה בתקופת שרותו בצבא, ושנית, כי נכותו הנפשית באה עליו "עקב שרותו". הנטל להוכחת קיומם של שני אלה מוטל על כתפו של המערער (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פד"י נו (5) 732, 740; להלן:-"הילכת אביאן").

...

אנו מצטטים את הקטע הרלוואנטי ברע"א 2027/94 לאמור: "אכן, השאלה אם מלומד פלוני אמר כך, או אם מאמר מסוים נתפרס בכתב עת זה או אחר ואמר מה שאמר, היא שאלה טהורה של עובדה. אך השאלה אם דיעה של מלומד פלוני בתוספת מאמר פלמוני יוצרים אסכולה, או מה נידרש כדי ליצור אסכולה, איננה שאלה שעל עובדה. בין שנאמר כי זוהי מסקנה מעובדות, ובין שנאמר כי זוהי שאלה מעורבת של עובדה ומשפט, אין היא מצויה מחוץ לטווח הבקורת של בית המשפט לערעורים. אכן, ועדת הערעורים עצמה אמרה בהחלטתה (לעיל פיסקה 3) כי אין היא מכריעה בשאלה העובדתית אם היה קשר בין תנאי העובדה לבין המחלה של המנוח, אלא "עלינו להכריע בשאלה המשפטית, האם קיימות אסכולות שונות בנושא זה". לכן, בדין בדק בית המשפט קמא אם היה יסוד מספיק לועדת הערעורים לקבוע דבר קיומה של אסכולה רפואית".

מסקנה: 20.

בנסיבות האמורות לעיל, מקבלים אנו את הדיעה של פרופ' בר-און שמצב דחק, כפי הסברו, יכול להביא לתופעה של ציר ההיפוטלמיס, היפופיזה ובסופו של תהליך לעירור של המערכת החיסונית אשר תיגרום להרס מהיר יותר של תאי ביטא שבלבלב וכתוצאה מכך תגרום לסכרת טיפוס 1.

התוצאה הסופית היא כי אנו קובעים קשר של גרימה בין הסכרת טיפוס 1 לבין השירות.