נכות של 5 אחוזים בשל מגבלה משמעותית בתנועת קרסול ימין

ועדה רפואית לעררים שאבחנה את מצבה של התובעת בקובעה "מצב לאחר שבר פטישון פנימי קרסול ימין", קבעה ביום 9.6.2013 נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה משמעותית בקרסול ימין, לפי הוראת סעיף 48(3)(א) בתוספת שבתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), וכן נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הצלקת שאינה רגישה בכף רגל, לפי סעיפים 75(1) א' ו-ב' בתקנות המוזכרות.

14) התובעת טוענת כי ממועד התאונה קיימת אצלה הגבלה בתנועות קרסול ימין, חוסר יכולת לנוע בבית, כאבים וחוסר יכולת לעבוד.

22) לאחר שיקלול האמור, ובהיתחשב בהלכה שמתייחסת להשלכות התפקודיות של נכות רפואית בתחום האורתופדי [ראו והשוו: ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792, 800 (1995)], תוך מתן שימת הלב גם לגילה של התובעת (בת כ-58), שיעור הנכות ואופייה כאמור, סביר בעיניי להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת עקב התאונה הנדונה בשיעור 10%.

...

35) ביחס לתקופת העבר, בשים לב למשך תקופת אי-כושר מלא והנכויות הזמניות שנקבעו, זאת גם בשים לב לכך שמדובר בפגיעה משמעותית בקרסול, ומנגד, משלא הוצגו ראיות מטעם התובעת בדבר היזקקותה לעזרת הזולת (בני משפחה, מכרים או כל אדם אחר) לאחר התאונה - סבורני כי יש מקום להעמיד את גובה הפיצוי המגיע לתובעת בגין רכיב זה על סך 10,000 ₪.

41) הנתבעת טוענת מנגד כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה ובכל ההוצאות בגין הטיפולים הרפואיים נושא המל"ל. התובעת גם לא צירפה כל ראיה שמעידה כי נגרם לה נזק ממוני כלשהו לכן יש לדחות את תביעת התובעת בגין ראש נזק זה. 42) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, בהינתן העובדה לפיה התובענה הוכרה כתאונת עבודה, קיים בסיס סביר להניח שרוב הוצאותיה הרפואיות, לרבות הוצאות הניידות, יכוסו במסגרת החזר הוצאות לנפגע עבודה [ראו והשוו: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997)], וכן לאחר שעיינתי בקבלות שצורפו ומתוך נקיטת זהירות שמא בהעדר פיצוי תקופח זכותה של התובעת לפיצוי בגין נזקה [ע"א 8380/03 קרנית נ' סאמר עבדאלולי, מיום 8.12.2005], נפסק בזאת פיצוי לתובעת ברכיב זה בתובענה, סכום גלובאלי, בסך כולל של 5,000 ₪.

45) ביחס לקיזוז סך כ-4,000 ₪ שנוכו מקצבתו של בעל התובעת ואשר משולמת לו כהשלמת קצבת זקנה עבור התובעת (מכתב מיום 29.4.2012) - סבורני כי ידו של בית המשפט אינה יכולה להושיע בנדון דנן, שכן מדובר לכאורה בעילה של בעל התובעת.

המומחה קבע נכות משוקללת בת 14.5% : 10% בגין הגבלה בתנועות קרסול ימין, ו-5% בגין השבר ביד ימין.

המומחה הכיר ב 3 חודש אי כושר מלא עד 14.1.16; חודשיים וחצי נכות זמנית בת 50% עד 30.3.16; 30% נכות זמנית ל 5 חודש עד 31.8.16; ומאז הנכות הצמיתה המשוקללת בשיעור 14.5% כאמור .

אין כדאיות להעסיק עובדת במקומה של התובעת עצמה, גם אם ניתן למצוא עובדת מתאימה בפרק זמן קצר (משימה לא פשוטה בפני עצמה); ואף אם תרצה לומר כי התובעת הייתה מנועה מלהפעיל המשפחתון "רק" לתקופה של 5.5 חודשים (תקופת אי הכושר המצטברת בת100% ו-50%), הרי ברור שההורים מחפשים משפחתון לתקופה שמתחילה לאחר חגי תשרי ,ולא יכניסו ילדיהם למשפחתון החל מחודש אפריל.

הנכות התפקודית במקרה דנן, בשים לב לסוג התעסוקה, עולה אכן בצורה משמעותית על הנכות הרפואית, גם אם לא מדובר בעבודה פיזית במפעל.

...

מקובלת עלי גם טענת התובעת, המסברת את האוזן, כי בדר"כ מתחילה השנה במשפחתון אחרי חגי תשרי, שכן ההורים לא מעוניינים לשלם עבור תקופת החגים.

מדובר כאמור בתעסוקה שאינה קלה, ואני סבור שהגיונית יש לקבל שהתובעת הייתה מפסיקה לעבוד לא יאוחר מגיל 65.

לאור תקופת הנכות הזמנית הממושכת, אני מקבל שהגיונית נזקקה אכן התובעת לעזרת בני המשפחה בהיקף העולה על זה שמקובל להושיט לקרוב מדרגה ראשונה, בלא שיזכה הדבר בפיצוי.

כדי לחלץ הסכום, אני סבור ששווי רעיוני של עזרה בשכר לפי שעה בשבוע, בעלות של 50 ₪ לשעה ו-4.2 שבועות לחודש, מהווה אומדן נאות.

הועדה היתעלמה מהתעוד הרפואי העשיר שמלמד על הגבלה משמעותית בתנועות הקרסול וכף רגל ימין עקב האיבחון החד משמעי העולה מהצילומים ומבדיקות המיפוי, אולטרסאונד ו- EMG.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העירעור להיתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן, - המערער נפגע בתאונה שכתוצאה ממנה נגרם לו "חבלה בקרסול ימין" ולמערער נקבעה נכות בשיעור 5%.

ד"ר וסים זועבי מומחה בנוירולוגיה ונירואופטלמולוגיה בחוות דעתו מיום 12.12.19 העריך את נכותו של המערער בשיעור 20% בשל פגיעה של עצב פלנטרי מידאלי ימני.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שיפורטו להלן: המשיב סבור כי הערעור הוגש באיחור ניכר שכן מכתב המשיב נשלח למערער כבר ביום 16.06.21 ואילו הערעור הוגש לבית הדין רק ביום 30.11.21, קרי באיחור בן 3.5 חודשים מעבר למעוד הקבוע בתקנות.

לסיכום, מכל הטעמים שהובאו לעיל נדחית טענת ההתיישנות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן, - המערער נפגע בתאונה שכתוצאה ממנה נגרם לו "חבלה בקרסול ימין" ולמערער נקבעה נכות בשיעור 5%.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

נכותו הרפואית של התובע כפי שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט כאמור, לבדיקת התובע מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה – ד"ר נחום הלפרין, אשר קבע בחוות דעתו מיום 24.12.18 כלהלן: לתובע נכויות זמניות בהתאם להמלצת הרופאים המטפלים; התובע מוגבל בעבודות הכרוכות במאמץ לברך או לקרסול; לתובע נותרה נכות צמיתה כלהלן: נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מצב לאחר שבר בשוק ימין שהיתחבר במליוניון לפי פריט 47(2)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות המל"ל); נכות צמיתה בשיעור 5% בגין כאבים פסלופמורלים בעקבות החדרת מיסמר תוך לשדי לשוק דרך הברך לפי פריט 35(1) בין א' ל-ב' לתוספת לתקנות המל"ל; נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה בתנועות קרסול ימין לפי פריט 48(3)א לתוספת לתקנות המל"ל במחציתו; נכות צמיתה בשיעור 5% בגין צלקות לפי פריט 75(1) בין א' ל-ב' לתוספת לתקנות המל"ל. 0% בגין ירידה בתחושה בגב רגל ימין וקדמת קרסול ימין לפי פריט 29(6)א' לתוספת לתקנות המל"ל. לסיכום, העריך ד"ר הלפרין את ההפרעה הקיימת בכושר הפעילות עקב התאונה ב-19% נכות צמיתה, ועוד 5% נכות אסתטית עקב הצלקות.

מגיע לו 50% נכות, למה? נכון שמצאת רוטאציה אבל ההגבלה בתנועה הייתה 5% אז איך אנחנו יכולים להבין שעל מצב יותר קשה אנחנו נותנים פחות אחוזי נכות כב' הש' קצבוי: הבנתי את תשובתו של אדוני, אני מבינה את התשובה של אדוני.

לאור טיבה של הנכות שנקבעה לתובע ואופיה של עבודתו אני מעמידה את שיעור נכותו התפקודית על נכותו הרפואית בנכוי הנכות האסתטית שנקבעה לו על ידי מומחה בית המשפט- סך הכל- 14.5%, ובמעוגל- 15%.

לאור שיעור נכותו הצמיתה של התובע, נוכח הפגיעה המשמעותית שחוה ונוכח התעוד הרפואי שצורף (הכולל שני ניתוחים ושקום לאחריהם, תוך שבחלק מהתקופה הוא נזקק לכסא גלגלים וקביים), מצאתי לנכון לקבוע סכום גלובאלי בגין עזרת צד שלישי בגובה של 30,000 ₪.

...

בנוסף לכך אני סבורה כי פסיקתם של12.5% מהפסדי ההשתכרות לעתיד עולה בקנה אחד עם הלכות בית המשפט העליון כפי שהן באות לביטוי ב- ע"א 1103-14 מיום 15.4.15 אשר דחה בהסכמה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 16951-04-10 ע.מ.מ. ואח' נ' ע.מ.ר. ואח' (31.12.13) (וראו בעניין זה גם את האמור בעא 8930-12 הפניקס נ' טוויג(30.7.14), ע"א 7548/13 שפורן דיווי נ' ז'ק תורגמן (27.1.2014); ת"א 19489-10-10 מלכה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") 3 מרץ 2015.

סיכומו של דבר- הפיצוי בראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד עומד על 500,000 ₪ והוא כולל את הפסדי הפנסיה הנלווים.

לסיכום סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר - גלובלי– 100,000 ₪; אבדן כושר השתכרות- גלובלי – 500,000 ₪; עזרת הזולת בעבר ובעתיד – 30,000 ₪; הוצאות רפואיות, נסיעות ואחרות – 10,000 ₪; נזק לא ממוני – 34,351 ₪; סה"כ פיצוי – 674,351 ₪.

לעניין הנכות הצמיתה, קבע המומחה כי מ-10/2019, היינו תום הנכות הזמנית, סובלת התובעת מ – 5% נכות בגין מיגבלת תנועה בקרסול ימין, לפי סעיף 48 (3) (א) לתקנות המל"ל; 10% בגין הגבלת תנועה במפרק הסובלטרי הימני לפי סעיף 49 (2) (ו) במחציתו, ו – 5% נוספים בגין צלקת מכוערת לפי סעיף 75 (1) (ב).

המומחה ציין כי בה במידה ניתן היה לקבוע נכות זמנית של 10% ולאחר מכן של 5%.

הפסדי הישתכרות לעניין הנכויות הזמניות, יש לקבל את קביעות המומחים ביחס אליהן, בפרט לאור הפגיעה המשמעותית בקרסול ושני הניתוחים שעברה התובעת וכן היתייחסות המומחה בתחום הפסיכיאטריה לפגיעה הנפשית בתקופה של שנתיים ימים.

...

שוכנעתי די הצורך כי בתקופת הנכות הזמנית הייתה התובעת נדרשת לעזרה משמעותית, בפרט בסמוך לניתוחים שעברה וכן בתקופות הנכות הנוספות, וכפי שמשתקף מן התצהירים שהוגשו ומקביעות המומחים.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את הפיצוי כדלקמן: הפסד שכר לעבר 40,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 275,285 ₪ פנסיה 39,410 ₪ עזרת צד ג' 25,000 ₪ כאב וסבל 41,663 ₪ הוצאות 3,000 ₪ סך הכל 424,358 ₪ בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את שיעור האגרה ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%.