נכות רפואית לפי סעיף ליקוי 34(ב)(1) - (2) לתקנות ביטוח לאומי

הדרג הראשון התכנס ביום 23.01.2017 לצורך סיכום הדיון וקבע למבקש נכות רפואית משוכללת בשיעור 18.78% על פי הפרוט הבא: נכות נפשית בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 34(ב)1-2, נכות בשיעור 5% בתחום הנורולוגי בגין ירידה בתחושה לפי סעיף ליקוי 31(1)א1, נכות בשיעור 10% בגין טינטון לפי סעיף ליקוי 72(4)ד2 ונכות בשיעור 0% בגין ליקוי שמיעה.

את קביעתו ביסס בית הדין על האמור בתקנה 30(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן - התקנות), המקנה לועדה סמכות נרחבת וזכות לבחור את התחומים הרפואיים בהם היא רואה לנכון לידון.

[1: בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי (21.5.2003); ע"ע (ארצי) 55/06 מלכה שחר - מדינת ישראל, משרד הבריאות, (22.6.2002).

אלה טעמיי: התחום הנורולוגי סעיף 30(א) לתקנות קובע: "ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד". מושכלות יסוד הוא שסעיף זה מקנה סמכויות נרחבת לועדה לעררים ובכללן הסמכות לשנות את דרגת הנכות של מבוטח אף לגבי פגיעות שלגביהן לא הוגש ערר[footnoteRef:2].

...

הכרעה לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובכלל החומר בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אף את טענותיו של המבקש בדבר פגיעה בזכות הגישה לערכאות ובדבר שימוש בכוח שלא בסמכות אין בידי לקבל.

סוף דבר - דין הבקשה להידחות.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובע נקבעו במסגרת זו נכויות זמניות, ובהמשך, לאחר מספר ועדות רפואיות ועררים, נקבעה נכותו לצמיתות כדלקמן: 10% בגין הפגיעה בירך שמאל לפי סעיף ליקוי 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי או התקנות); 10% בגין הפגיעה בירך ימין לפי אותו סעיף ליקוי; 10% בגין טינטון לפי סעיף 72(4)ד(2) לתקנות [חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור].

בעקבות כך קבע כי לתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 15% למשך 3 שנים בדרגת ביניים לסעיפים 34(ב)(2)-(3) לתקנות הביטוח הלאומי, ולאחר מכן נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 7.5% בדרגת ביניים לסעיפים 34(ב)(1)-(2) לתקנות.

...

איני מקבלת את טענת התובע שיש להתחשב בקביעת המוסד נוכח ההחמרה שחלה במצבו לאורך השנים.

לטענתו, עקב מצבו הוא הפסיק את הלימודים בחודש ינואר 2017 וחזר אליהם באוקטובר 2018, אך בסופו של דבר לא עלה בידו להשלים את לימודי התואר הראשון והוא הפסיק את לימודיו (סע' 34-28 לתצהיר).

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסד שכר לעבר - 346,000 ₪ אובדן השתכרות לעתיד - 1,290,800 ₪ הפסדי פנסיה - 198,000 ₪ עזרת הזולת - 250,000 ₪ הוצאות - 100,000 ₪ נזק לא ממוני - 117,900 ₪ ובסך הכול - 2,302,700 ₪.

לסכום המתקבל לאחר הניכוי יוסף שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 15.21% מהסכום לתשלום, ובנוסף תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט.

ד"ר כמאל פרחאת בתחום הנפשי, שקבע כי התובע פיתח פתולוגיה מסוג הפרעה הסתגלותית חרדתית דיכאונית וכי נכותו הצמיתה הנה בשיעור של- 7.5% החל מיום 01/02/2017 לפי סעיף 34(ב)(1-2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

כאמור לעיל, הנכויות שנקבעו על ידי המומחים הנזכרים, הרי הן נקבעו לפי סעיפי ליקוי שונים מסעיפי התוספת לתקנות המל"ל ובגין תלונות שונות.

זאת ועוד, בהתאם לסעיף 2(ב1)(1) לחוק הפיצויים אין מקום לפצות את הנפגע בגין שירותי בריאות הכלולים בתוספת השנייה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, אלא אם התובע אינו זכאי להם לפי החוק האמור.

...

ב-ע"א 5076/18 פלוני נ' איירפורט סיטי בע"מ (24.03.2019), נקבע כי תובע תושב השטחים שעבד בישראל ללא היתרים אינו זכאי להסתמך על צו ההרחבה הפנסיוני להוכחת זכאותו לפיצוי בגין הפסדי פנסיה: "הטענה בדבר זכאותו של המערער לפיצויים בגין תשלומים לביטוח פנסיוני לא נתמכה בראיות, ועל כן אין מקום לפסיקת פיצויים בגין ראש נזק זה. אמנם, כפי שטען המערער, הצורך בהוכחת זכאות מתאיין מקום בו חל צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 (י"פ התשע"א 6302, עמ' 6938), אלא שבמקרה דנן, אין חולק כי המערער הועסק ללא היתר. לכן, בנסיבות העניין, לא היה מקום להסתפק בחובה הסטטוטורית, והיה על המערער לבסס ראייתית את זכאותו הפוטנציאלית לפנסיה, בין בישראל בין ברשות הפלסטינית" (שם, פסקה 7) לפיכך, מאחר ואין מחלוקת שהתובע עבד בישראל ללא היתר, ומכל מקום לא הוכח על ידו אחרת, ובהינתן העובדה שהוא לא הוכיח כי קיים הסדר פנסיוני בשטחי הרשות ולא תנאיו של הסדר שכזה, ככל שקיים, הרי שאין הוא זכאי לפיצוי בגין הפסדי פנסיה ודין תביעתו בגין מרכיב זה להידחות.

אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של- 172,218 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 26,195 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 5,000 ₪ (בסכום זה נכלל חלקו של התובע בשכרו של פרופ' ירניצקי).

המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה, פרופ' מירובסקי, העריך כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בתחומו, בגין "כאבים באגן" לפי הוראת "סעיף הסל", סעיף 35 לסעיפי הליקוי שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגיה, פרופ' גדות, העריך כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 14.5% בתחום הנירו-היתנהגותי; זאת, כאשר בהיתחשב בפגיעה המוחית שנפגעה התובעת בתאונה העריך כי לתובעת נכות בשיעור 10% בגין הוראת סעיף הליקוי 34(ב)(2), מותאם, לתקנות המל"ל, ובהיתחשב בכך שלא יכול היה לשלול בבטחון מלא מציאת חולשה קלה בפלג גוף הימני, "בהיסוס רב" (כך, לשון המומחה) העריך כי לתובעת נכות בשיעור 5% בגין הוראת סעיף הליקוי 29(1)א', מותאם, לתקנות המל"ל. הנתבעות מפנות לכך, שהמומחה ציין בחוות דעתו את שעולה מהתעוד הרפואי שנערך אודות התובעת, ומציין: "הנבדקת לא הייתה בריאה קודם לתאונה הנדונה וסבלה בנוסף לשלל מחלות גופניות מבעיות משמעותיות בתחום הנוירו-היתנהגותי נפשי"; וכן – לכך שהמסמכים הרפואיים המפורטים בחוות דעתו של פרופ' גדות ופרופ' אליצור, מעידים על עבר רפואי נכבד ממנו מבקשת התובעת כי בית המשפט הנכבד יתעלם.

...

תביעת התובע 2 נדחית; זאת - ללא צו להוצאות.

5129371 התביעה נגד הנתבע 3 נדחית; זאת – ללא צו להוצאות.

ההודעה לצד השלישי 1 נדחית; זאת – ללא צו להוצאות.

ודוק: נכותה של התובעת נקבעה לפי סעיף ליקוי 34(ב) בין (1) ל-(2) כפי שאלה פורטו בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

הלכה היא בעיניינם של קטינים וצעירים בתחילת דרכם, ובהעדר קריטריון חילופי אחר שישמש לשומת הפצוי, תקבע הנכות התפקודית בשיעור הנכות הרפואית [(ע"א 5148/08 קוגלמס נ' לוי (20.02.2008); ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (22.03.2009)].

אני פוסקת לתובעת בגין הוצאותיה, רפואיות ואחרות, לעבר ולעתיד, מעבר להוצאות המכוסות על-ידי המל"ל או סל הבריאות, סך של 5,000 ₪.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי הנכות התפקודית שנגרמה לתובעת היא בשיעור דומה לשיעור הנכות הרפואית, ואני מעמידה אותה על 15%.

בנסיבות אלה, ומאחר שעסקינן בצעירה, שעדיין לא מלאו לה 19 שנים בעת התאונה, אני קובעת כי שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת בעקבות התאונה בשיעור הנכות התפקודית - 15%.

בשים לב לאלה, אני קובעת שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הצורך בעזרה, בעבר ולעתיד, בסכום של 20,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר בעבר 13,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 490,000 ₪ עזרה – עבר ועתיד 20,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 5,000 ₪ כאב וסבל 27,000 ₪ סה"כ 555,000 ₪ ניכוי תשלומי מל"ל 42,000 ₪ יתרה לפיצוי 513,000 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 513,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).