נכות רפואית בגין אי יציבות ברך והוצאת מיניסקוס

הנכות הרפואית פרופ' ניסקה מאיר, מומחה בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו מיום 30/7/17, את נכות התובע כדלקמן: 10% לפי ס' 48(2)ז IV בשל מצב לאחר הוצאת מנסקוס עם דילדול קל של השרירים וכן 10% לפי ס' 48(2)ב בשל אי יציבות אחורי קדמית ללא התעקמות הברך, וייחס מחצית מהנכות לתאונה נשוא התביעה, קרי 9% נכות צמיתה.

...

התובע לא הציג אסמכתאות ולא זומנו עדים לעדות בנוגע לטענתו לפיצוי בגין עזרת צד ג' שקיבל ועל כן לא מצאתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה. סיכום הנתבעת תשלום לתובע את הסכומים הבאים: כאב וסבל 16,700 ₪ הפסדי שכר לעבר 13,500 ₪ הפסדי שכר לעתיד 55,000 ₪ הוצאות רפואיות ואחרות לעבר ולעתיד 3,500 ₪ _____________________________________________ סה"כ 88,700 ₪ הנתבעת תשלם לתובע את הסכום האמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל וכן יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%, מסכום הפיצוי הכולל דלעיל.

הנכות הרפואית: התובע נבדק ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורתופדית, ד"ר צבי כהן, אשר קבע כי בעקבות התאונה הראשונה נותרו לתובע נכויות כדלקמן: 10% נכות צמיתה בגין אי יציבות בברך ימין לפי סעיף 48(2) ב'.

15% נכות צמיתה בגין נזק תוך או סב מפרקי ופגיעה במנסקוס לפי סעיף 35 (1) ב-ג 5% נכות צמיתה בגין צלקות והפרעה בתחושה סביב ברך ימין לפי סעיף 75(1) ב' בעקבות התאונה השנייה קבע המומחה כאמור קבע כי נותרו לתובע 5% נכות לפי סעיף 42(2) א 1 לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956 בגין הגבלה מזערית בחלק מטווחי התנועה של כתף שמאל וכי בגין התאונה השלישית לא נותרו לתובע כל אחוזי נכות.

ביום 9.10.12 עבר ניתוח נוסף להוצאת מתכות מן הברך ושוחרר לאחר שני ימי אישפוז.

...

רבים הם הפורשים לימודיהם על זמן רב מהרגיל, ואני סבור כי לא הוכח כי התובע לא יעסוק במקצוע אותו למד.

לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות הקיימות על בסיס שכר ממוצע במשק X 10% נכות תפקודית X מקדם היוון של 3% ומחצית מן החישוב האקטוארי.

כאב וסבל לגבי התאונה הראשונה יש הסכמה בין הצדדים לסכום של 58,300 ₪ ועל כן אני פוסק סכום זה. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 241,300 ₪.

על כן אינני רואה להדרש לאמור בסעיף זה, ואחריות הנתבעות תבחן במנותק מסעיף 15 לפקודת הנזיקין (השוו: ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 30.8.2015); אהרון ברק, "אחריות בנזיקין של מעסיק למעשיו של קבלן עצמאי" הפרקליט כ 113 (התשכ"ד)).

חוות דעת המומחים מטעם הצדדים: התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו לפיה כתוצאה מהתאונה נותרה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור של 35.2% על פי הפרוט הבא: 10% בגין מצב לאחר הטרייה של המניסקוס החצוני בברך ימין; 10% בגין הקרע ברצועה הצולבת הקדמית וחוסר יציבות בברך זו; ו- 10% בגין השברים האוסטאכונדראלים בברך ימין.

על יסוד ממצאיו קבע המומחה כי התובע סובל מנכות לצמיתות בשיעור 10%, לפי פריט 48(2)(ז)(4) לתקנות מל"ל. פריט זה עוסק בנזק במנסקוס ומתייחס ל"מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים".

כך למשל היתייחס המומחה לשאלת אי היציבות בברך וטען שהמבחנים לצורך הערכת היציבות – שליליים.

...

אין בידי לקבל את טענות הנתבעת שלא הוכח כי עאמר עבד כלל בשירותי מודיעין אזרחי או כי השתתף בקורס.

מתוך הסכום הנ"ל יש לנכות אשם תורם בשיעור של  15%, לפיכך התוצאה היא 268,801 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בסך של 239,951 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור כולל של 24%.

כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את סכום האגרה ששולמה בהליך זה ואת הוצאות המומחה מטעמו וחלקו בשכר מומחה בית המשפט בהתאם לאישורים בדבר תשלומם בפועל, משוערכים למועד מתן פסק הדין.

הנכות הרפואית מטעם התובעת צורפה לכתב התביעה המתוקן חוות דעתו מיום 29.10.2012 של ד"ר יעקב גורדון, מומחה לכירורגיה אורתופדית וכירורגית כף הרגל, בה צוין כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת קרעים ברצועה הצולבת הקדמית ובמניסקוס הלטראלי.

ד"ר גורן העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 14.5% - מהם 10% בגין אי-יציבות קדמית, אחורית וצידית קלה של הברך, לפי סעיף 48(2)(ב) לתוספת ו-5% בגין מצב לאחר קרע של המניסקוס הלטראלי, ניתוח תיקון הקרע ושארית קרע שהודגם בבדיקת MRI, לפי סעיף 48(2)(ז)(III)-(IV) לתוספת.

אולם בקביעת נכות נוספת של 5% לא הסתמך המומחה רק על סעיף 48(2)(ז)(IV), שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של שרירים", אלא גם על סעיף 48(2)(ז)(III), שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס ללא הפרעות תפקודיות" ואשר מעניק נכות בשיעור 0%.

...

אינני מקבל את השגותיו של בא-כוח התובעת על קביעת אחוזי הנכות הרפואית בחוות דעת גורן.

אשר על כן, הנני קובע כי הן הנכות התפקודית והן הפסד כושר ההשתכרות הינם בשיעור 14.5%.

כמו-כן, לא הונח בסיס ראייתי-רפואי שיש בו כדי להוביל למסקנה שבעתיד היא תזדקק לטיפולי פיזיותרפיה מעבר למכסת זכאותה בגלל התאונה שעברה, או שתזדקק לתרופות שאינן ב"סל הבריאות".

סיכום הנזקים סיכום הפיצוי לתובעת בגין נזקיה הינו: הפסד שכר בעבר - 195,584 ₪ הפסד כושר השתכרות בעתיד - 222,000 ₪ הפסדי פנסיה בעבר ובעתיד - 46,174 ₪ עזרת צד ג' בעתיד - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות בעתיד - 3,500 ₪ נזק לא ממוני - 50,000 ₪ סך הנזקים 527,258 ₪ הפחתת 25% אשם תורם 131,815 ₪ סך הפיצוי 395,443 ₪ התוצאה הנני מחייב את הנתבעות (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 395,443 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד הוצאתה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר הטרחה ששילמה התובעת למומחה הרפואי מטעמה והחלק ששילמה כשכר טרחה למומחה בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועדי התשלום ועד לתשלום המלא בפועל; (4) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 70,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתבוע 28% נכות לצמיתות, כאשר 20% בגין אי יציבות אחורית קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף לפי תקנה 48(2) ב', ו- 10% נכות נוספים בגין מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, כאשר קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודילול קל של השרירים לפי תקנה 48(2) ז' 5 IV. בנוסף, הפעילה הועדה את תקנה 15 במחצית, ונכותו הסופית של התובע הועמדה על 35%, החל מה-01.06.06.

...

לעניין זה צויינו הדברים הבאים : "ראשית אציין, כי אני מקבלת את בקשתה של הנתבעת וקובעת כי יש להתעלם מחוות דעתו של פרופ' איסקוב אליה מפנה התובע. אם ברצונו של צד להביא ראיות לעניין רפואי שאינו דרגת נכות עליו לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה רפואי ואין הוא רשאי להעיד עדים על מנת שאלה יחוו דעתם בדבר השלכות הפגיעה והנכות הרפואית על כושר תפקודו (לעניין זה ראו ספרו של ריבלין, תאונת דרכים, מהדורה רביעית, עמודים 613-621). אינני מקבלת את טענתו של התובע כי חוות דעתו של פרופ' איסקוב לא הוגשה כראיה מטעמו אלא על מנת להוכיח את הצורך שלו במינוי מומחה בתחום השיקומי. אין מחלוקת כי המדובר בחוות דעת מוזמנת מטעם התובע, כאשר בחוות דעתו מתייחס פרופ' איסקוב למצבו של התובע והקשר הסיבתי בין מצבו לבין התאונה, ואין המדובר במסמך אשר נערך לצורך קבלת טיפול רפואי (לעניין ההגדרה של מסמך המהווה טיפול רפואי ראו ע"א 2339/96 אררט חב' לביטוח בע"מ נגד אוולין דלל, פד"י נ (4) 529).

עוד אני מקבלת את טענתה של הנתבעת כי למוצגים והתצהירים מטעם התובע לא צורפו מסמכים רפואיים עדכניים המחזקים את טענתו של התובע כי יש לו צרכים שיקומיים המצדיקים בשלב זה מינוי מומחה בתחום השיקומי.

במקרה הנדון ולאחר שמיעת עדותו של התובע אני קובעת כי אין מקום בנסיבות אלו למינוי מומחה בתחום השיקומי.

עוד אציין כי לאחר ששמעתי את העדויות בתיק אני סבורה כי לא קיים קושי לבחון את תפקודו של התובע כתוצאה מהתאונה, וכי ניתן במקרה זה על סמך הראיות והעדויות בתיק לעמוד על טיבה של נכותו של התובע והשלכותיה התפקודיות.

באשר לחוות דעתו של פרופ' איסקוב, הנני לשוב על החלטתי מיום 23.10.13 בה קבעתי, כי אין מקום להתייחס לחוות דעתו של פרופ' איסקוב בארש "המדובר בחוות דעת מוזמנת מטעם התובע, כאשר בחוות דעתו מתייחס פרופ' איסקוב למצבו של התובע והקשר הסיבתי בין מצבו לבין התאונה, ואין המדובר במסמך אשר נערך לצורך קבלת טיפול רפואי (לעניין ההגדרה של מסמך המהווה טיפול רפואי ראו ע"א 2339/96 אררט חב' לביטוח בע"מ נגד אוולין דלל, פד"י נ (4) 529). " לאור האמור אני דוחה את בקשתו של התובע למינוי מומחה שיקומי, ומקדמת התיק להגשת סיכומים.