נכות פגיעה עצבית עקב בלט דיסק צווארי קיים

ושנית, מעיון בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים שהיתכנסה ביום 08.06.17 ואשר קבעה כי מצבו של המשיב עדיין זמני, קובעת הועדה בסעיף 7 לפרוטוקול כי "מופגנת חולשה ברגל ימין כאשר הסימנים של פגיעה בנוירון מוטורי עליון ותחתון מעורבים אף כי לסימני הנוירון המוטורי התחתון יש הסתמנות (כך במקור) קלה בלבד". יוצא אפוא, כי הועדה מציינת קיומה של פגיעה בנוירון המוטורי העליון והתחתון "מעורבים" ולא נערך כלל דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה הנוירולוגית לבין הפגימה המוכרת, וניתן להבין, כי חלק ממנה קשור ולו בצורה "קלה בלבד" לנוירון המוטורי התחתון, ולכן גם נקבעה נכות זמנית.

יחד עם זאת הועדה הרפואית לעררים נשוא דיוננו, החליטה לקבוע למערער נכויות נוספות בגין הפגימות הנוירולוגיות (20% בגין חולשה בעצב הפמוראלי ו- 15% בגין פגיעה בעצב הפרונאלי) וזאת בנגוד לשלילת הקשר הסיבתי לפגימות הנוירולוגיות במסגרת הועדה החלוטה מיום 27.08.09 ומבלי להתייחס לקביעת הועדה מדרג ראשון אשר קבעה כי ניזקו של המשיב נובע מנוירון מוטורי עליון בשל פגיעה צוארית, שאיננו קשור לפגימה המוכרת ואף מבלי לערוך כל דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעות הנוירולוגיות לבין מחלת המיקצוע ממנה סובל המשיב, בגב תחתון.

עניינו של המשיב יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), באותו הרכב, על מנת שתידון מחדש בתביעת המשיב להחמרת מצב מיום 24.01.16, תוך היתייחסות מפורטת לסוגיית הקשר הסיבתי, בגין הפגימות הנוירולוגיות לבין הפגימה המוכרת "בלטי דיסק בעמוד שדרה מותני". המשיב ובא כוחו יוזמנו לועדה לטעון טענותיהם.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן: המשיב הוכר על ידי המוסד כנפגע בעבודה בגין "בלטי דיסק בעמוד שדרה מותני" הנובעים מתנאי עבודתו כמחלק עיתונים.

בהקשר זה יש לדחות טיעון המשיב בכל הנוגע לאבחנה אשר נרשמה בסעיף האבחנות בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.08.09 ולפיה "כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין". שכן, ראשית מקובלת עליי טענת המוסד כי המדובר אך באבחנה ולא בקביעה של קשר סיבתי.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

הצדדים חלוקים בדבר הקף הנזק הקשור סיבתית לתאונה לנוכח טענות הנתבעת בין היתר, שלא נותרה לתובע נכות בגין התאונה מושא התביעה ואת מלא הנכות יש לזקוף לתאונה מאוחרת שאירעה לתובע ושניסה להסתירה מביהמ"ש. הפגיעה והנכות התובע פונה לביה"ח שיבא עת התלונן על כאבים בצואר וגב תחתון.

בתשובות ההבהרה הבהיר המומחה באשר לפשר גילוי ב- CT בלטי דיסק כ- 4 שנים לאחר התאונה, כי לאור גילו הצעיר של התובע קרוב לוודאי שתחלואת ע"ש מתני היא משנית לתאונה הנדונה ואילו תלונותיו לאחר התאונה על כאב גב תחתון עם קרינה לרגל ימין זהות לתלונות בשנת 2016 ו סביר להניח כי מדובר בתחלואה אשר חזרה על עצמה והחמירה במהלך הזמן ולא תחלואה חדשה עקב שינויים נווניים בע"ש מתני.

באותה מידת הסתמכות על חקירת המומחה יש לקבע כי לא סטה מהאמור בחוות דעתו בנוגע לשעור הנכות בגין הפגיעה העצבית, לאחר שאישר שהיא פגיעה קלה ונימק את קביעתו בסבירות מתקבלת ומשכנעת כדלקמן (בעמ' 27 לפר'): "ש. הסעיף מעניק 20% בהתאם לפגיעה קלה.

ב"כ התובע לעומתו טען להרחבת חזית ולהיעדר הרמת נטל ההוכחה לקיומו של ארוע תאונתי נוסף.

...

בהתחשב בכל האמור אני סבורה כי לא עלה בידי התובע לשכנע בדבר בסיס שכר חודשי קבוע יש לחשב את שכרו על בסיס זה בחישוב גלובאלי במכפלת שיעור נכותו התפקודית שגם הוא אינו תואם באופן מלא את הנכות הרפואית, וזאת בהעדרם של נתונים המחזקים גרסה כנ"ל. לאור האמור בהתחשב במגבלות התובע והשפעתן החלקית,חלוף כ 8 שנים מהתאונה , ובשכרו המוכח לעבר עד גיל פרישה, הפיצוי ההולם אפוא מסתכם בסך של 200,000 ₪.

בהתחשב כל האמור בתקופת אי הכושר לרבות בזו הסמוכה לניתוח שעבר ,אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 7000 ₪.

לסיכום לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 253,016 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 38,484 ₪.

תחת הכותרת 'ממצאים' נרשם, בין היתר: "הלורדוזיס הצוארית שמורה. המפרקים האטלנטו – אקסיאליים והאטלנטו – אוקסיפטאלים בטווח התקין. לא הודגם שבר או דיסלוקציה. תעלה מרכזית וברוחב תקין. הודגמו שינויים נווניים במפרקים אונקוורטרברלים בגבהים שונים. המפרקים הפצטלים יחסית שמורים. הדנס שמור". בין היתר, מהממצאים עולים בלטי דיסק בגבהים שונים, אך הובהר בממצאים כי לא נמצא בקע דיסק.

באותו פרוטוקול של ועדת המל"ל הלין התובע על: "יש כאבים חזקים מוגבל בנהיגה ממושכת". בא-כוחו של התובע ציין בפני הוועדה: "חבלת פגיעה, גב תחתון... יש הגבלה בתנועות ע"ש מותני, בבדיקת סי טי יש ממצאים ב- L4-5 וכן L5-S1 יש הקרנה לרגל... ביצע EMG – יש רדיוקופטיה...". הועדה בדקה את התובע וקבעה תחת תת-הכותרת 'מסקנות': "הסתיידות בסיק בגובה L4-5 מצביעה על נזק דיסקלי כרוני, למטופל גל (במקור) 10% נכות בגין פגיעה עצבית קודמת. לדעת הועדה מדובר בהחמרה זמנית על רקע מצב קודם". אציין כי בפני ועדה זו מיום 2.3.21 עמדו מסמכים רפואיים רבים בתחום האורתופדי בין המועדים 31.12.04 ו-6.1.21.

בפרוטוקול הדיון של ועדת הערר תחת תת-הכותרת 'פירוט הליקויים מפי התובע ובאי כוחו' נרשם מפי התובע: "היו קצת כאבי גב, אבל היום ברמה שהייתי צריך לעזוב את עבודתי." מפי בא-כוחו של התובע נרשם: "הועדה הכירה בקשר סבתי על כאבי גב תחתון. צורף תעוד רפואי וכן EMG שמראה על פגיעה עצבית. סבורים שההחמרה הנה לא זמנית אלא קבועה. בבדיקת הועדה שיש עמימות בתחושה L5 משמאל. סבורה שיש הגבלה ויש החמרה היום יותר מאשר בעבר ויש ממצאים ב CT. יש הקרנה לרגל. אמרתי שהייתה בעיה בשיעור של 10% ויש החמרה של מצב קיים." עוד נרשם בפרוטוקול כי התובע החל עבודה חדשה כ"נהג רכב קל יותר פחות עבודה לא קיימת ירידה בהכנסות.

...

לסיכום, לא מצאתי לקבוע כי החלטות הועדות בעניינו נגועות בפגם שמן הצדק לתקנו.

לאור כל האמור, לא שוכנעתי שבנסיבות מן הצדק להתיר לתובע להביא ראיות לסתור, ואני דוחה את הבקשה.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה מטעם התובע להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ולמינוי מומחה בתחום האורתופדיה, לפי הוראת סעיף 6ב' לחוק הפיצויים נדחית.

תמצית העובדות וטענות הצדדים בתאריך 11/9/16 אירעה לתובע תאונת עבודה ובין היתר אובחן כסובל מבלטי דיסק בחוליות שונות בעמוד שדרה מותני.

לתביעה המתוקנת צרף התובע חוות דעת של מומחה אחר לפיה נכותו עומדת על שיעור של 43.3% נכות: 10% בגין הגבלה בתנועות והפרעות בעמוד שדרה צוארי, 30% בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני עם גירוי עיצבי לאורך רגל שמאל ו- 10% בגין נזק במנסקוס הפנימי של הברך.

הנתבעת נותרה בעמדתה ובהתאם לחוות דעת עדכנית מטעמה טענה שנכותו של התובע הקשורה לתאונה עומדת על 5% בלבד בגין הפגיעה בעמוד שדרה מותני ולא נותרה נכות במנסקוס או בעמוד שדרה צוארי.

התובע מפנה עוד לקביעת המוסד לביטוח לאומי, שהנו גוף אובייקטיבי, שקבע שנכותו של התובע עומדת על 10% וכן מדגיש שגם המומחים מטעם הצדדים לא ראו להפחית נכות בשל קיומו של מצב קודם.

...

לטענת התובע, תפקידו של המומחה להעמיד לרשות בית המשפט את הידע, הנתונים והעובדות בתחום מומחיותו ואולם המסקנה הסופית היא של בית המשפט.

אשר לחומרתם של הממצאים הקודמים ומשמעותם, הנתבעת הפנתה למקורות ברשת האינטרנט, כמובן שלא ניתן לסמוך על מקורות אלו, לבית המשפט אין אלא את דעתם של המומחה ודעת של המומחה מטעם בית המשפט, שקבע לאחר עיון בחומר הרפואי שאכן יש מקום להפחית בשל מצב קודם ומסקנה זו לא התערערה גם לאחר התשובות לשאלות ההבהרה.

אחר כל האמור לעיל ובשים לב להלכה הפסוקה לפיה לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה, והגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון והוא אינו נדרש לפסוק על פי חוות הדעת, הרי שהמקרים בהם יעשה כן, הם בדרך כלל כאלו בהם ניתנה למומחה האפשרות להתמודד באופן שלם עם הטענות שמעלה אחד הצדדים, דבר שלא נעשה במקרה דנן שעה שהתובע נמנע מלעמת את המומחה באופן ישיר עם טענותיו אם במסגרת שאלות הבהרה ואם במסגרת חקירה נגדית.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שהנתבעת תשלם לתובע את יתרת תגמולי הביטוח לפי נכות של 7.5% אחוזי נכות.

קיים בלט דיסק מרכזי C6-7.

כמו כן לנבדקת קיים נגע דמיאלנטיבי בצואר בגובה C2-3 היכול להתאים ל-M.S אולם מאחר ונשללה מחלת טרשת נפוצה קיימת האפשרות שמדובר בקונטוזיה קלה של חוט-השדרה שהשתפרה רנטגנית ללא כל ביטוי קליני, לא מוטורי ולא תחושתי וללא כל סימנים פירמידאליים.

לעומת זאת לאור הממצא של בלט הדיסק בגובה C6-7, לאור ממצאי בדיקת ה-EMG המראה נזק שורשי C-6-7 ולאור תלונותיה על הפרעות בתחושה בעיקר באצבעות כפות הידיים קיימת חפיפה בין הממצאים המקנים נכות עקב התאונה מתאריך 17.01.03, נשוא התביעה.

תלונות התובעת חוזקו על ידי סימני הכוויות בידיים, לרבות החתכים, שהוצגו הן בפני ד"ר שבח והן בפני ביהמ"ש. שגה ד"ר שבח בקובעו, כי נכותה של התובעת הנה בגין פגיעה עצבית, ולא בגין פגיעה בחוט השידרה.

...

מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 7,000 ₪ בגין הוצאות לטפול רפואי בעבר, והוצאות נסיעה לטיפול זה. לא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד.

הפסד השתכרות בעבר 20,000 ₪ עזרת צד שלישי בעבר 10,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי 7,000 ₪ הפסד השתכרות בעתיד 138,000 ₪ נזק לא ממוני 18,330 ₪ סה"כ: 193,330 ₪ סוף דבר 48.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 193,330 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרישי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.