נכות ביטוח לאומי על זיהומים באבנים בדרכי השתן ובכליות

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 52984-10-13 22 מאי 2014 לפני: כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי המערערת ליאורה גרין המשיב המוסד לביטוח לאומי פסק דין

לאחר מכן, נימקה הועדה החלטתה בכל הנוגע לתלונות בגין אבנים בכליות, בזו הלשון: "בעיניין הכליות- הועדה עיינה בפס"ד מיום25.5.13 של השופטת שרון אלקיים וכן עיינה בדקדקנות במסמכים הרפואיים הקיימים בתיק. בתשובה לשאלות מכוונות ענתה התובעת שעד היום קיבלה טפול אנטיביוטי פעמיים לזיהום בדרכי השתן, פעם ב 1/12 (עם תעוד בתיק) ופעם ב 2008- לדבריה (אין על כך תעוד בתיק). לפיכך, אין מדובר על ריבוי זיהומים בדרכי השתן, משנית לזיהומי כליה. לגבי תדירות של התקפים של כאבים מאבני כליה, הועדה עיינה בתיק ומצאה תעוד של 3 פעמים של כאבים במותן משנית לאבני כליה, ולכן תדירות ההתקפים הנה נדירה ולכן מצבה הרפואי מתאים לסעיף 22 (9)(ד) 20%". סעיף הליקוי 22(9) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, על חלופותיו השונות, קובע נכויות כדלהלן: "22(9) אבני הכליות

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

אף טענות המערערת בנוגע לצלקת דינן להידחות.

הערעור נדחה.

עוד עולה מאותו פרוטוקול, כי האבחנה הרפואית שנקבעה למנוח על ידי הועדה היא "מצב לאחר שברים מרובים מפרקי ירכיים דו צדדי, מצב לאחר קטיעה פוסטראומטית רגל ימין מתחת לברך, שיתוק עצב הסיאטיקוס ברגל שמאל". הועדה קבעה למנוח 100% נכות, בגין סעיפי הליקוי הבאים: קישיון לא נוח במפרק ירך ימין (סעיף 48(1)(ב)), קישיון נוח במפרק ירך שמאל (סעיף 48(1)(ג)), מפרק ברך שמאל (סעיף 48(2)(ה)(I)), מפרק ברך ימין (סעיף 48(2)(ו)(II)ׂ), קטיעת שוק ימין מתחת לברך (סעיף 47(7)(ב)), פגיעה בעצב הסיאטיקוס משמאל (סעיף 32(1)(א)(III)), נכות פנימית בתחום הריאות (סעיף 8(1)(ג)), נכות בגין צלקות מכערות (סעיף 75(1)(ב)) ונכות נפשית (סעיף 34(ג)).

ב 8/9/2000 עבר נקוז של כיס המרה עקב דלקת חריפה של כיס המרה ללא אבנים ולבסוף נגמל ממכונת הנשמה ושוחרר ובהמשך אישפוז בבית רבקה ואחרי תקופה ממושכת עבר שקום מהתאונה והיה עצמאי והתהלך עם פרוטזה.

" שאר חלקי חוות הדעת זהים לדברים שנרשמו עוד בחוות הדעת הראשונה, לרבות מסקנת המומחה כי המנוח נפטר עקב זהום בדרכי השתן, בחולה עם סכרת ואי ספיקת כליות כרונית, שלושה שבועות לאחר ארוע מוחי וכי לא נראה שלתאונת הדרכים בשנת 2000 היתה השפעה משמעותית על המנוח שנפטר בגיל 82 שהיא תוחלת חיים מעל הממוצע בחולה הסובל מסכרת, אי ספיקת כליות ומחלת לב איסכמית ופרפור פרוזדורים לאחר מאורע מוחי.

להלן ההלכה הפסוקה בנושא קביעת קשר סיבתי רפואי על ידי מומחה שמונה על ידי בית הדין, כפי שסוכמה לאחרונה בעב"ל (ארצי) 4379-10-14 פלדמן – המוסד לביטוח לאומי, 16.3.16 (ההדגשות במקור – ד.ו.): "קביעת קיומו של קשר סיבתי בין המחלה בה לקה מבוטח, לבין פגיעה שאירעה לו במסגרת עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. בעב"ל 1608/04 שלום אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 27.1.10 היתייחס בית דין זה למעמדה המיוחד של חוות דעת מומחה מטעם בית הדין, בקובעו כך:

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה, כיוון שחוות הדעת ברורה ולפיה המומחה סבור שלתאונת הדרכים לא היתה השפעה משמעותית על מותו של המנוח.

המומחה חזר על מסקנה זו גם לאחר שהופנו אליו מספר שאלות הבהרה.

סוף דבר – לא מצאנו סיבה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר ח'ורי אשר לא מצא קשר סיבתי בין התאונה משנת 2000 ובין פטירתו של המנוח בשנת 2012.

בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית התביעה.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 42496-05-14 22 ספטמבר 2014 לפני: כב' הסגנית נשיא איטה קציר המערער מופיד שיח' אחמד, ת"ז 24769986 ע"י ב"כ: עו"ד עירן פיינשטיין המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ברוך דויטשר פסק דין

וועדה רפואית לעררים מיום 22.7.13 קבעה, בין השאר בהסתמך על חוות-דעתו של היועץ בתחום האורולוגיה, ד"ר בולקיאר, כי למערער נכויות כמפורט להלן: בגין מצב לאחר כריתת כליה שמאלית – 30% לפי פריט ליקוי 22(4)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התוספת).

טענות הצדדים טענות המערער: הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין כשקבעה באופן לקוני כי אין הפרעה בתיפקוד הכליה הימנית, תוך שהיא מיתעלמת מהמסמכים הרפואיים המצביעים על כך כי הכליה תפוחה וכי לא ניתן לטפל בריסוק/ הוצאת האבנים ממנה; פריט ליקוי 22(9)(ב) אותו יישמה הועדה באשר לכליה הימנית מתאים למצב בו למבוטח שתי כליות, ולא אחת כמו במקרה דנן; היה על הועדה לשקול קביעת נכות כאמור ולו לתקופה מוגבלת ובהתאם למסמכים הרפואיים לשנים 2011-2012.

עוד ציינה כי "סעיף הליקוי הדן בנושא של כריתת כליה (22.4) קובע שסעיף ב' יינתן במצב שבו קיימת "הפרעה קלה בפעולת הכליה הנותרת". במקרה הנ"ל אין כל הפרעה בתיפקוד הכליה הנותרת ונוכחותם של אבנים בדרכי השתן אין בהם כדי לקבוע הפרעה בתיפקוד הכליה, שהיא הפרעה הנתנת להערכה אובייקטיבית באמצעות תוצאות בדיקה מעבדה או דימות.

. (ב) אבנים בכליה אחת, התקפים תכופים עם זהום, ללא הפגיעה בתפקודי הכליה 20%.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: הסמכות לקבוע את דרגת נכותו של מבוטח נתונה על-פי הדין לוועדה הרפואית.

המומחה ציין כי "אין ספיקות לגבי נכות של 30% בגין כריתת כליה השמאלית לפי סעיף 22 4 א. לגבי נכותו בגין אבן בכליה הימנית קיימים שני שיקולים רלוונטיים, ראשון וקובע ביותר הוא רמה תפקודית של כליה הימנית שלפי בדיקות דם מתאריך 14/7/13, 15/7/13 ערכי קריאטנין היו 0.83 מ"ג % 0.731 מ"ג %, שניהם ערכים תקינים של קריאטנין בדם. בבדיקות US שעבר ב 25/1/13 מח' רפואה דחופה רמב"ם מצויין אין עדות בתוצאות הבדיקה אין הפרעה אורומיכנית. לכן אין מנוס להשאיר החלטה עומדת בעינה". בהחלטתה מיום 10.3.14 ציינה הוועדה כי האזינה לב"כ התובע ועיינה בחוות-דעתו של היועץ.

אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.

במקרה בו חושבת הועדה כי התלונות שהועלו אינן מגובות במסמכים רפואיים, עליה ליזום את בדיקתה של המערערת אם הדבר דרוש לשם הכרעה או להביע את עמדתה המנומקת כי היא דוחה את התלונה מנימוק זה או אחר (וראה דב"ע 01-46/98 באסם יוסף כריים נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לב (2), 193).

לנוכח האמור לעיל, הנני מורה על החזרת עניינה של המערערת לועדה הרפואית, על מנת שתפעל כפי שיפורט להלן: תזמין את המערערת ותבחן את כלל תלונותיה בנוגע לעניין האורולוגי - זיהומים בדרכי השתן, אבנים בדרכי השתן ובכליות (התלונות פורטו בכתב הערר שהגישה המערערת), ותשקול האם יש לפסוק, בגין ממצאיה באשר לתלונות אלה, אחוזי נכות בנוסף על אלו שנפסקו.

...

לטענת ב"כ המשיב, הוועדה לא התייחסה לתחום זה, מאחר המערערת לא הציג בפניה כל מסמך רפואי בהקשר זה. אינני מקבלת גישה זו, שהרי המערערת התלוננה בפני הועדה ביחס לבעיותיה הרפואיות ומגבלותיה בעניין זה ולכן לא היה מקום שתתעלם מטענות אלו, באשר חובתה של הוועדה הרפואית להתייחס לכל טענה רפואית שמעלה המערערת בעררה ללא קשר למסמכים הרפואיים אותם המציאה.

מאחר ולא שוכנעתי שעניינו של המערער נופל בגדר חריג זה, הרי שלא מצאתי שיש מקום לסטות מדרך המלך בעניין.

לנוכח האמור לעיל, הנני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה הרפואית, על מנת שתפעל כפי שיפורט להלן: תזמין את המערערת ותבחן את כלל תלונותיה בנוגע לעניין האורולוגי - זיהומים בדרכי השתן, אבנים בדרכי השתן ובכליות (התלונות פורטו בכתב הערר שהגישה המערערת), ותשקול האם יש לפסוק, בגין ממצאיה באשר לתלונות אלה, אחוזי נכות בנוסף על אלו שנפסקו.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 9713-10-14 ניתנה ביום 08 פברואר 2015 מופיד שייח אחמד המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב החלטה

למען הסדר הטוב יצוין כי למבקש, שכלייתו השמאלית נכרתה, נקבעו אחוזי נכות על פי סעיפי הליקוי כמפורט להלן: 30% לפי סעיף ליקוי (מנופה) 22(4)(א) (כריתת כליה אחת ללא הפרעות בפעולת הכליה השנייה); 20% לפי סעיף ליקוי 22(9)(ב) (אבנים בכליה אחת, התקפים תכופים עם זהום, ללא פגיעה בתיפקוד הכליה); 10%, לפי סעיף ליקוי 37(5)(א)בגין ליקוי אורטופדי.

לאחר חוות דעתו של המומחה היתכנסה הועדה בעיניינו של המבקש ביום 10.3.14 וקבעה כדלקמן: "הועדה האזינה בקשב רב לב"כ התובע ועיינה בחוות דעתו החוזרת של דר' בולקיאר. סעיף הליקוי הגן בנושא של כריתת כליה (22 4) קובע שסעיף ב' יינתן במצב שבו קיימת "הפרעה קלה בפעולת הכליה הנותרת". במקרה הנ"ל אין כל הפרעה בתיפקוד הכליה הנותרת ונוכחותם של אבנים בדרכי השתן אין בהם כדי לקבוע הפרעה בתיפקוד הכליה, שהיא הפרעה הנתנת להערכה אובייקטיבית באמצעות תוצאות בדיקה מעבדה או דימות.

יובהר, כי סעיף 22(4)(א) הוא סעיף ליקוי מנופה בענף נכות כללית על פי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד-1984.

...

לכן אין מנוס להשאיר החלטה עומדת בעינה.

נוכח זאת, לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.