נכות בגין שינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי

בתחום האורטופדי הועדה הוסיפה נכות בשיעור 10% בגין שינויים נווניים בעמוד שדרה צוארי, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב).

...

הוועדה קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 46% מיום 1.9.18 ועד 30.6.19, בגין הליקויים הבאים: 10% נכות בגין הגבלה קלה ע"ש מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א) 10% נכות בגין שינויים ניווניים ע"ש צווארי, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) 25% נכות בגין מ/א אוטם בשריר הלב, לפי פריט ליקוי 9(1)(ב)(2) 10% נכות בגין קשיי הסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2) 10% נכות בגין גרד, לפי פריט ליקוי 80(2) 5% נכות בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(2)(ב) אין נכות עינית דיון והכרעה לאחר עיון בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שקילת טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

זאת ועוד: בצדק טען המשיב, כי המסמך הרפואי היחיד שהציג המערער לבית הדין הוא תיעוד לאבחנה בתיק הרפואי משנת 1995, אשר אינה נתמכת בבדיקת מאפייני טנטון או במסמך של רופא מטפל בתחום אא"ג. בהעדר מסמך רפואי או תלונה על טנטון, ובהינתן שהטענה בנוגע לטנטון הועלתה לראשונה בנימוקי הערעור, אין לומר ששגתה הוועדה עת לא נדרשה לטענה זו. על כן, שוכנעתי שאי התייחסות הוועדה לטנטון אינה מהווה טעות משפטית המצדיקה התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

משכך, הטענה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה, בהחלטתה מיום 12.5.19, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, מאחר ומדובר בשינויים נווניים בעמוד השידרה הצוארי.

התובע כלל לא הציג עילת היתערבות בקביעת המל"ל בעיניינו, ובבקשתו אין כל חידוש, ולא נשמעה כל טענה להחמרה במצבו או מסמכים שלא עמדו בפני ועדות המל"ל, שכן מלוא המסמכים הרלבאנטיים לרבות חוו"ד של התובע, עמדו בפני ועדת הערר, והיא בדקה את התובע ומצאה כי לא נותרה לו כל נכות בגין התאונה.

...

עם זאת, רב המרחק מכאן ועד למסקנה גורפת, לפיה ניתן לצרף חוות דעת מומחה לכל בקשה להבאת ראיות לסתור.

לאור האמור, אני קובעת כי המבקש לא הוכיח שמתקיים בענייננו, אחד מהטעמים המיוחדים והחריגים המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ביום 6.2.20 דנה ועדה מדרג ראשון במצבו של המערער בתום זמניות וקבעה כי למערער נכויות כלהלן - 20% נכות בגין הגבלת תנועת ירך לפי פריט 48(1)(ו) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – "רשימת הליקויים"); 10% נכות בגין אסטמה לפי פריט 6(א)+(ב) לרשימת הליקויים; 10% נכות בגין שינויים נווניים בעמ"ש צוארי וכף יד ימין לפי פריט 35(1)(ב) לרשימת הליקויים ו- 10% נכות בגין כאבי גב תחתון לפי פריט 37(7)(א) לרשימת הליקויים.

הכרעה – בכל הנוגע לפגימה, שלטענת המערער הוא סובל ממנה בכפות ידיו, קבעה הועדה כי "משתמש במכשירים לקיבוע שורשי כפות הידיים אבל הועדה לא יכולה להתייחס כי המצב בכפות הידיים זה לאחר הניתוחים שעבר לאחר הועדה הקודמת מ 11.11.20". מקריאת פרוטוקול הועדה מדרג ראשון, מושא החלטת הועדה לעררים, עולה כי כבר אותה ועדה נדרשה למצבו של המערער בידו הימנית ואף קבעה נכות בגין פגימה זו, יחד עם נכות בעמוד שדרה צוארית בגובה של 10% בהתאם לפריט 35(1)(ב) לרשימת הליקויים.

...

סוף דבר הערעור מתקבל כאמור בסעיף 17 לעיל.

המומחה לא מצא להעניק לתובע אחוזי נכות בגין הירידה בתחושה, שכן לטענתו בשל העדר חוסר מוטורי, ירידה בתחושה אינה מזכה באחוזי נכות.

הנתבעת העבירה למומחה שאלות הבהרה באשר לתעוד רפואי מעברו של התובע אשר הצביע על שינויים נווניים בעמוד השידרה הצוארי משנת 2015, אשר לטענתה לא עמד לנגד עיניו בטרם מתן חוות דעתו.

בקשר לכך המומחה השיב כי ההגבלה שמצא אצל התובע בעת בדיקתו הייתה הגבלה ניכרת בטווח התנועה אשר הופיעה לאחר תאונת הדרכים ולכן אין משמעות, אם היו שינויים נווניים טרם התאונה, על אחוזי הנכות שנקבעו בגין התאונה.

...

בנסיבות אלה, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, התרשמתי מהופעתו של התובע בפניי, וכן מעדותו של המומחה בבית המשפט, אני קובע כי נכותו של התובע לצורך חישוב זכויותיו תעמוד על 19% לצמיתות.

לאור כל האמור ובהנחה שהיו לתובע הוצאות נסיעה לטיפולים שלגביהן לא הוגשו קבלות אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסך של 10,000 ₪.

הנתבעת לא עמדה בנטל זה. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לניכוי רעיוני, וככל שהתובע קיבל דמי פגיעה, סכום זה בלבד חב ניכוי מהסכום המגיע לתובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים.

הנכות האורתופדית בתחום האורתופדי קבע ד"ר אגסי כדלקמן: לתובע הגבלה קלה מאד בתנועות עמוד שדרה צוארי (בהטיה לצדדים וללא חסר נורולוגי בגפיים העליונות), אשר בגינה נקבעה נכות בשיעור של 3.4%, כאשר 10% מנכות זה הנה בגין שינויים נווניים שאינם קשורים לתאונה.

...

טענת הנתבעת, שלפיה בהתאם לתקנות, במקרה של הגבלה קלה מאד בתנועות עמוד השדרה, אין לקבוע נכות כלל, וכי רק ככל שקיימת הגבלה קלה (להבדיל מהגבלה קלה מאד) ניתן לקבוע נכות, אינה מקובלת עלי.

על יסוד האמור לעיל, אינני מקבלת את טענת התובע לירידה בהכנסות כתוצאה מהתאונה.

העובדות שנמסרו למל"ל במסגרת התביעה הן חלקיות, מגמתיות, אינן עולות בקנה אחד עם העובדות שהתבהרו בחקירתו הנגדית של התובע (והובאו בהרחבה לעיל), והן נועדו להוליך את המל"ל למסקנה אחת בלבד שאפשרית על בסיסן, שלא מדובר בתאונת עבודה.

בנסיבות הענין, כשהתובע היה מודע לטענת הנתבעת מראשית הדרך ובחר שלא לפנות בתביעה למל"ל; כשהתביעה למל"ל הוגשה בשיהוי כה ניכר; כשהתובע הגיש תביעתו למל"ל והמשיך לטעון באותה נשימה בהליך שלפני כי לא מדובר בתאונת עבודה; כשהתובע בחר לנסח את תביעתו למל"ל באופן חלקי, מגמתי וחסר, שאינו תואם את מכלול העובדות שהתבררו בחקירתו הנגדית; בהינתן כל אלה, הגשת התביעה למל"ל אינה יכולה להחשב, לטעמי, כמיצוי זכויות בסבירות ובתום לב. על יסוד האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי יש מקום לניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל להם היה זכאי התובע לו היה פועל בסבירות ובתום לב למיצוי זכויותיו במל"ל. באשר לשיעור הניכוי הרעיוני - הנתבעת טוענת כי יש לחשב את הגימלה הרעיונית על פי השכר החודשי שנטען ע"י התובע בתצהיר עדותו הראשית – 42,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 350,000 ₪ (540,000-190,000), בצירוף שכ"ט עו"ד כדין והחזר אגרה, וכן תישא בתשלום המחצית השנייה של האגרה.