נכות בגין קרע בגיד הסופרספינטוס

טענות הצדדים - לטענת המערער, הועדה לא התייחסה לכל מסקנותיהם של ד"ר סלטי ופרופ' רוזנברג לרבות קביעת דרגת נכות בגין קרע גיד הסופראספינטוס וסימני "היתנגשות" בהתאם לסעיף ליקוי 42 (1)(ד) I לתקנות.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה נשוא הערעור או במסקנותיה, המצדיקה את החזרת עניינו של המערער אל הוועדה, ומכאן דין הערעור להידחות.

עוד טען המערער שהועדה לא נימקה את קביעתה לגבי שיעור הנכות בגין הקרע בגיד הסופרספינטוס ושאלת הנכוי הקודם; הועדה לא הסבירה כיצד קבעה נכות בשיעור 10% בלבד עבור הקרע בכתף שעה שלעמדתו, לכל הפחות מדובר בקרע ניכר; הועדה לא הסבירה את ההבדל בין הפציעה הנדונה ונכותה לעומת המצב הקודם שאז לא התחייב ניתוח ולא נראה קרע מאסיבי וקשה; לא הייתה היתייחסות לקרע הגדול בגיד סקפולריס, קרע שנראה בבדיקת US 2015 מספר ימים לאחר התאונה ב-2015 ממנה עולה כי לא הודגם קרע חוזר ושהקרע בגיד שהודגם אינו קשור לתאונה מ-2015 אלא כולו נובע מהתאונה ב-2011.

...

אלא, עליה לקבוע אם יש או אין זכאות לתובע בגין סעיף ליקוי זה: "במקרה שלפנינו אין המדובר בהפעלת שיקול הדעת של הועדה לפי סעיף 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות נפגעי עבודה) תשט"ז – 1956, המאפשר לה לשקול התאמה הן במהות הנכות והן באחוזי הנכות. הפעלת תקנה 14 הנ"ל, מקנה לוועדה סמכות להתאים סעיף ליקוי, אשר לדעתה תואם למצבו של המבוטח וכן לקבוע את גובה אחוזי הנכות כאשר מדובר בליקוי שאיננו מפורט בתוספת (ראה לעניין זה עב"ל 78/03 אהרון אברהם – המוסד לביטוח לאומי פס"ד מיום 10.1.06). בענייננו המום (צלקת מכערת) כלול במדויק במבחנים, אין המדובר "במצב ביניים". במצב זה תיקבע דרגת הנכות לפי האחוז הקבוע לצד הפריט ואין הועדה מוסמכת לקבוע דרגת נכות "גמישה" או ממוצעת או דרגת ביניים שאינה מופיעה ברשימה שבתוספת" (בל (ב"ש) 1118/07 אפריאט – המוסד לביטוח לאומי (10.5.07); וכן – "מקובלת עלי טענת המערער כי אין להגדיר צלקת כ"קצת מכערת". אם הצלקת הינה צלקת לא אסתטית – הרי שהיא מכערת.

סוף דבר עניינו של התובע ישוב לוועדה הרפואית על מנת שתקבע את סעיף הליקוי ביחס לצלקת בהתאם לסעיפי התקנות ללא שימוש בהתאמה לפי תקנה 14.

משהערעור נדחה ברובו – אין צו להוצאות.

אשר לנכות עקב הפגיעה בכתף הימנית, קבע המומחה, כי יש לקבוע נכות בשיעור 15% בגין הגבלת תנועות הכתף הימנית ו- 10% נכות בגין הקרע בגיד הסופרה-ספינטוס, ואולם המומחה קבע, כי מדובר בנכויות חופפות בסך של 15%, כאשר שני שליש מנכות זו הנה עקב תהליך תחלואי קודם לתאונה, ושליש תוצאה של התאונה, דהיינו בגין הכתף 5% נכות עקב התאונה.

...

בית המשפט מצא אחריות העירייה לתאונה, מכיוון שהיא אמונה על תקינות המדרכות ברחבי העיר, ומכיוון שבנסיבות המקרה דנן קבע, לאחר שבחן את מכלול הראיות, ובעיקר את התמונה המתעדת את מקום הנפילה, כי מדובר במפגע נראה לעין ומשמעותי, "חריץ רחב, עמוק יחסית וארוך יחסית על גבי המדרכה, בחסר בטון... שבהחלט יכול היה לגרום למעידה." (עמוד 4 לפסק הדין), ושחובת העירייה הייתה לדאוג לתיקונו מבעוד מועד, לפני נפילת המשיבה.

למעלה מן הנדרש, בחנתי את התמונה גם כן, ואני מקבלת את ניתוחו של בית משפט השלום בעניין זה. באזור המפגע נראה בבירור רווח משמעותי בין המרצפות.

סוף דבר, אני אציע לחברי שלא להתערב בפסק דינו והכרעתו של בית משפט השלום בכל הנוגע לאחריותה של העירייה במקרה זה. אשם תורם אשר לניכוי אשם תורם, טוענת העירייה כי בית המשפט המעיט בשיעור האשם התורם שקבע (25%) ואילו המשיבה מבקשת שלא ייקבע לה אשם תורם כלל.

סוף דבר נוכח כל האמור וככל שתשמע דעתי, יידחה הערעור וכך גם הערעור שכנגד.

בחוות דעתו ציין המומחה, בין היתר, בדיקת אולטרא-סאונד של כתף שמאל שהיתה תקינה "למעט פס אקוגני בגיד הסופרה-ספינטוס שעשוי להתאים לקרע תוך-סיבי ישן". ב"כ התובע מצא לנכון לשאול את המומחה לעניין זה ובקש לדעת האם, בהעדר עבר רפואי ותלונות על הכתף, לא נכון היה לקבוע לתובע נכות נוספת בגין הקרע בגיד הסופרה-ספינטוס שיתכן כי נגרם בתאונה, ולו מחמת הספק.

...

במצב כזה מדובר ביחסי מזיק-ניזוק-מיטיב, ובעניין זה קבעה הפסיקה כי כאשר ההטבה ניתנת שלא מכוח חובה שבדין, וכך הוא על פניו היה במקרה זה בו התובע לא עבד, עובדת ההטבה אינה משפיעה על היקף הפיצוי אותו יכול הניזוק לתבוע מהמזיק, ואין לאפשר למזיק "להרוויח" מטובת ההנאה שניתנה על ידי המיטיב לניזוק (ראו פסק דינו של כב' השופט זילברטל שניתן לאחרונה ברע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 6.1.15; פורסם במאגרים)).

אשר על כן, אין לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה. סוף דבר נוכח כל האמור, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני – 17,725 ₪; אבדן כושר השתכרות – 125,000 ₪; עזרת הזולת – 3,000 ₪; הוצאות – 2,000 ₪; ________ סה"כ 147,725 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 22,661 ₪.

בהתייחס לטענת התובעת, לפיה היה על מומחה ביהמ"ש לקבוע נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 42 לתקנות המל"ל, המעניק נכות בגין קרע ללא קשר לשאלת הגבלת התנועה, הסביר המומחה בעדותו, מדוע לא קבע לתובעת נכות לפי סעיף 42 לתקנות המל"ל (שם, ע' 2 ש' 28 ואילך עד עמ' 3 ש' 12), ומכל מקום, משמצאתי לקבל את קביעת המומחה בכל הנוגע להעדר קשר סיבתי בין הנכות בכתפיים לבין התאונה, הרי שביהמ"ש אינו נידרש להכריע בסוגיה זו. עוד יצוין, כי לא ניתן להשליך מפסקי הדין אליהם הפניתה התובעת בסעיף 25 לסיכומיה, שם נקבעו לתובעים שונים נכויות בגין קרע בגיד סופרה ספינטוס לפי סעיף 42 לתקנות המל"ל על המקרה דנן.

...

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובעים, כדלקמן: הפסד שכר ופנסיה לעבר - 68,105 ₪ עזרת צד ג' עבר ועתיד - 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 15,000 ₪ כאב וסבל - 20,000 ₪ ______________________________________________________ סה"כ 123,105 ₪ מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 20% 24,621 ₪ - ______________________________________________________ סה"כ סכום הפיצוי 98,484 ₪ סכום הנזק הינו 98,484 ₪ "נבלע" בתגמולי המל"ל, בין על פי האמור בסיכומי תובעת 1 בסך 182,139 ₪ ובין על פי האמור בסיכומי תובע 2 בסך של 221,739 ₪.

על פי סעיף 330(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 הגישה התובעת תביעה נגד צד ג' אשר התבררה יחד עם תביעת המל"ל, המל"ל זכאי לסך של 75% מסכום הפיצוי ללא אשם תורם סך של 92,329 ₪ = 75% X 123,105 ₪ הנתבעת תשלם לתובע 2 - המל"ל סך של 92,329 ₪ בתוספת שכר טרחה בסכום כולל של 15,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 24,621 ₪ בתוספת שכ"ט כדין, החזר אגרה, החזר עלות עדות המומחים והחזר עלות חוות הדעת הרפואיות בכפוף להמצאת קבלות.