נכות בגין כאבי גב תחתון בלבד ומגבלת תנועה קלה עד בינונית

בדיון בדבר הארכת ההכרה בנכותו הכללית של התובע, הכירה הועדה לתובע ב 28% נכות יציבה כדלקמן: בגין "כאב בשורש רגל ימין" לפי ס' 32 1-א (מחצית) בשעור 5%, ובגין "כאב גב תחתון+ הבלות תנועה בעמ"ש מתני" , 20% לפי סעיף 37 7-ב. בפרק "מימצאי הבדיקה הנוכחית וסיכום כללי" מתארת הועדה את מצבו של המערער כפי שהתרשמה הימנו ומתאוריו וכן מבדיקה קלינית שבצעה שבה מצאה בין היתר "הגבלה קלה עד בינוני בכפוף גב תחתון". כן ציינה כי עיינה במסמכים שונים שהוצגו לפניה.

פעם נוספת- בהכללת כאבי הגב התחתון כחלק מפרטי הלקויים האורתופדיים וביחוס פריט לפי החלופה שבסעיף 37-7-2 קרי, בגין הגבלת תנועה בעמ"ש מותני בצורה בינונית אף שהיא עצמה איבחנה מיגבלת תנועה קלה עד בינונית בלבד- תוך שהיא מציינת מפורשות כי הפריט שניתן ,ניתן גם בגין כאב גב תחתון.

...

נוכח האמור, הערעור מתקבל.

המומחה ציין בסיכום חוות דעתו: "אין לדעתי מר בבא סובל מנכות אורטופדית שמקורה בתאונת הדרכים בה נפגע בתאריך 20.1.06. לדעתי, סובל מר בבא ממחלה ניוונית של עמוד השידרה המותני אשר התבטאה בשנת 2004 בתלונות שנמשכו כחודש וחלפו. ברישומים מאותה תקופה הוזכרו גם התקפים קודמים דומים (גב, רגל ימין). התאונה הנדונה בחוות דעת זו גרמה להופעת כאב גב קל בלבד ועל כך אני למד מאופי הרישום בחדר המיון אשר אינו מיפרט בדיקת ע"ש מותני ומכך שלא הופנה לצילום ע"ש מותני (הופנה לצילום ע"ש צוארי בלבד). גם ברשום של ד"ר כהן ורד (4 ימים לאחר התאונה) לא צוינה בדיקת גב תחתון (נבדק שרש כף יד וצואר). החמרה נוספת במצבו ארעה בספטמבר 2006 כ-8 חודשים אחר התאונה וכאמור איני רואה כל קשר בינה לבין התאונה הנדונה. (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

המומחה אף עומת עם המסקנות בחוות דעתו של ד"ר יוסף וייס אשר בדק את התובע מטעם חברת ביטוח הראל לצורך תשלום פוליסה אישית, וקבע לתובע 15% נכות צמיתה בגין הגבלת תנועה קלה עד בינונית בעמוד שדרה מותני, וכן עומת עם המסקנות בחוות דעת שניתנה על ידי ד"ר טיטיון באופן פרטי שם נקבעו לתובע 20% נכות צמיתה בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני.

יחד עם זאת, לאור הטיפולים הממושכים שעבר התובע בסמוך לאחר התאונה ועדותו כי הוא סובל עד היום מכאבים ונזקק לעזרה, מצאתי לנכון לפסוק סכום פיצוי גלובלי בגין עזרת הזולת לעבר ועתיד וזאת בעקבות נכותו הצמיתה שיתכן ותחמיר בעתיד.

...

כבוד סגן הנשיאה בדימוס, השופט מאיר שנהב מינה ביום 20.9.10 את ד"ר קנולר נחשון כמומחה בתחום הנוירולוגי וכך קבע בהחלטתו: "עיינתי בחוות הדעת של ד"ר רמי דוד ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, כמו גם בתיעוד שלפניי. על פני הדברים נראה כי התחום האורטופדי והנוירולוגי חופפים במקרה זה, אולם על מנת למצות את טענותיו של התובע לבדיקת מצבו הרפואי עד תום, שוכנעתי לקבל הבקשה ולמנות מומחה רפואי נוסף בתחום הנוירולוגי על מנת שיעיין בכל התיעוד, בחוות דעתו של ד"ר רמי דוד, כולל תשובותיו לשאלות הבהרה, יבדוק את התובע ויחווה דעתו האם קיימת בעיה נוירולוגית נפרדת לזו האורתופדית אשר נבחנה ע"י המומחה הקודם ואם ישנה, האם קשורה סיבתית לתאונה (גרימה או חמרה)" (הדגשה שלי-א.מ.ג).

אני סבורה, כי בנסיבות תיק זה בהם נכותו משפיעה באופן מזערי על שכרו, וכפי שניתן להיווכח שכרו הושבח עם השנים, אלא שייתכן ונכותו תעיב על יכולתו ככל שיתבגר, ולפיכך יש לפסוק סכום גלובלי בגין הפסד השתכרות לעתיד.

התובע טען להוצאות מרובות אך הציג קבלה אחת בסכום של 800 ₪ לחודש פברואר 2011 והמסקנה המתבקשת, כי מדובר היה בפרויקט חד פעמי של עיצוב הגינה, אחרת לא ברור מדוע בחודש אחד שולם סך של 800 ₪.

סוף דבר: הנתבעת תפצה את התובע בראשי הנזק הבאים: הפסד שכר עבר - 17,262 ₪ הפסד שכר עתיד - 35,000 ₪ עזרת צד ג' עבר ועתיד - 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 10,000 ₪ ____________________________________________________ סה"כ 77,262 ₪ סכום הפיצוי הינו 77,262 ₪.

המערער יליד 1974 (היום כבן 41), שירת בשירות בתי הסוהר (שב"ס) מינואר 1997 עד אוגוסט 1998.

בשנת 2000 הגיש בקשה להכיר בו בנכות בגין כאבים בגב תחתון בשל שני אירועים של החלקה במהלך שרותו.

ועדה מחוזית מיום 16.11.00 ו-12.12.00 קבעה לו דרגת נכות של 1% בגין כאבי גב כרוניים בעמוד שדרה מותני ללא הגבלה תפקודית.

נטען בעירעור כי קביעת הועדה הרפואית העליונה שלא קיימת מיגבלה תפקודית למערער, שונה ממימצאי הועדה המחוזית אשר מצאה בבדיקתה כי למערער הגבלה בתנועה בצורה קלה, בעיקר ביישור והרמת רגל שמאל.

מתוך התיק הרפואי עולה כי בבדיקת CT מיום 29.6.97 הודגם בלט אחורי מרכזי בינוני של הדסקית בחוליות 1S-5L עם לחץ על שורש העצב 5L בצד שמאל ועל השק הדורלי.

הוראת המחוקק היא בס' 12 (א) לחוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט 1950 כי על מסקנות הוועדה הרפואית ניתן לערער בנקודה משפטית בלבד.

גם אם הייתה מוצאת הוועדה הגבלה תפקודית קלה, כפי שמצאה הועדה המחוזית, צדקה הועדה בכך שקבעה כי אירועים המאוחרים לשיחרור המערער מהשב"ס, מנתקים את הקשר בין מצבו של המערער לבין הנכות המוכרת שנקבעה לו בסמוך לשחרורו בשנת 1998.

...

ראו: רע"א 9737/03 זיגלמן נ' משרד הבטחון (4.7.05)– "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". לפיכך הערעור נדחה.

רקע עובדתי המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות בגין "כאב גב תחתון" אשר הוכר כתאונת עבודה.

לא ברור מהחלטת הועדה מדוע העניקה למערער נכות בגין מחצית מהסעיף בלבד.

עיון בפרוטוקול הועדה מלמד, כי הועדה רשמה את תלונות ונימוקי העירעור מפי המערער כדלקמן: "עו"ד – אנו מבקשים לערער על החלטת הועדה, סובל מכאבים והגבלות בע"ש מותני, הקרנה לגפיים תחתונות, תחושת נימול, מוגבל בעבודות פיזיות, מוגבל בעמידה ממושכת, מבקשים לקבוע נכות בין הגבלה בינונית לקשה, לגבי ע"ש מותני. נכות נוירולוגית בגין פגיעה ברגל שמאל.

ע"ש מותני – צלקת ניתוחית באורך 10 ס"מ תקינה, לא רגישה, הגבלה קלה בתנועות ע"ש ברוב המישורים, הגבלה קלה עד בינונית.

בפרק סיכום ומסקנות קבעה הועדה בהאי לישנא: "הועדה דוחה את ערר התובע מבחינה אורטופדית, מאחר ומדובר בהגבלה קלה עד בינונית. לדעת הועדה כאביו בעיקר נובעים מפרק ירך שמאל ולא מהגב.

...

אין בידי לקבל את טענת המערער, שלפיה הוועדה טעתה משקבעה את נכותו הנוירולוגית של המערער בשיעור 5%, בעוד שהסעיף עליו התבססה הוועדה הינו סעיף ליקוי 31 (1) (א) (I) לתוספת לתקנות אשר מקנה נכות בשיעור 10% בגין שיתוק חלקי בצורה קלה.

אין בידי לקבל את טענת המערער, שלפיה יש ללמוד מהוועדות אשר התכנסו בעניינם של יוסף עמר (ב"ל 50903-07-13) ואברהם שטח (ב"ל 40629-01-14) כי במקרה של הפרעה תחושתית יש לקבוע 10% נכות לפי סעיף ליקוי 32 (1) (א) (I) לתוספת לתקנות גם כשלא נמצא חסר מוטורי.

לאור האמור לעיל, משהחלטת הוועדה לעניין התאמת סעיף ליקוי 31 (1) (א) (I) במחציתו הינה קביעה רפואית מנומקת ומפורטת, דין הערעור להדחות.

הוועדה עיינה בתיק האישפוז , ביקשה בדיקת C.T של עמוד שדרה מותני ובסופו של הליך קבעה בגין אובדן שן 0.5% נכות , בגין צלקת באצבע רביעית 1% נכות, בגין כאבי גב תחתון 1% נכות (למערער דרגת נכות קודמת של 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה צוארי וזאת מהתאונה הראשונה משנת 2002).

טענות העירעור – המערער טוען לסתירה בין הממצאים הקליניים של הוועדה לבין מסקנותיה, טוען שיש לקבוע כי קיימת הגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמ"ש מותני וכן טען כי בפני הוועדה עמדו מימצאי הדמיה שהעידו על פגיעה שורשית בחוליות הצואר המחייבים קביעת נכות בדרגה אחרת.

לא לחינם נקבע בחוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט 1959) בסעיף 12א' (א) כי ערעור על ועדה רפואית עליונה בפני בית המשפט המחוזי יהיה בנקודה משפטית בלבד.

...

כל שקיים בתיק הוא מכתב קצין התגמולים אל המערער מיום 12.5.11 , שם תחת הנדון "תביעתך הנוספת להכרת זכות נכה ....", מצויין כי לאחר עיון בתביעתו ובתוצאות הבדיקה הרפואית הגיע קצין התגמולים למסקנה כי החבלה מיום 8.10.09 הוא בתקופת ועקב השירות המשטרתי ומצוינות דרגות הנכות שנקבעו בגין התאונה.

בהמשך לאמור לעיל – הערעור נדחה.