מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ניתוק קשר סיבתי בין רשלנות רפואית לנזק

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

האם יש באשמה של טר"מ כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין אשמו של הנתבע 1 לבין התוצאה? לטענת הנתבע 1 מאחר ואף התובעים מודים בסיכומיהם כי אילמלא נשלחו המנוחות הביתה מטר"מ, הייתה התוצאה הקטלנית נמנעת, הרי שיש בהתנהלות טר"מ כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין היתנהלות הנתבע לבין התוצאה (או כדי לחייב כדי שעור הנזק עד אותו שלב).
הוראת סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין קובעת כי אין רואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". הכלל הוא כי "ברגיל, פעולה רשלנית של אדם אחר אינה מנתקת את הקשר הסיבתי, ואפילו פעולה מכוונת של אדם אחר אינה מנתקת את הקשר הסיבתי אם ניתן היה לצפותה" (ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר, פיסקה 22; ע"א 3507/14 אורי ציפורה נ. אדמון נג'יב ג'רוס, פיסקה 14).
לפיכך, גם אם רמת הפיקוח והאכיפה המופעלת על ידי המדינה על שירותי הרפואה הדחופה אינה מספקת (ואינני מביעה כל עמדה בעיניין זה), אין כל קשר סיבתי בין רמת פקוח זו לבין ההתנהלות שגרמה לנזק.
...
התובעים ישלמו לנתבעת 4, לגביה הוצע כבר בשלבים מוקדמים של ההליך לשקול את המשך ההליכים נגדה, שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 100,000 ₪.
לנתבעים 7-5, ישלמו התובעים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ וכן את עלויות חוות הדעת בה נשאו.
הודעות צד ג' נדחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בעיניינו של התובע הסיכון נוצר בעת האבחנה הרשלנית שבעקבותיה הופנה התובע לניתוח אך הנזק עצמו נוצר, לכל המוקדם, רק במועד הניתוח ביום 26.8.13 ורק מאותו החל להתגבש בידי התובע "כוח תביעה". למעשה, עד שנודע לתובע בזכות ההערכה החוזרת של הבדיקה הפתולוגית בשלהי 2013 כי לא מדובר בליפומה אלא בהמנגיומה – לא היה עדיין הבסיס הרפואי-מדעי שאפשר קביעת קשר סיבתי ביחס לאבחנה הרשלנית שנקבעה על ידי הנתבעת, ואשר בגינה הופנה התובע לניתוח אצל הנתבעת 1.
אכן, לא מן הנמנע שתוך כדי ניהול ההליך תוכל הנתבעת לטעון ואולי אף להוכיח טענתה לניתוק הקשר הסיבתי בין התרשלותו הנטענת והמוכחשת של הרופא מטעמה לבין נזקיו הנטענים של התובע (כפי שטענה למשל בס' 7 לכתב ההגנה).
...
הפסיקה עמדה על כך שאחד מן הטעמים העומדים בבסיס כלל זה הוא מניעת ניהול הליכי סרק בבירור התביעה לגופה ובזבוז זמן שיפוטי יקר מקום שבו מתברר כי דין התביעה ממילא להידחות מחמת התיישנות.
אשר על כן, אני סבורה כי לנוכח הקישור שמבצע התובע בין טענותיו להתרשלות רופא הנתבעת לבין נזקיו הנטענים, בשים לב לכך שהנזקים החלו להיגרם ולהיוודע לתובע לכל המוקדם במועד הניתוח הראשון, קרי 26.8.13; ובהתחשב בטענה לפיה עצם ההתרשלות והקשר הסיבתי בינה לבין הנזקים יכול היה להילמד בשלב מאוחר יותר ולאחר ההערכה המחודשת והמאוחרת של טיב הגידול - לא ניתן לקבוע שהתביעה כנגד הנתבעת התיישנה.
לצורך הוכחת טענה זו יש לדון ולהכריע בשאלות מורכבות ומשולבות של עובדה ומשפט, וממילא לא ניתן ולא נכון להכריע בה בשלב מקדמי זה. סיכום הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ככל שייקבע כי היתה רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לתובעת – דבר המוכחש מכל וכל – הרי שהמודיעה היא זו אשר במעשיה ו/או במחדליה גרמה לניתוק הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין הטיפול ו/או המעקב הרפואי שניתן ע"י הצד השלישי ו/או מי מטעמו.
...
לסיכום טענות ההתרשלות התובעת לא הצליחה להוכיח כי הצוותים הרפואיים והנתבעים התרשלו.
סוף דבר אני דוחה את התביעה בגין רשלנות רפואית על כל חלקיה.
משכך, ההודעות לצד ג' – נדחות אף הן. התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים ולצד ג' 2 (המרכז הרפואי סורסקי) הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

אדון בסוגיות אלו כסדרן: האחריות- המסגרת הנורמאטיבית כדי לקבוע חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי מטופל, יש להוכיח את קיומם של יסודות עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין: חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק; הפרת החובה; נזק הנוצר כתוצאה מההפרה; קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לבין הנזק.
משמעות קביעתו של המומחה היא, שהטיפולים השונים שעברה התובעת מאז 2018 על ידי גורמים מקצועיים אחרים, ניתקו למעשה את הקשר הסיבתי בין הטיפול הרשלני אצל הנתבעת לבין הנזק הנוכחי שלה ומהוים מעין "גורם זר מיתערב" שאינו מאפשר להיתחקות אחר הנזק שגרמה הנתבעת.
...
לאור כל האמור, אני מקבלת את טענת התובעת שהיא חוותה מצוקה רגשית ונפשית בעת שחלה ההחמרה במראה פניה.
סוף דבר לאור התוצאה אליה הגעתי, התביעה מתקבלת כמפורט בפסק הדין.
בהתאם לכך, הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 62,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר, ובגין כאב וסבל, העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לטענת הנתבעת, כאשר המום אותר בשלב שבו היה ניתן מבחינה רפואית לבצע הפסקת היריון, וההורים בוחרים שלא לעשות כן, ניתק הקשר הסיבתי בין היתנהלות הצוות הרפואי לבין התוצאה.
תמצית טענות התובעים היא כי הטענה לניתוק קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, בנסיבות שבהן הפסקת ההיריון מהוה הפרה של מצוות הדת, משמעה פגיעה חמורה בזכותם לכבוד ובפרט לחופש הדת והפולחן, באופן שמוביל גם לפגיעה בזכותם לשויון.
...
לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות מהטעמים הבאים: התביעה לא נכנסת לגדר הלכת המר, שכן גילו את המום במהלך ההיריון והייתה אפשרות להפסיק את ההיריון; רופא המשפחה הפנה את התובעת למעקב היריון אצל רופא נשים; התובעים לא הוכיחו שהיו כפופים לאיסור דתי; אין בציווי דתי כדי להטיל חבות בנזיקין על הנתבעת; התובעת נהגה באדישות לגורל ההיריון ולא הגיעה לבדיקות; התובעת לא הייתה מפסיקה את ההיריון ללא קשר ל- 120 הימים.
אשם תורם יצוין כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה שונה מזו שאליה הגעתי בשאלת האחריות, הרי שבנסיבות המקרה היה מקום לייחס לתובעים אשם תורם, מהטעמים הבאים: התובעת הגיעה עם בדיקת היריון ביתית, חיובית, וידעה שהיא בהיריון או שקיימת אפשרות סבירה שהיא בהיריון, אך לא פעלה כדי לקבל תשובה ברורה.
סוף דבר משקבעתי שהתובעת ידעה או לפחות חשדה שהיא בהיריון, וד"ר זידאן אמר לה שעליה לפנות למעקב היריון, אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.
אני דוחה את התביעה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו