הועדה אף יישמה פריטי ליקוי על דרך ההתאמה מבלי לנמק מדוע עשתה כן, בעוד שקיימים פריטי ליקוי ספציפיים המתייחסים להגבלות בתנועת הברך בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: התקנות);
החלטת הועדה מנותקת אף מהחלטה קודמת של הועדה לעררים מיום 18.4.2002, בה נקבעו למערער 5% נכות, לפנים משורת הדין, בשל היתלקחות השינויים הניוניים בברך שמאל.
מאז התאונה ועד היום, המערער ממשיך לסבול מכאבים בברכיו, ועבר טיפולים שונים וכן ניתוח ארטרוסקופיה בברך שמאל (ביום 6.11.2000), אך מצבו לא הוטב.
...
כמו כן היה מקום ליתן את הדעת לכך, שחלפו כ- 17 שנים מאז התאונה;
הפניית המשיב להלכת מרגוליס במקרה זה אינה נכונה, היות ומדובר בהליך של החמרת מצב, ובהליך מסוג זה בהחלט יתכן כי גורמים אחרים, שאינם קשורים לאירוע הפגיעה המוכר, הם אלה שהובילו להבשלת הנכות, כך שהיא אינה קשורה לתאונה;
כמו כן, על פי ההלכה הפסוקה, שאלת ניכוי מצב קודם אינה רלוונטית מקום בו נשלל הקשר הסיבתי בין הפגימה לתאונה;
לאור כל האמור, מאחר שמדובר בוועדה מקובעת ומתבצרת בעמדתה, התבקש בית הדין לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של המשיב לוועדה רפואית בהרכב אחר, אשר תבחן מחדש את עניינו של המשיב.
במקרה שלפניי, על אף שמדובר בפעם השלישית בה תדון הוועדה בהרכבה הנוכחי בעניינו של המערער, אני סבורה כי הפגם שנפל בהחלטת הוועדה הוא חלקי וניתן לריפוי על ידה, שכן נוגע אך להתאמת פריט הליקוי שבגינו תיקבע הנכות, ולא לעצם ההחלטה בדבר קיומה של החמרה הנובעת מהתאונה.
סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה לעררים, בהרכבה הנוכחי, על מנת שתפעל בהתאם לסעיף 25(ג) לפסק הדין המחזיר ותבחן אם קיים פריט ליקוי ספציפי בתוספת לתקנות, התואם את מצבו של המשיב, או שמא יש להתאים לו נכות בהתאם לפריט ליקוי 35.
