לשיטת העותר, בהתאם לפרשנותו הנכונה של הדין, בתי הדין הרבניים בארץ אינם מוסמכים לידון בעיניינם של אזרחים זרים אלא אם כן ישנה קביעה של בית דין רבני בחו"ל הקובע שעל הבעל לתת גט. זאת, בעוד שבמקרה דנן קיים במדינת החוץ בית דין שניתן לערוך לפניו גט לפי דין תורה, אך לא ניתנה על-ידיו החלטה לפיה על העותר לתת למשיבה גט.
לגישת העותר, אין תימוכין לקביעה לפיה בתי דין רבניים בחו"ל אינם נוהגים לתת החלטות בדבר חיוב בגט מאחר שאינם מוסמכים לכפות גט. כן אין תימוכין לקביעה לפיה בתי דין רבניים בחו"ל נוהגים לתת החלטות באמצעות חתימת מזכיר ובלא שהדיינים חתומים על ההחלטה.
סעיף 4ב1(א) קובע כדלקמן:
(א) בלי לגרוע מסמכויות השיפוט לפי סעיף 1 וסעיף 4א, לבית דין רבני יהיה שיפוט ייחודי בתביעת גט לפי דין תורה שהגישה אשה יהודייה נגד אשה היהודי, אף אם לא מתקיימות לגביהם הזיקות המנויות בסעיף 4א(א), ובילבד שהנישואין נערכו על פי דין תורה והאשה לא קיבלה גט מנישואין אלה בבית דין מחוץ לישראל ומתקיים אחד מאלה:
(1) במקום מושבו של הנתבע או במקום מושבה של התובעת אין בית דין שניתן לערוך לפני גט לפי דין תורה מחוץ לישראל [.
לשם כך נוספו התנאים הקבועים בסעיפים קטנים (ב)-(ג) לפיהם בית הדין בישראל ירכוש סמכות רק אם התביעה הומצאה כדין לנתבע בישראל; וכאשר האשה אכן הקדימה וניסתה למצות את הליכי הגירושין הדתיים והאזרחיים במדינת החוץ ובית הדין הרבני סבור כי בנסיבות יש צורך בהגשת התביעה בישראל.
...
פרשנות מרחיבה של לשון החוק אשר תקיים את תכליתו, מובילה למסקנה כי אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה דווקא, ודי בכך שהאישה תצביע על כך שבית הדין הרבני במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, וניסה לכן להביא את האיש לידי מתן גט.
באופן דומה, גם את התנאי הקבוע בסעיף 4ב1(ב) יש לפרש בצורה מרחיבה.
גם בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי.
סוף דבר: העתירה נדחית.
