ערעורה של המערערת מתייחס אך לקביעה כי אין תוקף לנישואי המערערת והמנוח לצורך קבלת זכויות המנוח להשלמת פצויי פיטורים ופדיון ימי מחלה מהדסה, ולקביעה כי "לא היתקיימו במערערת התנאים הנדרשים לשם קבלת זכויות אלו כשאירה, בת זוגו וכו' של המנוח".
המערערת לא הגישה ערעור על פסק הדין ככל שהוא מתייחס לדחיית תביעתה כנגד קופת הפנסיה, והבהירה כי מטעמים פראקטיים היא מסכימה בשלב זה לוותר על זכותה לקבל קצבת שאירים, היות ולדבריה היא זכאית ממילא לקבלת ערכי פדיון מקופת הפנסיה כיורשת של המנוח על פי צוואתו, וכי מאותם טעמים פראקטיים היא מוותרת על דרישתה להוצאות מאת עמליה.
באותו מקרה נדון ערעורם של חמשת המערערים על הרשעתם בבית המשפט המחוזי, כאשר במרכז האישום נגדם עמדו פרשיות של מעשי מירמה וזיוף שנועדו להשיג, שלא כדין, אזרחות ישראלית ודרכונים ישראליים לאנשים שונים מברית המועצות לשעבר, וזאת באמצעות ארגון "נישואים פקטביים" עם נשים יהודיות, הזכאיות לעלות לישראל ולקבל אזרחות ודרכון ישראליים מכוח חוק השבות, תש"י-1950 וחוק האזרחות, תש"י-1950.
...
דא עקא, שממכלול הראיות (במקרה זה עדויות בלבד) שהובאו בפני בית הדין האזורי, עלתה תמונה שונה לגמרי, ולפיה הן המנוח והן הסובבים אותו, ובכלל זה המערערת, ידעו שימיו של המנוח ספורים המה, בשעה שקיימו את טקס הנישואים.
סיכומם של דברים:
אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, מששוכנע בית הדין האזורי, ובדין שוכנע על יסוד הראיות שהובאו לפניו, כי לעניין הענקת זכויות למערערת כשאירה של המנוח, מכח חוק פיצויי פיטורים והוראת כח אדם מס' 27/81 של הדסה מיום 19/3/81, המדובר בנישואין שנעשו בלא "כוונת נישואין" ("נישואין למראית עין") ומששוכנע, ובדין שוכנע על יסוד הראיות (בעיקר הראיות החיצוניות) שהובאו לפניו, כי לא היו כל שיתוף כלכלי או תלות כלכלית או אחרת בין המערערת למנוח בתקופה שקדמה לאותם נישואים, בדין קבע כי המערערת איננה זכאית להשלמת פיצויי פיטורים או פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, מאת הדסה.
סוף דבר -
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, ערעורה של המערערת – נדחה.
