נישואים באתיופיה: פירוק שיתוף בדירה

ביום 22.10.2008 הגישה העותרת לבית הדין הרבני האיזורי תביעה לביטול פסק הדין הנ"ל. העותרת טענה כי הסכם הגירושין מנוגד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים מחוץ לאולם בית הדין, ולפיהן הסכום של 140,000 ₪ ישולם לעותרת תמורת חלקה במכונית ובכספי החסכונות של הצדדים, אך הזכויות בדירה כמו גם זכויותיו הסוציאליות של המשיב 2 יחולקו ביניהם בחלקים שוים במסגרת פירוק השתוף בעתיד.

לבסוף טוענת העותרת כי נוכח העובדה שהמשיב 2 חויב בגט ובהיתחשב בכך שהנישואין נערכו באתיופיה, בית הדין היה רשאי ממילא להכריז על בטלות הנישואין מבלי להזקק לנושא חלוקת הרכוש.

המשיב 2 טוען כי העותרת בחרה לסיים את הסיכסוך בפשרה שבה שני הצדדים ביצעו ויתורים, ולאחר שנחתם הסכם הגירושין היא מבקשת לערוך בו "מקצה שיפורים" ולדרוש כספים שאינם מגיעים לה. בהקשר זה טוען המשיב 2 כי על הדירה רובצת משכנתא בסך של למעלה מ-200,000 ₪ וכי הוא עצמו ויתר על החזר הלוואה שהעניק להוריה של העותרת וכן על תשלומים שנשא בהם לבדו במהלך חיי הנישואים המגיעים למאות אלפי שקלים.

...

המשיב 2 טוען כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה.

דין העתירה להידחות על הסף.

מן הטעמים המפורטים לעיל, העתירה נדחית על הסף.

בקדם הדיון שבה וטענה הגרושה וב"כ: "ההסכם הזה ראשיתו בכך שהתובע נתפס במערומיו, כאשר האשה גילתה כי ישנו בית, שטח אדמה שבנוי, צריף בזמנו, שנרכש, וחנות נעליים שבגינה התובע היה טס כמה פעמים בתקופת הנישואין. אבל לשקר אין רגליים, ולפתע היתקשר אחיו של התובע שגר באתיופיה, והתובע לא ענה, והאשה ענתה ואחיו אמר שעליהם להגיע מהר כדי לשלם אגרה בגין הבית באתיופיה בהתאם למכתב של הרשויות. אבל הנתבעת אשר היתה מופתעת מזה שהוא לא שיתף אותה, פשפשה במסמכים והעלתה". ב"כ האיש הגיב: "אומר פה חברי בעצמו, שיש מסמכים לגבי הבית באתיופיה. לא ראיתי שום מיסמך שצורף לכתב ההגנה. דבר זה היה ידוע לה לפני שערכו את ההסכם, במרץ. אז איך זה שלא עלה לא בדיון ולא בהסכם?! המשכנתא היא 250 ש"ח בלבד [...] העיתוי שהגברת אומרת שנודע לה על זה, זה היה לפני ההסכם. הטענה לא נתמכת בשום מיסמך, משהו ערטילאי לחלוטין. טוענת שראתה מסמכים, אבל שום מיסמך לא צורף לכתב ההגנה". טענת התובעת בדיון: "כשהיינו יחד פה, כשהוא טס לאתיופיה. מהר רץ, כשאני גיליתי שיש לו בית, הלך לעו"ס ואמר שכדי שלא אקח לו את הבית באתיופיה, אני אשאר בבית פה. כי הוא השאיר לי את הדירה אני וויתרתי לו על המזונות. זו דירה שלי. אחרי שמונה שנים, העלים כל הדברים והסתיר והוא בא בטענות עכשיו שאתן לו חלק מהדירה.

צטטנו לעיל את דבריו שבהם אמר בין השאר: "[...] לפניי לא עלה על פירוק שתוף על הדירה שלי שלה. המזונות אך ורק ציינתי פעמיים על מזונות. נקודה. על בית לא דובר [...] בני הזוג לא דיברו איתי על הבית המשותף כאן בארץ. זה לא עלה לפניי. רק נושא המזונות עלה כי הוא לקח בחשבון שהוא צריך לצאת ולהשכיר דירה. דיברו על מזונות בלבד לפניי. לא עלה פירוק שתוף בכלל". "אני הבנתי שהדירה עוברת אליה כי היא הסתמכה שיש לו דירה שם באתיופיה אז היא לקחה בחשבון שהדירה כאן בארץ היא שלה לגור בה עם ילדיה". אני מבין באותו רגע שבני הזוג כי יש לו דירה שם שבהבנתה שהיא נשארת בדירה הדירה היא שלה".

...

הנתבעת טוענת כי התובע בחודש מרץ 2008 במעמד עריכת הסכם הגירושין הודה על עסקיו ועל הבית שרכש באתיופיה ובהתאם לכך הסכימו הצדדים לדבריה כי הדירה בה מתגוררת הנתבעת וילדיהם המשותפים תישאר בבעלותה והבית והעסקים באתיופיה יישארו בבעלות התובע וכן שהתובע ישלם דמי מזונות זעומים לשני הקטינים המשותפים סך של 750 ש"ח לילד.

בשודא דדייני, בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכול בפיו של דיין כי ההיא דכתובות (פה, ב) דאמר נכסי לטוביה ואתו שני טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמרינן שודא דדייני למי שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי שזה היה רגיל אצלו יותר לזה נתן וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו חוזר ולפיכך אין רוצין לחזור מדין שמא יטנו לבו לצד השני".

נמצא לסיכום כי דעת השלטי גיבורים וכן פסקו הב"ח, הנתה"מ, התומים, הערוך השולחן, התפארת יעקב כי כשם שבדין שודא דדייני התלוי באומדן דעת הדיין כך בכל דין שמינו דיין לדונם לפי אומד דעתו נאמן הוא להעיד על מה הייתה פסיקתו אם יש ספק בכך כל זמן שהצדדים עוד לפניו.

וכתב שם, שאף הסמ"ע חזר בו. ודעת ה"נודע ביהודה" (תנינא חושן משפט סימן נח, הובא בפת"ש שם ס"ק ט) שכשרותם היא רק בדבר הנעשה פתאום ונגמר: "באחד שיצא לו שם גניבה בעיר ואחר ימים אחדים נמצאו שתי בתולות שאמרו שראו הגניבה בבית פלוני אלמוני ואותו פלוני מכחיש את הבתולות [...]" ובהמשך תשובתו כתב שנידון זה אינו שייך ל"תקנת הקדמונים", וז"ל: "כי נלענ"ד דע"כ לא אמרו שבדבר דלא שכיח עשו תקנה להאמין הפסולים, אלא בדבר הנעשה פתאום ונגמר הדבר לגמרי, כגון הכאה או מסירות, שמי שלא היה בשעת הכאה או בשעת מסירות שוב אי אפשר לו להעיד ע"ז, אבל מה שרצה האחד מכם לדמות גם האי עובדא לזה, ובודאי טעמו כי גם גניבה לא שכיח, כי כל הגונב עושה בסתר, ובזה היה קצת מקום לדבריו אם היו הבתולות מעידות שראו שפלוני אלמוני גנב, אבל הם לא העידו שגנב רק העידו שראו שהגניבה בידו, וזה אינו על רגע אחד, שהרי אפשר לגניבה להיות בידו זמנים טובא, והיה אפשר להיות שגם אנשים יראו הגניבה בידו, אלא שלא אירע שראו אנשים, בזה לא תיקנו שיהיה נשים או פסולי עדות כשרים, והבו דלא להוסיף על התקנה. ואפילו אם היו מעידים הבתולות שראו שגנב, אין אני מחליט שיהיו נאמנות, אלא שאמרתי שהיה מקום לדון בזה, אבל בעובדא דידכו ודאי אינם נאמנות". לפי האמור, בנידון דידן שמדובר במגשר שישב עם הצדדים, נראה שאין לדון להאמינו מטעם תקנת הקדמונים, שכן יש לצדד שפגישה של מגשר עם הצדדים אינה בגדר אקראי בעלמא אלא זהו מעמד שדורש יישוב הדעת ותשומת לב מרובה ולכן אינו בכלל התקנה להאמין לפסולי עדות.

רקע והליכים קודמים המבקשת והמשיב נישאו זו לזה בשנת 1992 ונישואיהם הותרו בשנת 2012.

נאמר, כי מימוש הנכס באתיופיה אינו פשוט, שכן כנגד המשיב תלוי ועומד צו עיכוב יציאה מן הארץ, ואילו המבקשת טוענת שיתנכלו לה אם תגיע לשם; ומכל מקום, לא הוגשה תביעה לאיזון משאבים או תביעה לאכיפת פסק חוץ, ולכן הדבר עלול לקחת זמן רב. עוד נקבע, כי אמנם ייתכנו מקרים בהם יש לעכב פירוק השתוף ככל שמדובר בדירת המגורים של בני הזוג; אולם לא כך בעניינינו, משאין לבני הזוג ילדים קטינים, ומקום שהמשיב, לטענתו, מיתקיים מקיצבת ביטוח לאומי ואין לו מקום לגור בו, והוא זקוק לכספים שישתלמו לו ממכירת הנכס.

...

נוכח שוויו המשמעותי של הנכס, נטען כי יש להורות על פירוק שני הנכסים יחד כחלק מהליך זה. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי אין מקום להיעתר למבוקש.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

רקע כללי: 7 הצדדים, בני זוג נשואים, התחתנו בשנת 1992 לערך, באתיופיה, עלו לארץ בשנת 1994 ולהם ילדים משותפים, כולם בגירים.

שם, בס"ק (א) נקבע כי הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5, יכולה להתגבש אף בטרם פקיעת הנישואין, בתנאי שהוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן: )1( חלפה שנה מיום שניפתח אחד מההליכים האלה: (א) הליך להתרת נישואין; (ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט 1969- , תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לבצוע הסדר איזון ; משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף )2( קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מיצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפיסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג.

אשר על כן ועל מנת להביא לכדי ביצוע את הוראות סע ו' להחלטתי מיום 30.6.2021 בעיניין פירוק השתוף בדירת המגורים, אני מורה לצדדים לפעול ללא דיחוי על מנת להגיש, ככל הניתן באופן מוסכם, תובענה לגירושין לבית הדין הרבני המוסמך.

...

אשר על כן ועל מנת להביא לכדי ביצוע את הוראות סע ו' להחלטתי מיום 30.6.2021 בעניין פירוק השיתוף בדירת המגורים, אני מורה לצדדים לפעול ללא דיחוי על מנת להגיש, ככל הניתן באופן מוסכם, תובענה לגירושין לבית הדין הרבני המוסמך.

מובהר כבר עתה כי ככל שהנתבע יגיש תובענה לגירושין והתובעת תתנגד לה, תחול החלטתי מיום 30.6.2021 למרות זאת.

סיכומם של דברים, לאור האמור לעיל, אני קובע כי מועד הקרע ביחסי הצדדים אירע ביום 1.1.2020.

הצדדים וטענותיהם: התובע והנתבעת בני זוג לשעבר אשר נישאו באתיופיה והתגרשו ביום xx.xx.2016 לאחר עלייתם לישראל.

במועדים הרלוואנטיים היו הצדדים בעלי הזכויות בחלקים שוים בדירה המצויה ברחוב xx ב-xx. במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, הגיש התובע תביעה לפירוק שתוף בדירה (תלה"מ 13534-09-18).

...

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה שהיא תביעה קנטרנית וטורדנית.

משהדברים ברורים איני סבורה שיש להרחיב על כך. על כן התביעה בגין רכיב זה נדחית.

נפסק, הנתבעת תשלם לתובע סך 38,750 ₪ סכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום 22.11.2019 ועד למועד הגשת התביעה וממועד זה נושא הפרשי הצמדה וריבית על פי דין.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט סך 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד סך 7,500 ₪.