ניקוי יבש של שמלת כלה ותביעת פיצויים

התובעת רכשה שמלה בעלות 3,500 ₪ ואחסנה אותה בארון למשך התקופה הנ"ל. 4 ימים לפני מועד החתונה, מסרה אמה של התובעת שמלה לניקוי במכבסה של הנתבע, כאשר לדבריה הנתבע הוא שהמליץ על עריכת נקוי יבש, למרות שביקשה גיהוץ בלבד.

בעדותו ציין הנתבע, שהמכבסה אליה שלח את השימלה לניקוי הודיעה לו טרם הניקוי כי עשויה להגרם בעיה בשל מצבה של השימלה, אך הוא אישר את הבצוע נוכח הסכמת הלקוחה ולאור פרק הזמן הקצר עד למועד החתונה.

בהעתק זה נרשמו המילים: "1. שימלת כלה". העתק הנתבע על גבי דף צהוב שבו העתק הפרטים שנרשמו על הדף הלבן, ובו נוספו המילים: "יד-2". לנתבע לא היה הסבר ביחס להבדל בין ההעתקים.

לאחר כל אלה אני מחליטה לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 5,700 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

...

לאחר ששקלתי את טענותיהם ואת ראיותיהם של הצדדים, אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבע הסכים ליטול את השמלה לניקוי יבש ולא הסיר מעצמו באופן מפורש אחריות לתוצאות הניקוי.

לאחר כל אלה אני מחליטה לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 5,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

היא כותבת כי ביום 28.10.2018 נחתם בין הצדדים הסכם להשכרת שימלת כלה לתובעת וכן למתן שירותי איפור ועיצוב שיער לתובעת ולשתי מלוות נוספות, הכל בקשר לחתונת התובעת שנקבעה ליום 21.11.2018.

התובעת טוענת שהנתבעת הבטיחה לה מפורשות שהשמלה תועבר לתופרת שתתפור בטנה שתבטל את שקיפותה, וכן הובטח לה שהשמלה תעבור נקוי יבש והחלק התחתון יוחלף.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת להחזיר לה את המקדמה של 500 ₪, עלויות שונות בסך כ- 2,400 ₪ ופצוי על עוגמת נפש בסך 12,000 ₪.

מורן ריחמה על פריאל והציעה לה מחיר נמוך ביותר בעבור שירותיה ואף הפניתה אותה לבעל אולם חתונות וביקשה ממנו לעזור לה. על פי ההסכם בין הצדדים אמורה הייתה פריאל לשלם 1,500 ₪ עבור השימלה וסכומים נוספים עבור שירותים נוספים כאמור בכתב התביעה המקורי.

היא הכחישה את הטענה שהשמלה הייתה מלוכלכת והפנתה לתמונה של השימלה.

...

משום כך אני דוחה את תביעת התובעת (פריאל).

אשר על כן אני מקבל את התביעה שכנגד של מורן באופן חלקי, ומחייב את הנתבעת שכנגד (פריאל) לשלם לתובעת שכנגד בתוך 30 יום סך של 2,000 ₪, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

אשר על כן אני מחייב את פריאל לשלם למורן בנוסף לסך של 2,000 ₪, גם הוצאות בסך 1,500 ₪ בתוך 30 יום.

למעשה כל התשתית העובדתית הדרושה לחוות הדעת מבוססת על דברים שנאמרו לשמאי, בין על ידי התובע (עמ' 29 שורה 18 ואילך), ובין על ידי אנשים אחרים אליהם פנה: ספקי הבדים, ועסק המיתמחה בניקוי יבש של שמלות יוקרה.

תשובה זו אינה מניחה את הדעת, בעיקר כאשר לפי האמור בחוות דעתו שלו, החלק המכריע של השמלות שניזוקו הן שמלות ערב, לא שמלות כלה, והן עומדות למכירה.

ראש הנזק הראשון שנתבע, הוא פיצוי לפי מחיר עלות ייצור השימלה.

...

לאור האמור הגעתי למסקנה שיש לקבל את טענת התובע כי השמלות שניזוקו, אינן ברות שיקום, ויש להכיר לגביהן בנזק מוחלט.

לאור האמור, אני מקבלת את חוות דעתו של מומחה הנתבעת, וקובעת שעלות ייצור השמלות שניזוקו עולה כדי 49,000 ₪ (14 X 3,500 ₪).

התוצאה התוצאה היא שהתובע הוכיח רק חלק מהנזקים שתבע, בסכום של 49,000 ₪.

רקע עובדתי- שאינו במחלוקת אביו של התובע 1, מר ישראל דקל (להלן- "אבי התובע"), ביקש לרכוש בית עבור התובעים, שהנם בנו וכלתו, והוא אשר טיפל בעסקת רכישת הבית נשוא התובענה דנן, עובר להגשת בתובענה ולאחריה.

כמו כן מוסכם בין הצדדים וידוע לקונה כי לצורך טפול יסודי בבעיית הרטיבות יש צורך להשאיר את חלק (10) מהאריחים פתוחים עמ"נ לייבש החול המצוי בריצפה, המוכר מתחייב לספק את האריחים הנדרשים לצורך השלמת הריצוף אך הקונה מתחייב לבצע על חשבונו את תיקון והשלמת האריחים בפועל וכל תיקון נידרש לרבות תיקון צבע ותיקון טיח".

· הפער בין סכומי התביעה וטענותיה לבין מצב הליקויים כפי שנקבע על ידי המומחה אורמן, וההוצאות שנגרמו לצדדים בהקשר לפער זה; · נכונות הצדדים לקצר ההליכים באופן שחסך בהוצאות; לאחר ששקלתי כל אלה, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב הנתבע בפצוי התובעים, בסך של 12,000 ₪.

...

ביום 27/5/09 הועברה החזקה בבית לידי התובעים, ובמסמך אישור העברת החזקה, שנערך באותו היום, הצהירו התובעים כדלקמן: "...בדקנו את הבית ומצאנו אותו מתאים למטרותינו כפי שראינו במעמד החתימה על הסכם המכר. אין לנו ולא יהיו לנו כל תביעות כנגד ה"ה אבוטבול אילן (הנתבע, הערה שלי- ד.ב.ק) בגין הסכם המכר מיום 11/5/2009 לעניין מצבה הפיזי והתכנוני של הדירה למעט התחייבות המוכר לספק אישור מס שבח ואישור מינהל.. והכל כפוף להתחייבויות המוכר עפ"י הסכם המכר". על פי הראיות שהונחו , שני הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין מטעמם בעת ההתקשרות בהסכם המכר.

הנתבעת (להלן: "הנתבעת") הגישה תביעה שכנגד נגד התובעת שעניינה פיצוי בגין אי השבת שימלת הכלה.

על אף שהנתבעת הרגישה פגועה ומושפלת מהטענות, היא ניגשה עימם לניקוי יבש והציגה בפניהם את השימלה של הגיסה אך התובעת ומלוויה לא התרצו, הרוחות התלהטו והתובעת סירבה להשיב את השימלה.

...

כאמור משלא הוכח בשום צורה ואופן שלא סופקו בדים חדשים, די בכך כדי לדחות את טענות התובעת בעניין זה. לאור כל האמור לעיל מצאתי לדחות את כל טענות התובעת וכפועל יוצא, לדחות את דרישתה להשבת עלות הבדים ולפיצוי בגין עוגמת הנפש.

אין בידי לקבל טענת הנתבעת שהיא זכאית לפיצוי בהתאם לקבוע בהסכם, קרי לתשלום בסך 700 ₪ בגין כל יום איחור בהשבת השמלה.

יצוין שמשעה שלא הוכח על ידי הנתבעת שעלות השכרת השמלה ללקוחה המזדמנת גבוהה יותר מהסך של 4,000 ₪ ששולם על ידי התובעת, מצאתי לדחות הטענה בעניין זה. לאור האמור, הנני מחייבת את התובעת לשלם לתובעת סך של 4,000 ₪ בגין מניעת השכרת השמלה בתוספת סך של 4,200 בגין רכישה מחדש של בדים וסך של 2,000 ₪ בגין העלות המוערכת של רכיב העבודה.