ניצולי שואה המקבלים קצבאות מביטוח לאומי מתן פיצויים

עוד נטען כי במועד כניסת התיקון לחוק, בו נפסקה זכאות התובע והמנוחה לגימלת השלמת הכנסה, המנוחה הייתה בחיים ולפיכך, התובע לא היה זכאי למענק פטירה עובר לכניסת התיקון לתוקף ולפיכך הוא אינו זכאי לשמר הטבה זו. דיון והכרעה סעיף 310 (א)(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי: "נפטר אדם שהיתה משתלמת לו קצבת אזרח ותיק, קצבת שאירים, קצבה לפי פרק ה', י"ג, או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 50% לפחות, קצבת תלויים לפי פרק ה' י"ג או י"ג 1 או קצבת נכות לפי פרק ט' או הענקה לפי פרק י"ז הנתנת במקום הקיצבאות האמורות (בסעיף קטן זה-המנוח), ישולם למי שהיה בן זוגו בשעת מותו, ובאין בן זוג – לילדו כהגדרתו בסעיף 238, מענק בסכום השווה לסכום הבסיסי, כפי שהיה ב -1 בינואר שקדם ליום הפטירה; חל פיצוי לאחר מכן, יוגדל המענק בשיעור הפצוי." לפי סעיף זה הזכאות למענק פטירה מותנית בכך שהאדם שנפטר קיבל תשלום מהמוסד לביטוח לאומי בגין אחת מהקצבאות המנויות בסעיף.

בסעיף 13(ה)(1) (ב) לתיקון לחוק הטבות לניצולי שואה נקבע כי ניצולים שערב זכאותם לתגמול מכח התיקון לחוק היו זכאים לגמלת הבטחת הכנסה, ימשיכו להיות זכאים להטבות הנילוות מכח חוק הבטחת הכנסה וכדלקמן: "מי שמתקיים בו האמור בסעיף קטן (ד)(1) וערב יום התחילה היה זכאי להטבה נלווית בשל היותו מקבל גמלת הבטחת הכנסה, יוסיף להיות זכאי להטבה נלווית שניתנה לו לפני יום התחילה, אלא אם כן חדלה הזכאות להטבה הנלווית לפי ההוראות שמכוחן ניתנה; מי שזכאי להטבה נלווית, ובאותו עניין שבתחומי ההטבה הנלווית הוא זכאי להטבה מכח דין או הסדר אחר, יהיה זכאי להטבה בשיעור הגבוה מבינהן;" הטבה נלווית הוגדרה בסעיף 13(א) לתיקון: "הטבה נלווית" – הטבה או מענק, שאינם תשלום גמלה חודשית, הניתנים למקבל גמלת הבטחת הכנסה מכח כל דין או הסדר על ידי גוף צבורי לפי הסכם או נוהג; הינה כי כן, ניצול שואה, שעקב קבלת תגמול מוגדל על פי התיקון לחוק נפסקה זכאותו לקבלת גמלת הבטחת הכנסה או לקבלת גמלת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי, ימשיך להיות זכאי לקבלת הטבה נלווית או מענק שאינו בגדר תשלום גמלה חודשית לפי חוק הבטחת הכנסה, שהיו ניתנים לו, אילמלא היה מקבל תגמול מכח התיקון לחוק הטבות לניצולי שואה.

...

אין בידינו לקבל את עמדת הנתבע.

לנוכח לשונו של התיקון לחוק, מכלול הוראותיו שנועדו למנוע פגיעה בהטבות שקיבלו ניצולים, טרם כניסת התיקון לחוק ותכליתו האובייקטיבית והסובייקטיבית של חוק ההטבות לניצולי שואה והתיקון לו שנועדו לשפר את מצבם הכלכלי של הניצולים ובפרט של הניצולים שהתקיימו על גמלאות זקנה, הבטחת הכנסה ושאירים, אנו סבורים כי יש לפרש את סעיף 13 (ה)(ב) לתיקון לחוק הטבות לניצולי שואה כך שיחול גם על הטבות נלוות שהמבוטח יכול היה לקבל מכח חוק הבטחת הכנסה אלמלא זכאותו לתגמול מכח התיקון לחוק הטבות לניצולי שואה שללה את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה/השלמת הכנסה.

בשולי דבריה תהתה השופטת המלומדת האם ישנה הצדקה לאותה הבחנה בין הקיצבאות השונות המשולמות לניצולי שואה אשר חלקן אינן באות בחשבון לצורך זכאות להבטחת הכנסה או גמלאות אחרות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), בעוד שגימלאות אחרות, דוגמאת הגימלה לה זכאי מר נולמן, נלקחות בחשבון כאמור לעיל.

להלן יובאו, בתמצית, עיקריה – מכוח חוק הנר"נ, אשר בא להסדיר את מתן הפיצויים והתגמולים לקבוצת ניצולי השואה שעלו לישראל עד לחודש אוקטובר 1953 ומדינת ישראל וויתרה בשמם על תביעת פיצויים מגרמניה, מוענקים שני סוגי תגמולים: תגמול בסיסי לפי סעיף 4 לחוק הנר"נ המשולם בהתאם לדרגת נכות, ותגמול נוסף ברובד סוצאלי לפי סעיפים 4א ו- 4ג1 לחוק הנר"נ ("תגמול מוגדל לפי הכנסה") המשולם למיעוטי הכנסה בהתאם לדרגת נכותם ובנכוי הכנסה אחרת מכל מקור שהוא, לרבות מהמוסד; ככלל, מנגנון התגמול המוגדל הוא מנגנון ברובד סוצאלי הדומה למנגנון של הבטחת הכנסה, כלומר הוא למעשה משלים את כלל הכנסותיו של הזכאי עד לסף ההכנסה הקבוע בחוק; לקיצבה תלת-חודשית מכוח הסכם 1992 זכאים בעיקר ניצולי שואה שלא זכו לקבל פיצוי מכוח החוק הפדראלי הגרמני או מכוח חוק הנר"נ הישראלי.

] (2)   לענין גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, או לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980; הינה כי כן, מקום בו חפץ המחוקק להוציא קיצבאות ותשלומים מסוימים מהגדרתם כ"הכנסה" לצורך חקיקה סוציאלית זו או אחרת, עשה זאת במפורש (ראו, למשל: עב"ל 42845-01-12‏ שרה סטופניצקה - המוסד לביטוח לאומי (12.11.2013) (להלן: עניין סטופניצקה)).

...

באשר לזכאות המשיבים להטבות הנלוות מכוח חוק הבטחת הכנסה, מקובלת עלינו טענת המוסד לפיה גם לעניין ההטבות הנלוות ששולמו לזכאים מכוח חוק הבטחת הכנסה – ניתן מענה במסגרת התכנית הלאומית וחוק ההטבות.

אשר על כן, אנו סבורים כי ההסדר החדש מיטיב עם מר נולמן, ואינו מקפח את זכויותיו.

כללם של דברים - דין הערעור להתקבל, ואנו מורים על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בב"ל 25921-10-16.

שמואל, חבר הקבוץ, טוען, באמצעות בנו עמיאל – הוא העותר 2 – כי הקבוץ אינו רשאי לקזז תשלומים חודשיים שאותם הוא מקבל מגרמניה, מתוך גמלת הפנסיה החודשית הנתנת לו מכוח תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 (להלן: התקנות).

בתמצית אומר, כי ביום 20.6.2016 דחה בית משפט השלום תביעה שהגיש שמואל נגד הקבוץ (תא"ם 10177-02-15; השופט ד' קירס), בקבעו, כטענת הקבוץ, כי הסכום שנוכה מדי חודש מהגימלה הפנסיונית אינו פיצוי המשולם לניצולי שואה, כי אם תכנית פנסיה שרכש הקבוץ מהמוסד לביטוח לאומי הגרמני בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת, לאלו מחבריו שנמצאו זכאים לכך.

יתכן, כך נקבע, כי חלק מהתשלום ניתן לשמואל כפצוי, בהיותו ניצול שואה, ואינו נתון לנכוי.

...

טענות עמיאל – דינן להידחות.

אף אם הייתה העתירה מוגשת בעתה ובזמנה, על-ידי שמואל עצמו, היה דינה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף.

עובר לחודש נובמבר 2018 (בו תוקן פרק י' לחוק הביטוח הלאומי), שעורי גמלת סיעוד נחלקו ל-3 רמות, כאשר גמלת הסיעוד ברמה ג' העניקה למטופל כ- 18 שעות טפול שבועיות.

משהמנוחה בחרה לקבל את קצבת הסיעוד מביטוח לאומי במסלול של "קצבה בעין", הנתבע היה מודע לתוכנית הסיעוד שנקבעה למנוחה והשעות שהוכרו לה, כך שבפועל יכול היה להוכיח את יתרת המשרה.

כך לדוגמה, טען הנתבע כי המנוחה כניצולת שואה היתה זכאית לתשע שעות מעבר ל-19 השעות מהמוסד לביטוח הלאומי (סעיף 27 לכתב ההגנה), אך לא הביא כל ראייה לתמוך בטענה זו. גם לא הוכח כי נימנע מהנתבע לפנות לחברות הסיעוד בבקשה לקבלת הנתון של אחוז המשרה של התובעת לכל תקופת העסקתה, על מנת לחשב את חלקו בהעסקתה.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. הפרישי שכר עבודה בסך 48,441 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.4.16) ועד התשלום בפועל; ב. הפרישי פצויי פיטורים בסך 1,507 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 ועד התשלום בפועל; ג. תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,067 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 ועד התשלום בפועל; ד. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 7,390 ש"ח ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.4.16) ועד התשלום בפועל.

...

יתרה מזו, לא מצאנו כי התובע קיים את החובה ליידע את התובעת בזמן אמת על ניכויים אלה, וממילא לא הוכיח כי קיבל את הסכמתה לכך.

מאחר שלא הוגש תחשיב נגדי מטעם הנתבע, ולא מצאנו טעות בתחשיב התובעת, יש לקבל את התביעה ברכיב זה על סך 7,390 ₪.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר עבודה בסך 48,441 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.4.16) ועד התשלום בפועל; ב. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,507 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 ועד התשלום בפועל; ג. תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,067 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 ועד התשלום בפועל; ד. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 7,390 ש"ח ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.4.16) ועד התשלום בפועל.

מכל מקום, העובדה שהמחוקק קבע כי הטבות מסוימות שניתנות לניצולי שואה לא יוכרו כהכנסה, אינה מחייבת קביעה דומה עבור יתר ההטבות הניתנות לאוכלוסייה זו, ואין מקום לטענת אפליה בעיניין זה. הפסיקה קבעה אף היא כי האבחנה הנוהגת בחקיקה בין ניצולי שואה אינה לוקה בהפליה פסולה, והכירה בכך שיש מקום לאבחן בין ההטבות להן זכאים מקבלי קיצבאות שונות על פי מקורותיהן.

בעב"ל 10045-11-17 המוסד לביטוח לאומי – משה נולמן (24.1.19) נידרש בית הדין הארצי אף הוא לאבחנה בין מקבלי הקיצבאות השונות בקרב ניצולי השואה, וקבע כי ההבחנה בין הקיצבאות השונות לפי מקורותיהן אינה בגדר הבחנה אסורה העולה כדי אפליה.

בין היתר, נקבעו בפסק הדין הדברים הבאים, היפים גם לענייננו: "...כאמור, בעניינינו, מדובר בקצבאות בעלות מאפיינים שונים, כאשר קבוצת ניצולי השואה הזכאים לקיצבה מכוח הסכם 1992, היא קבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים המצדיקים את הבחנתה אל מול קבוצות ניצולי שואה אחרות. כפי שפורט בעמדת היועמ"ש - מדובר בקבוצת ניצולים אשר הוכרו כזכאים לקבלת פיצוי רק החל משנת 1992, בעוד שהסדרים החלים על קבוצות הניצולים האחרות, מכוח חוק הנר"נ או מכוח החוק הגרמני הפדראלי, הוכרו כזכאים לקבלת פיצוי זמן רב לפני כן; הקצבה אותה מקבלים ניצולי השואה מכוח הסכם 1992 נמוכה, משמעותית, מהקצבאות האחרות: כיום עומדת קצבה תלת-חודשית זו על סך של 1,006 יורו לשלושה חודשים, כלומר כ-1,400 ש"ח לחודש, בעוד שקצבה לפי חוק ההטבות יכולה להגיע עד סכום של 9,372 ש"ח לחודש; הקצבה אותה מקבלים ניצולי השואה מכוח הסכם 1992 אף "קשיחה" מיתר הקיצבאות הרלבנטיות, במובן זה שאין קריטריון כל שהוא היכול לשנות את גובהה כך שקצבה זו אינה נותנת מענה נוסף למצבים רפואיים או סוצאליים מיוחדים, בשונה מההסדרים לפי חוק הנר"נ או החוק הגרמני.

...

טענת המערער כי דין התביעה להתקבל מן הטעם שהעלות הכרוכה בקבלת הערעור היא זניחה, וכי אין היא בעלת השלכת רוחב, דינה להידחות.

הצדדים לא טענו בעניין זה. ואולם, אף אם עניין לנו בהחלטה של שר שהואצלה למנכ"ל שהתקין את חוזר המנכ"ל עליו מלין המערער במסגרת הליך זה, ו/או בסמכות של שר שהואצלה לוועדת הערר, הרי שמעבר לכך ששאלת תוקפו של התיקון לחוק היסוד תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בימים אלה, ממילא, נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי אין יסוד לטענה המייחסת להחלטה מושא הליך זה חוסר סבירות קיצוני.

סוף דבר התביעה נדחית.