ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - ערעור על גזר דין

רקע והליכים קודמים המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעשרים וארבע עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, שלוש עשרה עבירות של ניסיון קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירה של היתחזות, עבירה של גניבת כרטיס חיוב, שלושים ושבע עבירות של הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות וכן בשמונה עבירות של מידע כוזב או פלט כוזב (בהתאמה, לפי סעיפים 415, 415 בצרוף 25, 441 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיפים 16 ו-17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, וסעיף 3 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995).

העירעור נדחה, תוך שנקבע בפסק הדין (הנשיאה א' חיות) כי "בנסיבות המקרה דנן, משניתן גזר הדין, דרך המלך להעלאת טענות המערער נגד החלטות המותב, לרבות טענות פסלות, היא בעירעור על פסק הדין". המבקש אכן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על גזר דינו של בית משפט השלום.

...

הערעור נדחה, תוך שנקבע בפסק הדין (הנשיאה א' חיות) כי "בנסיבות המקרה דנן, משניתן גזר הדין, דרך המלך להעלאת טענות המערער נגד החלטות המותב, לרבות טענות פסלות, היא בערעור על פסק הדין". המבקש אכן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על גזר דינו של בית משפט השלום.

בית המשפט מצא לקבל את הערעור ביחס לחומרת עונש המאסר, מן הטעם שחרף חומרת המעשים המדובר בשני אירועים של גניבת כרטיסים, הגם שנעשו בהם שימושים מרובים ולאור העדר עבר פלילי של המבקש.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

רע"פ 2224/11 ענת חזיזה נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, שדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בראשל"צ. כנגד המבקשת ואחיה הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לה חמש עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וכן עבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, בכך שהמבקשת ואחיה התחזו לסוכני ביטוח והוציאו במירמה כספים מאנשים שונים, לאחר שהבטיחו להם כי ישקיעו את כספם ויחזירו להם את השקעתם, בתוספת רווחים נאים.

המערערת הורשעה בבצוע העבירות הבאות: זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של שבועת שקר, שלוש עבירות של גניבה בידי מורשה.

שני הצדדים הגישו ערעור על גזר הדין, לבית המשפט המחוזי, שקבל את ערעור המדינה, והפעיל את המאסר המותנה במצטבר, במקום בחופף, וסה"כ נדון המבקש למאסר בפועל למשך 66 חודשים.

...

בהתחשב במצבם הרפואי של הנאשמת ובנה, החלטתי לא רק להסתפק ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע על ידי, אלא אף לסטות ממנו לקולא בשיעור של 25%, דהיינו הפחתה של 10 חודשים מאותו רף תחתון.

מאותם טעמים החלטתי גם להסתפק ברף התחתון של מתחם הקנס שקבעתי, ולהתחשב בגובה הפיצוי, אם כי אין בקביעת גובה הפיצוי כדי לאמוד את נזקיהם של המתלוננים, או לקבוע את כל זהות המתלוננים, וזכותם למצות את זכויותיהם בהליכים המשפטיים העומדים לרשותם.

סוף דבר, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, ולשם תחילת ריצוי מאסרה עליה להתייצב ביום 3/4/2022 שעה 09:00 בבית מעצר קישון, או בכל מקום אליו תשובץ ע"י ועדת המיון של שב"ס. 9 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מיום שחרורה, אחת או יותר מהעבירות שבביצוען הורשעה בתיק זה, ושהן מסוג פשע.

המבקשת הורשעה בבית משפט השלום, על פי הודאתה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק); עבירה של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק; עבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק; עבירה של ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא וסעיף 25 לחוק; שתי עבירות של שבועת שקר לפי סעיף 239 לחוק; ושלוש עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 293(2) לחוק.

זאת ועוד, מקום בו בקשת רשות ערעור נסובה רק על גזר הדין שהושת על המבקש, לא תיתקבל הבקשה, אלא בנסיבות חריגות, כאשר העונש שהושת על המבקש סוטה באופן קצוני מרמת הענישה המקובלת (רע"פ 8778/18 שאויש נ' מדינת ישראל (24.12.2018)).

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

במסגרתם קיבל המבקש סכום כסף המצטבר לסך של כ-30,000 ש"ח. בגין מעשים אלה, יוחסו למבקש שתי עבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירת זיוף מיסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק; עבירת שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק; עבירת הוצאת שיק ללא כסוי לפי סעיף 432(א) לחוק; ועבירת ניסיון קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא בצרוף סעיף 25 לחוק.

לבסוף, בית המשפט הטיל על המבקש עונש של 16 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, פיצוי למתלוננים בסך כולל של 15,000 ש"ח וקנס בסך 8,000 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על גזר הדין היתקבל חלקית.

...

לפיכך, נקבע כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, זאת אף בראי קשייו לקבל אחריות מלאה על מעשיו.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לכך אוסיף, כי בנסיבות ענייננו, הותרת עונש המאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות, יש בה משום אמירה ערכית נכונה ואין מקום להתערב בה. סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, וממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום באר שבע [כב' השופט רון סולקין], בת"פ 30135-05-19 במסגרתו הוטלו על המערער 4 שנות מאסר בפועל ועיצומים נלווים בגין שורת עבירות מירמה, זיוף והתחזות לעורך דין.

המערער הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, בשבע עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"]; עבירה אחת של ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא ביחד עם סעיף 25 בחוק העונשין; עבירה אחת של זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא בחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 420 בחוק העונשין; ושתי עבירות של היתחזות לעורך דין, לפי סעיף 97(א) בחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961 [להלן: "חוק לישכת עורכי הדין"].

גזר הדין של בית משפט קמא בית המשפט עמד על הערכים המוגנים בעבירות מירמה ובאופן קונקריטי בעבירות היתחזות לעו"ד, וקבע כי בנסיבות יש לקבוע מיתחם עונש הולם נפרד לכל אחד מהאישומים.

...

כערכאת ערעור, איננו מוצאים צורך להכריע בענין זה, שכן בסופו של דבר השאלה העיקרית שיש לבחון בערעור על עונש הינה הלימת העונש למעשי העבירות בנסיבותיהם ולמידת אשמו של הנאשם.

בנותננו דעתנו למעשי המערער; לעבירות בהן הורשע; להיקף המעשים והימשכותם; לסכומי הכסף המצטברים שהוא גבה שלא כדין; להודאת המערער; לעונשים שהוטלו במקרים הדומים במאפייניהם המרכזיים לענייננו; לחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ועד היום; לנסיבות המערער; למאמצים שהוא עשה לפצות את נפגעי העבירות; לסכום הכסף שהופקד לטובת פיצוי נפגעי העבירות ולסכום הכסף הנוסף שהמערער מעמיד לטובת פיצוי נפגעי העבירות; ולעמדה העונשית שהתביעה הסכימה להציג במקרה שהמערער היה מפקיד סך של 100,000 ₪ לפיצוי נפגעי העבירה; נראה לנו שתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער גבוהה מהראוי וכך גם סכום הקנס.

בשולי הדברים נאמר, כי לא מצאנו טעם לפגם בכך שבית המשפט לא מצא לנכון לקבל על המערער תסקיר של שירות המבחן.