האישום
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ניסיון לקבלת דבר במירמה, לפי סעיף 315 רישא לחוק, וסיוע להתחזות כאחר, לפי סעיפים 441 רישא ו-31 לחוק.
אין מחלוקת על כך שתעודת זהות מזויפת של הנאשם וכן טופס בקשה להבחן על שמו, נתפסו בידי ברמלי ביום 22.7.14, שעה שניסה להגשת למבחני התיאוריה, במירמה, בשמו של הנאשם.
בהודעה מיום 25.8.14 (ת/9), נחקר אודות נהיגתו בפסילה, וכן אודות העבירות ביחד עם ביטון, ורמדאן, אך שמר על זכות השתיקה, או השיב "אין לי מה להגיד". לאחר מכן נישאל:
אני אומר לך שגם ביום 22.7.14 אתה התחזית לאחר וניסית להבחן תיאוריה במקום אחר, ונכנסת עם תעודה של סאבא ג'ריאס במשרד הרשוי בכפ"ס. תגובתך-
אין לי מה להגיד.
...
במצב זה, טוען הנאשם כי המסקנה בדבר אשמתו אינה הכרחית כלל, אלא סביר יותר שברמלי גנב ממנו את המסמכים, והשתמש בהם לשם השגת רישיון במרמה, במטרה להקל על עצמו בנהיגה בתקופת הפסילה.
מעבר לכך, הוכח כי ברמלי זייף את תעודת הזהות של הנאשם והשתמש בה, במרמה, ובכך יש כדי לתמוך במסקנה האפשרית, שאמנם נטל את המסמכים, לשימושו, שלא בידיעת הנאשם.
בל נשכח, וליתר דיוק אין לשכוח, כי הספק הסביר נועד למקרה בו לאחר סיום הליך שמיעת הראיות ותהליך קביעת העובדות – המסקנה אינה ברורה.
דעתי היא כי לאחר שמיעת כל פרשת ההוכחות, המסקנה העולה אינה ברורה, וגרסת הנאשם נותרה אפשרית, לפיכך לא ניתן להרשיעו.