לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להעברת הדיון בתיקים 47479-02-23 וכן 47530-02-23 לבית הדין הישר והטוב בחיפה בטענה לקיומה של תניית בוררות בהסכם שנכרת בין הצדדים.
ודוק, מלכתחילה הסעיף נוסח באופן עמום ולקוני בלשון המעטה, ומשכך היה על נציגת המבקשת להבהיר למשיבות, אשר בנגוד למנהלת המבקשת אינן נמנות על בנות הציבור הבקיא בדיני 'סיטומתא' ואינן מכירות את "בית הדין הטוב והישר" שהנו בית דין דתי, מהי לדידה של המבקשת משמעות הסעיף והשלכותיו היה ומי מהמשיבות תבקש להגיש תביעה כנגד המבקשת.
זאת ועוד, במקרה דנן אין מחלוקת כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הנו חוזה אחיד, בו נקבעו, כעולה מנוסח הסעיף המצוטט בפתח ההחלטה, הן תנייה המגבילה את הדין החל על כל סיכסוך שיפרוץ בין הצדדים – דיני סיטומתא המועיל, הן תניה שקובעת כי ההליך יתקיים בבוררות, ולא בבית המשפט, והן תניה לפיה למבקשת השפעה גדולה יותר על תנאי הבוררות, אופן נהולה וסדרי הדין בה.
נוכח קביעותיי העובדתיות דלעיל נהיר כי משנקבעה בהסכם שערכה המבקשת תנייה לפיה כל סיכסוך יידון בבית הדין הישר והטוב בחיפה, זאת מבלי שניתן לפנות לכל ערכאה משפטית אחרת המוכרת לכלל הצדדים, והן תניה לפיה הדין המהותי והפרוצדוראלי שיחול על ההליך יהא דין סיטומתא (ולא הדין האזרחי), הרי שקמות חזקות הקפוח הקבועות בסעיפים 4(8) ו-4(10) לחוק החוזים האחידים, והמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שלא כך הדבר (ראו והשוו רע"א 8160/20 Google LLC נ. אשל (נבו, 20.2.22)
לפיכך, אני קובעת כי בנסיבות העניין כל אחת מהמשיבות לא גיבשה גמירת דעת חוזית באשר לתניית הבוררות והדין שיחול על בוררות זו, לחלופין כי התניה בסעיף דנן בין הצדדים הנה תניה מקפחת.
...
בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים תשמ"ג – 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), הוגדר חוזה אחיד כך –
"חוזה אחיד – נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם;"
בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים נקבעה רשימה של תנאים שחזקה עליהם שהם מקפחים, ובניהם–
ס"ק (8) - "תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או הקובע כי כל סכסוך בין הספק והלקוח יידון בבוררות".
ס"ק (10) - "תנאי הקובע מסירת סכסוך לבוררות כאשר לספק השפעה גדולה יותר מאשר ללקוח על תנאי הבוררות, לרבות קביעת הבורר, מקום הבוררות, תנאים שעל פיהם תתנהל הבוררות, אופן ניהול הבוררות וסדרי הדין בבוררות, והכול אף אם הספק הוכיח כי מסירת הסכסוך לבוררות כשלעצמה כאמור בפסקה (8) אינה מקפחת".
יתרה מכך, בסעיף 5 לחוק החוזים האחידים נקבע כי –
"תנאי בחוזה אחיד השולל או המגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות הינו בטל".
ובסעיף 19 לחוק החוזים האחידים נקבע-
" מצא בית המשפט בהליך שבין ספק ללקוח, שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי בחוזה שביניהם או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח. בהשתמשו בסמכותו לפי סעיף קטן (א) יתחשב בית המשפט במכלול תנאי החוזה ובנסיבות האחרות, וכן בנסיבות המיוחדות של הענין הנדון לפניו."
בית המשפט העליון בפסק דינו ברע"א 1901/20 טרוים מילר בע"מ נ. facebook irland limited (נבו, 26.7.22) קבע לגבי תניות ברירת דין כי על בית המשפט ליתן דעתו בדונו בשאלת קיפוח למיהות הצדדים לחוזה ולטיב היחסים ביניהם.
זאת ועוד, במקרה דנן אין מחלוקת כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הינו חוזה אחיד, בו נקבעו, כעולה מנוסח הסעיף המצוטט בפתח ההחלטה, הן תנייה המגבילה את הדין החל על כל סכסוך שיפרוץ בין הצדדים – דיני סיטומתא המועיל, הן תניה שקובעת כי ההליך יתקיים בבוררות, ולא בבית המשפט, והן תניה לפיה למבקשת השפעה גדולה יותר על תנאי הבוררות, אופן ניהולה וסדרי הדין בה.
נוכח קביעותיי העובדתיות דלעיל נהיר כי משנקבעה בהסכם שערכה המבקשת תנייה לפיה כל סכסוך יידון בבית הדין הישר והטוב בחיפה, זאת מבלי שניתן לפנות לכל ערכאה משפטית אחרת המוכרת לכלל הצדדים, והן תניה לפיה הדין המהותי והפרוצדורלי שיחול על ההליך יהא דין סיטומתא (ולא הדין האזרחי), הרי שקמות חזקות הקיפוח הקבועות בסעיפים 4(8) ו-4(10) לחוק החוזים האחידים, והמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שלא כך הדבר (ראו והשוו רע"א 8160/20 Google LLC נ. אשל (נבו, 20.2.22)
לפיכך, אני קובעת כי בנסיבות העניין כל אחת מהמשיבות לא גיבשה גמירת דעת חוזית באשר לתניית הבוררות והדין שיחול על בוררות זו, לחלופין כי התניה בסעיף דנן בין הצדדים הינה תניה מקפחת.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני מורה כי סעיף 4 לפרק ביטול ההרשמה או הפסקת לימודים שהסכם בין הצדדים מבוטל / בטל , בין מכוח דיני החוזים ובין מכוח סעיף 19 לחוק החוזים האחידים, וקובעת כי התביעות דנן ישמעו בפני בית משפט זה.
המבקשת תגיש כתב הגנה בתיק 47530-02-23 עד ליום 31.12.23.
