נימוקים בקשה להארכת מועד שיקולים רלוונטיים להחלטת בית המשפט

הודגש כי מדובר בהפרת חיסיון עורך דין לקוח וחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט; השלישי, הבקשה הוגשה ללא תצהיר, ללא הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הראיות ותוך כדי צירוף הלינק לכתבה באופן שמזהם את ההליך השפוטי ויש בכך ניסיון חמור לפגוע בשקול דעתו של בית המשפט.

ביום 3.9.22 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון מחדש וקבע: "עיינתי מחדש על הבקשה וההחלטה, ולא מצאתי שיש מקום לשנותה. יחד עם זאת, לאור תקדימיות וחשיבות העניין והטענות שהועלו (מעין "פירות העץ המורעל") ובכדי לאפשר ערעור על ההחלטה ובדיקתה של ערכאת מציעא, וגם בכדי לאפשר הגעת המסמכים מהמל"ל, לאור הצוים שניתנו בהסכמה, הנני דוחה את דיון ההוכחות הקרוב.

החלטת בית המשפט קמא מיום 3.9.22 ניתנה מבלי שניתן כל נימוק.

צו בתי המשפט לרבות סעיף 5 אינו רלוואנטי לענייננו שכן החלטת בית משפט קמא אינה מסתכמת בהגשת ראיה אלא היא מתירה בפועל הסרת חיסיון.

...

טענות המשיב יש לדחות את הבקשה.

שנית, מקובלת עליי טענת המבקשת כי על תכתובת המייל שנשלחה ממנה למומחית מטעמה, חל חיסיון עורך דין לקוח וחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט.

מכאן שגם אין לאפשר הגשת הכתבה עצמה, אף אם יושחר אותו מסמך, לעיון בית משפט שכן ממילא מדובר בעדות שמיעה.

סוף דבר מצאתי לדון בבקשה כבערעור ולקבלה.

ביום 30.6.2021 הוריתי למערער להגיש בקשה מנומקת להארכת מועד להגשת תביעת החוב בתיק הפרוק הרלוואנטי וככול שהמועד יוארך, תשולם אגרת הבדיקה (בקשה מס' 6 בתיק פר"ק 11118-08-18).

עיון בהחלטת המנהל המיוחד (הדוחה את הבקשה להאריך את מועד הגשת תביעת החוב) מעלה כי אכן נפלה טעות בכותרת ההחלטה ("הכרעה בתביעת חוב"), אולם מדובר בהחלטה קצרה בת 2 עמודים, ממנה עולה בבירור כי היא עוסקת בבקשה להארכת מועד הגשת תביעת החוב; כי המנהל המיוחד פירט נימוקים לדחיית הבקשה להאריך את המועד; וכי בסיפת ההחלטה פורטה ההכרעה האופרטיבית, כך: "15. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב." כזכור, נטען כי האיחור בהגשת העירעור לבית המשפט נובע מן הכותרת המוטעית שנתן המנהל המיוחד להחלטתו.

ניתן לציין כי ההתנהלות הדיונית של המערער מעוררת קשיים ניכרים מאוד: תביעת החוב הוגשה במסגרת תיק קודם שניפתח בשנת 2014 בעיניינה של החברה (פר"ק 43497-03-14); תביעת החוב הוגשה באיחור כאמור; הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב הוגשה לתיק בית המשפט במקום למנהל המיוחד; העירעור לבית המשפט הוגש באיחור של כחודש ימים; נטען לאי קריאת ההחלטה של המנהל המיוחד ומתן שיקול דעת למזכירה לצורך סימון מועד הגשת העירעור.

...

ההסבר שניתן ביחס להבנת "השורה התחתונה" היה כי "יכולה הייתה להיות טעות בשורה התחתונה". ברור כי אין אפשרות לקבל הסבר זה. מי שמחליט על המועד לערעור מבלי לטרוח לקרוא את ההחלטה הקצרה לגופה ובהתעלם מן "השורה התחתונה" הברורה והמפורשת, לא יכול להגיע אלא למסקנה אחת והיא כי מדובר בהכרעה בבקשה להאריך את מועד הגשת תביעת החוב ולא הכרעה בתביעת החוב עצמה.

סוף דבר לאור כל האמור, בקשת המנהל המיוחד לסילוק על הסף של הערעור מתקבלת והערעור נמחק בזאת.

בנסיבות אלה, החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.

זאת, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר ... יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". ההלכה ביחס לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שהתגבשה טרם תחיקתן של תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, רלוואנטית גם כיום, מאחר שאין שינוי בדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". נקודת המוצא בבקשה להארכת מועד, כפי שהתגבשה בפסיקה, ומובאת בהרחבה בהחלטת בית המשפט העליון בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06) הנה כי: "מחד גיסא, הכלל הנו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים...מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". ראו גם: רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07); רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינארית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).

בנוסף, בבקשה לא נומקו סכויי העירעור, אך ניתן לקבוע, בזהירות המתבקשת ומעיון בפסק הדין, כי סכויי העירעור אינם גבוהים, שכן פסק הדין של בית המשפט קמא מנומק היטב ומבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, ועל היתרשמותו הבלתי-אמצעית של בית המשפט מהעדויות ששמע, והלכה פסוקה היא כי אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בממצאים עובדתיים, אלא במקרים חריגים (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ (15.1.2004)).

...

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

על כן, משלא הוכח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

בהחלטתי מאותו יום נעתרתי לבקשה תוך חיוב בהוצאות, כדלקמן: "לא בפעם הראשונה בחייו של תיק זה, אין המבקשת-התובעת עומדת במועדים שנקבעו לבצוע בהחלטות בית המשפט, ופועלת כנדרש רק לאחר אורכות יזומות והתראות של בית המשפט. היה על התובעת להגיש ראיותיה עד ליום 29.1.2023. רק לאחר החלטת בית המשפט מיום 30.1.2023 שבה נקבע כי אם לא יוגשו הראיות עד 2.2.2023 אורה על מחיקת התביעה, הוגשה בקשה זו. הבקשה הוכתרה כבקשה לאורכה 'קצרה' אולם מתבקשת אורכה משמעותית עד ליום 22.2.23. אף אין בבקשה הסבר מניח את הדעת (אם בכלל) לכך שלא הוגשה בקשה להארכת מועד מבעוד מועד, בטרם חלף המועד להגשת הראיות. בנסיבות אלה ובאיזון בין השיקולים הרלוונטים ועל מנת שיהא לתובעת יומה בבית המשפט, ניתנת אורכה כמבוקש עד ליום 22.2.23 ואולם אני מחייבת את התובעת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2000 ש"ח בגין היתנהלותה כמפורט לעיל. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים. המועד להגשת תצהירי הנתבעת מוארך בזאת בהתאם". והינה ביום 23.2.2023, יום לאחר שהיה עליה להגיש את תצהירי עדותה הראשית, הוגשה הבקשה דנן לתיקון כתב התביעה.

בהחלטה מיום 6.3.2023 נעתרתי לבקשה בתנאים כמפורט תוך שציינתי, בין היתר, כך: "...שוב חוזר הניגון והתובעת עושה דין לעצמה. בקשה להארכת מועד מוגשת לאחר שחלף המועד (ואף לא מצוין בבקשה, כנדרש, מהו המועד שבו צריך היה להגיש את המסמך). הבקשה לתיקון כתב תביעה היא עצמה הוגשה ביום 23.2.23. זאת בשעה שהתובעת צריכה הייתה להגיש ראיותיה עד ליום 22.2.23. מועד זה להגשת ראיות התובעת (22.2.23) הוארך בהחלטה מיום 1.2.23 תוך חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה לאור היתנהלות התובעת כמתואר שם. לא אלאה בפירוט כל האמור בהחלטה הנ"ל, המדברת בעד עצמה. בנוסף, אין בבקשה כל נימוק שמצדיק את האורכה שהתבקשה. הטענה כי מדובר בהארכת מועד קצרה שאינה פוגעת בניהול התיק, אינה יכולה להצדיק זאת כשלעצמה, ואף [אינה] משכנעת בנסיבות העניין והתנהלות התובעת לאורך ההליך. אמנם מדובר בעוד 5 ימים, אך אלה מצטרפים לכלל הדחיות והאורכות שתקצר היריעה מלהכיל. ב"שורה התחתונה" היה על התובע[ת] להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 29.1.23 ונקבע דיון קדם משפט מסכם לאחר תצהירים ליום 29.6.23 (החלטה מיום 29.11.22).

...

סוף דבר מהטעמים דלעיל, הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת בזאת.

לאור ההתנהלות הדיונית הקלוקלת של התובעת בקשר עם הבקשה והשלכותיה על הנתבעת כמפורט לעיל בהרחבה, כתנאי לתיקון התביעה תשלם התובעת-המבקשת לנתבעת, הוצאות בסך של 20,000 ₪.

בהמשך לכך אני קובעת כדלקמן: 20.1.

בעתירה שלפניי, שהוגשה כנגד החלטת הועדה הציבורית העליונה של המשיב 1 (המשיב) מיום 24.1.2023, מבקש העותר כי בית המשפט יקבע כי הוא "דייר ממשיך" בדירה שבה התגוררה אמו המנוחה (האם) בחולון, שעה שלטענתו התגורר עימה ברציפות בדירה משנת 1997 ועד לפטירתה בחודש מרץ 2002 (ועד היום); ויורה למשיבים לספק לו דיור לפי חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח-1998 (החוק).

העתירה דנא על החלטת הועדה מיום 24.1.2023, הוגשה בהמשך לכך, במאי 2023, ובמסגרתה גם התבקשה הארכת מועד להגשת העתירה מן הטעם שנידרש זמן לצורך אישור סיוע משפטי לעותר.

לטענת העותר, ולאור כל האמור, יש להתערב בהחלטה שכן נפלו בה פגמים שונים, בדמות אי-שקילת מלוא השיקולים הרלוואנטיים, היתעלמות מן הנסיבות האישיות, העדר הנמקה וחריגה ממיתחם הסבירות.

ההחלטה נסמכת על שיקולים עינייניים, והתקבלה תוך היתייחסות כנדרש לכל המסמכים והשיקולים הרלוואנטיים, לא נפל בה כל פגם ואין עילה להתערב בה. על פי הפסיקה, בית המשפט אינו ניכנס בנעלי הרשות ואינו מחליף את שיקול דעתה בשקול דעתו שלו.

העותר הביא את עניינו לבחינת הועדה ולבחינת בית המשפט כשני עשורים לאחר שנפטרה אמו, באופן שמאיין את האפשרות הממשית לבדוק את מצב הדברים לאשורו במועדים הרלוואנטיים ולמצער, פוגע ביכולת זו באופן משמעותי מאוד.

...

לטענת העותר, ולאור כל האמור, יש להתערב בהחלטה שכן נפלו בה פגמים שונים, בדמות אי-שקילת מלוא השיקולים הרלוונטיים, התעלמות מן הנסיבות האישיות, היעדר הנמקה וחריגה ממתחם הסבירות.

לא מצאתי ממש גם ביתר טענות העותר, והן נדחות.

עוד אציין כי לנוכח קביעותיי ומבלי שיש בכך כדי לגרוע מחשיבותו של שיקול זה, התייתר הצורך לדון בטענת המשיבים כי יש לדחות את העתירה גם בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותר, שממשיך להחזיק בדירה תוך עשיית דין עצמית ובניגוד לפסק הפינוי.

יש לקוות כי אכן יימצא פתרון מגורים לעותר במתווה האמור וכי העותר ישכיל לשתף פעולה עם המשיב בעניין זה. סוף דבר: העתירה נדחית.