עוולת הרשלנות, עוולת נגישה והפרת חובה חקוקה.
לאחר עיון מעמיק בבקשת רשות העירעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.
אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות שכאלו אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים כאן, וודאי – כאשר עסקינן בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, אשר אין זכות מוקנית לערער עליו.
אין גם צורך בנסיבות העניין להתייחס לשאלת האפשרות לפסוק פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע בגין הטלת עיקול, שכן מקובלים עלי נימוקי בית משפט קמא ולפיהם, גם אם ניתן לפסוק עקרונית פיצוי כזה, הרי שנסיבות העניין אינן מצדיקות פסיקת פיצוי.
...
נקבע, כי אין מקום לפסוק פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע בגין הטלת העיקול מכוח פקודת המיסים (גבייה) וגם אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה – הרי בנסיבות העניין ובשים לב להתנהלות התובע ולהתחמקותו מתשלום החוב וידיעתו על העיקול במשך שנים מבלי לפעול בצורה מספקת להסרתו, כי אז לא היה מקום לפסוק פיצוי לטובת המבקש בכל מקרה.
לאחר עיון מעמיק בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
