ניכויים ממס שבח בעסקאות מקרקעין

המשיב 3 הוסיף וטען כי מניעת תשלום שכר טירחת הכונס במועד, תימנע את ניכוי ההוצאה ממס שבח מקרקעין שיוטל על עסקת המכר ויגדיל את חיוב מס השבח שלא לצורך, תוך פגיעה בנושים.

...

בהקשר זה, התעלמה המבקשת לחלוטין מהנזק העלול להיגרם עקב כך ליתר המשיבים - הזוכים בתיק ההוצל"פ. אני מקבלת את טענת כונס הנכסים כי הבקשה אינה מגלה עילה; המבקשת טוענת לשותפות ספציפית במגרש.

אני מקבלת את טענת כונס הנכסים כי מדובר במעשה עשוי וכי הבקשה הוגשה בשיהוי; רשם ההוצל"פ פסק לכונס את שכרו ביום 23.8.20 לאחר שדחה את בקשת החייב להורות על תשלום שכר הכונס מחלקו בלבד.

בהעדר טענה לעניין סיכויי התביעה, בהעדר טענה לעניין מאזן הנוחות וביחס לאפשרות לקבל את כספי המכר מהנושים אם בסופו של יום תתקבל תביעת המבקשת, לנוכח החובה להשתתף גם בהוצאות המימוש במקרה כזה, ובשים לב לכך שמדובר במעשה עשוי ובשיהוי, אני דוחה את הבקשה.

ברקע הפנייה עמדה עסקת מכר מקרקעין שתיכנן אשל למכירת מקרקעין בבעלותו וההנחה כי מעסקה זו יצמח שבח מקרקעין שכנגדו ניתן יהיה לקזז את הפסדיו.

עוד טוען אשל כי רואי החשבון התרשלו בכך שלא הגישו בקשה לפריסת מס השבח בגין עסקת המקרקעין.

...

למעשה, אפשר היה להבין מדבריו בחקירתו הנגדית כי גם ניסיונו והיכרותו רבת השנים עם רשות המיסים סייעו להצלחתו - כלשונו: "זה בסופו של דבר עבודה והתנהלות הרבה שנים. אני בוגר רשות המיסים, אני בעברי, אני גדלתי ברשות המיסים, מגיל 0 אבי זכרונו לברכה היה פקיד שומה. אני גדלתי, אני חי את רשות המיסים לטוב, לרע" (עמוד 62, שורות 14-10), כך שהצלחתו של עו"ד ברזילי, אינה מעידה על רשלנותם של רואי החשבון.

התביעה שכנגד נדחית.

בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, ולאחר ששקלתי את נושא הוצאות ההליך בהתאם לפרמטרים שהובאו בתקנות ובפסיקה (ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ, (נבו 24.02.2022)) החלטתי שהנתבע והתובע שכנגד יישא בתשלום שכר טרחת התובעים והנתבעים שכנגד בסכום של 50,000 ₪ ובהוצאותיהם בסכום של 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו ריבית פיגורים לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ביום 7.7.74 הוצאה שומת מס שבח לגבי אותה עסקת מקרקעין והמס שולם ביום 31.12.74.

והשאלה היא אם בדין נהג המערער בעשותו כן נוכח הוראותיו של סעיף 104 לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963, המורה לאמור: "מס עיזבון החל על עיזבון שנכללה בו זכות במקרקעין או זכות באיגוד שמכירתה או שפעולה בה לפי הענין, נתחייבו במס שבח, יזוכה בסכום ששולם במס שבח בשל אותה מכירה או פעולה." המשיב טוען כי נתמלאו לגבי המקרה הנדון הוראותיו של הסעיף האמור וכי המערער היה חייב לזכות את העיזבון במס השבח ששולם בשל מכירת החלקה ולא רק להותיר את ניכויו.

...

(ראה לענין זה ע"א 327/65, בע' 672, בין האותיות ד-ה.) מטעם זה, אני סבור, כי יש לדחות את העירעור.

רעייתו אישרה בחקירתה שהיא הגישה את הדוחות לשנים 2012-2016 כאשר בתצהירה כתבה כי היא הגישה בקשה לפריסת מס השבח עבור עסקת המקרקעין משנת 2016, תוך שפרטה גוש וחלקה (ראו סעיפים 2 ו-5 לתצהירה) והפנתה למסמך שהגישה שכותרתו בקשה לפריסת מס שבח מיום 22.8.2016 אם כי במכתב מצוין שמצורפים דו"חות לשנים 2012-2015 ולא 2016 ומכל מקום אם הגישה עבור שנת 2016 לא ברור הכיצד אם הבקשה הוגשה בחודש אוגוסט 2016.

כן צירף תעוד ממערכת הגבייה של מסוי מקרקעין מיום 1.2.16 תשלום מקדמה בסך של 101,250 ₪, 24.7.16- לאחר תיקון שומה תשלום חובה 189,714 ₪ (עמ' 16); נכויים לשנת 2016- 178,793 ₪ (עמ' 15) ותעוד משנת מס 2016 - רשום חיוב במס שבח בסך של 178,793 ₪- עמ' 17-18 – ואולם, מעבר לכך שלא הוצגה הבקשה לפריסת מס שבח עבור שנת 2016 וגם לא הוכח כי התקבלו סכומי ההחזר בגין פעולה של מי מטעמו עבור שנה זו (ולעניין זה ראו גם עדותו של רו"ח כרמלי – עמ' 48, ש' 1-6, 16 ו-18) הרי שהחוזה היתייחס כאמור לפעולות שהחל ביצוען לפני מועד חתימת ההסכם וזה לא בנמצא.

...

ודוק; עיינתי בפסקי הדין שהפנה הנתבע אולם סבורני כי אין הנידון דומה לראיה.

כמו כן, בעניין ברנס אליו מפנה בית המשפט בעניין טקס פייבק נ' יוסי קטש (תא 61639-02-16) דובר כאמור על זכאות ברורה לקבלת כספי ההחזר של רמ"י מכוח רפורמה בניהול מקרקעי רמ"י (וכך גם בעניין תא 15693-12-14 עד כדי חבות של רמ"י להודיע לחוכרים אודות זכאותם ולבצע להם החזר שהערעור עליו בבית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה נדחה (ע"א 38756-11-20), וכפי שנפסק שם: "אנו שותפים למסקנה כי בנסיבות שבהן עוגנה הזכות להשבת דמי ההיתר ברפורמה שאישרה רמ"י, ושהשירות המדובר הוא פניה לרמ"י להשבת כספים שרמ"י עתידה ליזום בעצמה את השבתם לחוכרים, כך שבחלק מהמקרים די היה בפניה לרמ"י כדי ל"הניע" את תשלום ההחזר, היה על המערערת לגלות עובדות אלו במהלך המשא ומתן ולאפשר למשיבים לבחון את שכר הטרחה הנדרש בהתחשב בהיקף הפעולות שהיה על המערערת לבצע.

לא שוכנעתי כי התקיימו העילות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המקנות אפשרות לתובע לבטל את החוזה ולדרוש השבה.

משכך, רו"ח אפל נחקר על המסמך שהוגש באמצעותו, ואז נתברר כי הוא לא מודע להשגה שהגישו התובעות לרשויות מע"מ ביום 25.1.17 (נ/2), ממנה עולה לכאורה כי התובעות טוענות שכנגד התשומות בעסקת מכירת הקרקע עומדות התשומות בעסקת מתן שירותי הבניה (ראו עדותו בעמ' 1 לתימלול מיום 11.1.23, שו' 33; עמ' 2, שו' 18; עמ' 3, שו' 31 ו-33).

כך הופניתי לבקשה לתיקון שומת מס שבח מיום 7.10.18 (נ/5), שבמסגרתה ביקשו התובעות שתוכר להן הוצאה בסך של 1,453,922 ₪ ששולמה לבוטיק לצורך ניכוי ממס השבח (סעיף 17 לבקשה).

לא ירדתי לסוף דעת התובעות בסיכומיהן (לרבות בסיכומי התשובה) כי לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג – 1963, לכל היותר הותר ניכוי של 23% מסכום המע"מ ולא מעבר לכך (שכן הוא לוקח בחשבון את שיעור המס השולי הרלוואנטי לחברה), ודי בהכרה חלקית זו כדי לזכות את התובעות בקבלת חשבוניות הניתנות לנכוי מלא.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעות בסיכומיהן כי הנתבעים גילו אדישות מפני קביעות שומת המס הנגזרת מהערכת שווי שירותי הבניה ואף עודדו את הרשויות להעריך מחדש את שירותי הבניה.

למותר לציין כי עתירה זו נדחית.

כך לדוגמא ציין כב' השופט אביים ברקאי בפסק דינו בתיק ת"א 42547-11-18 מיום 1.4.19 (נספח 18 לתצהיר הנתבעים) את הדברים הבאים היפים גם לענייננו: "התביעה שבפני היא תביעה שפוגעת במערכת המשפט בדרך שבה מגישים פעם אחר פעם טענות לערכאות שונות לרבות גם לרשות האכיפה והגביה שאכן אינה ערכאה שיפוטית. מדובר בהליך שבו התובעות 'הפסידו' במשפט כבר בחודש פברואר 2018 וחויבו בתשלום ... ובמילים פשוטות, לא די בכך שהתובעות התחמקו מתשלום אלא כעת הן עוד מלינות על הנתבעות שעמדו על כך שפסק דינו של בית המשפט יקוים". נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי התובעות עשו להן מטרה להרבות בהליכים אל מול הנתבעים ויש לתת לכך ביטוי בפסיקת הוצאות הולמת.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.