ניכוי שליש לאסיר שריצה עונש מופחת

בהיתחשב בנסיבות, בהודאה, בחרטה, בחלוף הזמן המשמעותי – ארבע שנים, בגילו הצעיר יחסית של הנאשם במועד הרלבנטי – כבן 27, בהיתחשב באופי העבירה – ספונטאני/הזדמנותי, לנוכח העובדה כי כל הרכוש נתפס במקום – כך שהנזק מינורי אם בכלל, לנוכח מצבו הנפשי המורכב, המיוחד של הנאשם (שעמד כנראה ברקע לבצוע העבירה) - כעולה מן המסמכים נ/1 ונ/2, בהיתחשב בכך שהנאשם כיום אסיר שויתר על קיצור שליש ממאסרו לצורך השלמת התהליך הטיפולי, לנוכח התוכנית השיקומית הצפויה לאחר שיחרורו של הנאשם המעלה אופק שקומי ממשי ולאחר ששמעתי דבריהם של ב"כ התביעה ושל הנאשם מוטל בזה על הנאשם עונש כדלקמן: מאסר בפועל למשך חודשיים.

ביהמ"ש העליון הפחית עונשו ל-6 חודשי מאסר, לריצוי בעבודת שירות, בין היתר לנוכח נסיבות אישיות.

...

בהתחשב בנסיבות, בהודאה, בחרטה, בחלוף הזמן המשמעותי – ארבע שנים, בגילו הצעיר יחסית של הנאשם במועד הרלבנטי – כבן 27, בהתחשב באופי העבירה – ספונטני/הזדמנותי, לנוכח העובדה כי כל הרכוש נתפס במקום – כך שהנזק מינורי אם בכלל, לנוכח מצבו הנפשי המורכב, המיוחד של הנאשם (שעמד כנראה ברקע לביצוע העבירה) - כעולה מן המסמכים נ/1 ונ/2, בהתחשב בכך שהנאשם כיום אסיר שוויתר על קיצור שליש ממאסרו לצורך השלמת התהליך הטיפולי, לנוכח התוכנית השיקומית הצפויה לאחר שחרורו של הנאשם המעלה אופק שיקומי ממשי ולאחר ששמעתי דבריהם של ב"כ התביעה ושל הנאשם מוטל בזה על הנאשם עונש כדלקמן: מאסר בפועל למשך חודשיים.

* עפ"ג 27721-03-14 – מחוזי י-ם - מ"י נ' בן אבו - אישר ביהמ"ש המחוזי מתחם ענישה בעבירות התפרצות לדירה, הנע בין שישה חודשי מאסר בעבודת שירות לשנת מאסר בפועל: "לנוכח מהות העבירות הנדונות (שתי עבירות התפרצות כאשר באחת מהן אף בוצעה גניבה), נסיבות ביצוען ורמת הענישה הנהוגה, סבורים אנו כי אין מקום להתערב בערעור דנן במתחם הענישה שקבע בית משפט קמא, דהיינו – עונש הנע בין ששה חודשי מאסר בעבודות שירות, לשנת מאסר בפועל, אם כי ניתן היה לקבוע בגדרו של מתחם זה רף מרבי גבוה יותר. אכן, לאור עברו הפלילי של המשיב, היה לכאורה מקום להשית עליו מאסר ממושך יותר מזה שהוטל". * עפ"ג 37682-03-13 – גרניק נ' מ"י – מחוזי ב"ש- נאשם הורשע בבימ"ש שלום בגין ביצוע שתי התפרצויות לדירות וגניבה מתוכן.

* עפ"ג 30269-08-13 מחוזי מרכז – מ"י נ' משה סלח, שם קבע ביהמ"ש בעניין המיתחם כדלקמן – "לפיכך סבורים אנו כי מתחם העונש ההולם שראוי לקבוע בענייננו, נע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודת שירות ועד 15 חודשי מאסר בפועל" (הדגשה שלי, י.א).

ב"כ המדינה עתרה להטלת עונש מאסר בפועל בגין כל אחד משמונת האישומים באופן שהתוצאה הכוללת לא תפחת מ-6 שנות מאסר בפועל, וכן טענה שבמצטבר יש להפעיל את 12 חודשי המאסר המותנה ו-3 חודשי המאסר המותנה, שהוטלו בעבר והוארכו בגזר דין מיום 1.2.18, ובנוסף עתרה להטלת מאסר מותנה ארוך ופצוי למתלוננים.

נוכח כל האמור גזר בית משפט קמא על המשיב 34 חודשי מאסר בפועל (בנכוי תקופת מעצרו מיום 16.12.18), והפעיל את שני המאסרים המותנים כך שעונש המאסר המותנה בן 12 חודשים הופעל במצטבר לעונש שהוטל על המשיב בתיק זה, והמאסר המותנה בן 3 חודשים הופעל בחופף, כך שבסך הכל על המשיב לרצות 46 חודשי מאסר בפועל, זאת בנוסף למאסר מותנה ופצוי למתלוננים שניזוקו.

עוד ציין הסנגור, כי המשיב הוא אסיר טעון הגנה, ומנסה לעבור לאגף שקומי, ומבחינת המשיב זהו תהליך קשה.

המשיב יובא בפני ועדת השחרורים, ואין סיכוי שיזכה בנכוי שליש.

...

שאלות אלה מקומן בשלב ריצוי עונש המאסר המוטל על המשיב, ובהתאם להוראות הדין ונוהלי שב"ס. לאחר שהבאנו בחשבון את מתחם הענישה הראוי, ושקלנו את כל הטיעונים, לקולא ולחומרה, שהעלו בפנינו ב"כ המדינה וב"כ המשיב, ולאחר שגם עיינו בפסיקה הרלוונטית, ומבלי להתעלם מכך שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם – ובענייננו המשיב, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה, ולגזור על המשיב 43 חודשי מאסר בפועל, וזאת חלף תקופת המאסר שקבע בית משפט קמא בגזר-דינו.

כמו-כן מורים אנו על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 12 החודשים, כפי שגם הורה בית משפט קמא, במצטבר לתקופת המאסר שאנו מטילים על המשיב, ואילו המאסר המותנה בן שלושת החודשים מופעל בחופף.

נוכח כל האמור לעיל, ירצה המשיב עונש של 55 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 16.12.18.

המבקש הוא אסיר אשר נדון לשש שנות מאסר החל מיום 26.5.2013 (להלן: תקופת המאסר הראשונה), ובמהלך ריצוי עונשו זה נגזרו עליו בתיק נוסף 23 חודשי מאסר ו-23 ימי מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו (העומדים על 14 חודשים ו-23 ימים), ובמצטבר לתקופת המאסר הראשונה (להלן: תקופת המאסר השניה).

כן נטען כי המשיב היתייחס לתקופות המאסר שמרצה המבקש כאל תקופות מובחנות לשם קביעת מועד התייצבותו בפני ועדת השחרורים לשם קיצור שליש; כי תקופות מאסר נמנות במובחן זו מזו בכל הנוגע ליציאותיהם של אסירים לחופשה; כי שינוי נוסחו של גזר הדין השני מחזקת את טענת המבקש לפיה עסקינן בתקופות מאסר נפרדות; וכי חישובן של תקופות מאסר מיצטברות כתקופת מאסר אחת תכביד על מערכת המשפט.

תכליות אלה, של שמירה על שלום הציבור ועל תכליות הענישה, יפות אף בכל הנוגע לאסיר המרצה שתי תקופות מאסר בזו אחר זו, שכן ברי כי בגזירתו של מאסר נוסף על אסיר, בעודו מרצה עונש מאסר, יש כדי להעיד על מסוכנות הנשקפת מאותו אסיר, ועל הצורך בגמול הולם על העבירות שביצע – וזאת, מבלי להפחית מן העונשים שהושתו עליו.

...

אני סבורה כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן הלכה למעשה, עסקינן אך ביישום הוראות החוק הרלוונטיות על עניינו הפרטני של המבקש.

ביישום לענייננו, נמצאנו למדים כי אף לשם בחינת זכאותו של אסיר לשחרור מינהלי על-פי סעיף 68א(1) לפקודה, יש לסכום את כל תקופות המאסר שעליו לשאת בזו אחר זו, וביניהן – תקופות מאסר מצטברות שהוטלו עליו בתיקים פליליים שונים (ראו סעיף 1 לפקודה).

נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

לשיטתו "אין חלופת מעצר טובה יותר" מהיותו של המשיב כעת אסיר, ועל כן אינו מבין את הגשת הבקשה במועד זה. ב"כ המשיב הפנה לפסק דין של בית המשפט העליון, בעירעור שהגיש המשיב על גזר דין שבגדרו נדון לשבע שנות מאסר בעבירות של סחר בסמים, ובית המשפט הפחית את המאסר והעמידו על 6.5 שנים, זאת בנימוק כי המשיב נמצא בהליך של שקום ואולי יצליח להשתקם "סוף סוף" (ע"פ 1547/16 אלצ'יק נ' מדינת ישראל (18.1.2017)).

מן הכלל אל הפרט לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להיתקבל, מהטעמים שנזכרו בבקשה, כאשר קיים חשש ממשי כי המשיב יימלט בפעם נוספת אם לא ייעצר עד למתן החלטה בעתירה להסגרתו להולנד לצורך ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו שם. אכן, עניינו של המשיב חורג מהמקרים הנדונים בדרך כלל בבקשות למעצר בטרם הליך של הסגרה, שכן המשיב נמצא כעת במעמד של אסיר במדינת ישראל, וזאת לאחר שנידון בגין עבירות סחר בסמים (ולאחר ערעור בבית המשפט העליון) ל-6.5 שנים של מאסר בפועל, כאמור לעיל.

ייתכן גם, כי הדבר נעוץ בשקול של התקרב המועד לאפשרות הגשת בקשה מטעם המשיב לשחררו מהמאסר לאחר ניכוי שליש ומעבר למעמד של "אסיר ברישיון", אם תיתקבל בקשתו.

...

העובדה כי המשיב רשאי להגיש בקשה בקרוב לשחרור מוקדם, וגם רצונו לשלוח בקשה לחנינה למלך הולנד, כטענתו, אין בהם משום נימוק שלא להיעתר לבקשה שלפניי.

ער אני גם לטענת ב"כ המשיב, כי העברתו של המשיב ממעמד של "אסיר" למעמד של "עציר" בעקבות החלטה זו, יקשה עליו, אולם אין בכך משום להימנע מלהגיע למסקנה כי דינו של המשיב למעצר עד למתן החלטה בעתירה שהוגשה להכריז עליו כבר-הסגרה, מחשש להימלטות.

העולה מהאמור הוא, כי אני מורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליו כבר-הסגרה.

חלקו של הנאשם אינו גדול מחלקו של פאטום (אשר נדון ל-26 חודשי מאסר בפועל וריצה, לאחר ניכוי שליש, 17 חודשים), ואף פחות מחלקו של פאטום משום שהנאשם פעל כמתווך בינו לבין האחר.

נטען כי בעיניינו של פאטום הופחת שליש ללא תכנית שקום, ושעיקרון אחידות הענישה מחייב הטלת עונש מופחת על הנאשם, בשל תכנית שקום והפוטנציאל הטמון בכך.

נזכיר בצד האמור את הסמכות המוקנית לועדת השחרורים לפי סעיף 7 לחוק שיחרור על תנאי ממאסר להורות על שיחרור זמני או מלא ממאסר של אסיר שעקב חולניותו ימיו ספורים או שבשל חולניותו המשך שהות במאסר עלולה לסכן את חייו באופן ממשי (ראו: רע"ב 11860/05 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, [פורסם בנבו] פסקה ז' (25.1.2006); עניין פלוני, פסקה 14)).

...

בחינת נסיבותיו של המקרה שלפניי מובילה למסקנה כי אין לחרוג ממתחם העונש ההולם במקרה זה מחמת מצבו הרפואי של הנאשם ושיקולי צדק.

סבורני כי אכן כך יש לעשות.

סוף דבר לנוכח כל האמור הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 28 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 25.9.19 ועד יום 15.12.19.