ניכוי קרן פנסיה מפיצויים בגין מוות בתאונת דרכים

רקע ההליך דנן ביום 8.1.10 היה המנוח ת.ש (להלן: "המנוח") מעורב בתאונת דרכים, שבגינה הוא נפגע באופן קטלני ונפטר מפצעיו בבית החולים (להלן: "התאונה").

בין יתר השאלות שהועמדו בפניה, נתבקשה "הוועדה לבחינת ריבית ההוון של הפיצויים בשל נזק גוף בנזיקין" - לבחון מהו שיעור ריבית ההוון המתאימה כיום בפצוי נזיקי, בשים לב למאפייניו אל מול אלו של הפצוי המהוון במל"ל, לנכוי תגמולי המל"ל מהפצוי בנזיקין, ולריבית ההוון הנוגעת לתביעות השבוב של המל"ל. בחודש ינואר השנה, פורסמה טיוטת דו"ח הוועדה הנ"ל. הדו"ח כולל מסקנות וכן המלצות, שלגביהן נכתב בסופו, שיש מקום להמשיך ולבחון את הדברים לעומקם, וכי הדבר ייעשה לאחר הפצת הטיוטה לעיון הציבור.

לשיטתה- יש לקזז מתביעת המל"ל את הסכומים שהיו משתלמים לשארי המנוח עקב פטירתו גם אילמלא נהרג בתאונה דנן, ולמעשה- התשלום הנידון רק "הוקדם/"הואץ". אין בידי לקבל את טענות הנתבעת אף ביחס למענק הפטירה המוגדל ששולם ע"י המל"ל. היתרחשות התאונה הוביל לזכאותה של האלמנה לקבלת מענק הפטירה אותה עת, כמו גם הזכאות לקיצבת שארים.

טענת הנתבעת– בדבר "חסכון" והיעדר נזק / חוסר תום לב לטענת הנתבעת, לא נגרם למל"ל כל "נזק" עקב פטירת המנוח והצורך בבצוע תשלומים לשאריו עובר לתאונה שולמה למנוח קצבת נפגעי עבודה, שהופסקה עם מותו; בכך, נגרם למל"ל חיסכון מסוים, ולכן תביעתו מהוה ניסיון ל'עשיית עושר ולא במשפט'; מבקשת הנתבעת להקיש לענייננו ממקרה שבו התובעת הייתה קרן פנסיה.

...

אני מקבלת את נימוקי המל"ל בעניין זה. אוסיף, כי שוכנעתי, שמקום בו עסקינן תביעת שיבוב מכוח החוק, תביעה שהיא תביעה כספית וכאשר בעל הזכות אינו נדרש להוכיח את "נזקו" אלא מהו הסכום ששילם - הרי שאין מקום לערוך חישובים של "רווח והפסד" ביחס לאותם תגמולים.

אשר על כן – אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר "חסכון" המקנה זכות להפחית מהתגמולים שהמל"ל זכאי לשיבוב בגינם.

סוף דבר בהתאם לסכומים המפורטים לעיל, בסעיפים 22, 40-42 לפסק הדין: אני מחייבת את הנתבעת לשלם למל"ל את הסך של 1,198,846 ₪.

התובעים הנם אלמנתו וילדיו של המנוח עוזיאל בלקר ז"ל, (להלן: "המנוח"), אשר מצא את מותו ביום 05.06.08 בתאונת דרכים, בה נפגעו גם אישתו ובנו, תובע מס' 5.

התובעים הגישו תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובעים 2 ו- 5 בתאונה וכן בגין הנזקים שנגרמו להם כתלויים ויורשי המנוח.

טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, כספי הצבירה הנם בגדר תשלומי פנסיה ברי ניכוי, זאת מאחר והכספים שנצברו בקרן לה זכאים התובעים, היו משמשים את הקרן לתשלום קצבת הזיקנה אילמלא נפטר המנוח בתאונה, ולא היו משתלמים למנוח אילמלא התאונה.

לטענת הנתבעת, מאחר והתובעים פוצו בגין הפסדי קצבת הזיקנה שהיה המנוח זכאי לקבל ממבטחים לאחר הגיעו לגיל 67, ומאחר וכספי הצבירה, שהיו משמשים את הקרן לצורך תשלום פנסיית הזיקנה, לא היו משתלמים למנוח אלולא התאונה, הרי שהנתבעת זכאית לנכוי כספי הצבירה ואי ניכוי סכומים אלה יהא בבחינת כפל פיצוי לתובעים.

...

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, עיינתי בהוראות התקנון ובפסיקה אליה הפנו הצדדים, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעים להוכיח כי אין מקום לניכוי כספי הצבירה.

יוצא אפוא, שכספי הצבירה, על פי מאפייניהם הינם כספי פנסיה, שיש לנכותם מסכום הפיצויים המגיע לתובעים.

סוף דבר, לא עלה בידי התובעים להוכיח כי כספי הצבירה הינם בעלי מאפיינים ביטוחיים שאינם ברי ניכוי, ומשכך אני קובעת כי הנתבעת זכאית לנכות את כספי הצבירה מסך הפיצויים המגיעים לתובעים בהתאם להסכם הפשרה.

]השופט י' עמית: המנוח, יליד 5.9.1960, נהרג בתאונת דרכים ביום 26.2.2009 והותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים, ילידי 1991, 1992 ו-1996.

עוד נקבע, כי אין לנכות את פנסיית השארים מקרן הפנסיה מגדל-מקפת, באשר מדובר בתשלומים לפי חוזי ביטוח על פי ההלכה שנפסקה ברע"א 7946/09 מקפת החדשה, ניהול קרנות פנסיה ותגמולים נ' אנוך (29.2.12).

אף לא ראיתי לקחת בחשבון בחישוב אבדן ההישתכרות את ההכנסות מנכסים, נוכח ההבחנה בין רכיב ההון לבין מרכיב העבודה, ומקום בו מות המנוח לא הביא לאובדן הנכס, אין התלויים והיורשים זכאים לפצוי בגין מרכיב ההון (ע"א 2543/04 עיזבון המנוח גולן אליהו ז"ל נ' עואדאללה סולימאן (2.1.2007)).

...

עמדתי על הדברים בפסק דיני בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת (13.5.2010): "ככלל, מקובלת עלי עמדת המערערות כי משיכה של כספים מחברה שבשליטתו המלאה של הניזוק, אינה אינדיקציה שאין בלתה לקביעת בסיס השכר לצורך חישוב הפיצויים. כך, לדוגמה, יכולה חברה חסרת תוכן כלכלי של ממש ליטול הלוואה מהבנק והניזוק בעל החברה ימשוך מהחברה את כספי ההלוואה בדרך של משיכת משכורות גבוהות ללא כל קשר למצבה האמיתי של החברה. משיכת כספים מחברה שבשליטת הניזוק, אם בתלוש משכורת ואם בדרכים אחרות, צריכה אפוא להיבחן בראיה כוללת של מצב החברה על מנת לקבוע את בסיס השכר הריאלי של הניזוק. בסופו של דבר, קביעת בסיס השכר היא ממצא עובדתי, שבמקרה דנן, נקבע על ידי בית משפט קמא על סמך הראיות והעדויות שנשמעו בפניו, ואיני רואה להתערב בו". קביעת בסיס השכר של ניזוק, שהוא שכיר בחברה שבשליטתו ומזוהה עמו, צריכה אפוא להיעשות תוך בחינה משולבת של שכר הניזוק ומצבה של החברה.

אשר על כן, ובגדר תיקון טעות קולמוס, אני מחייב את המשיבה לשלם למערערים סכום נוסף כולל ומעוגל של 50,000 ₪ נכון ליום פסק דיננו.

בכפוף לכך, שני הערעורים נדחים ללא צו להוצאות.

המנוח נהרג בתאונת דרכים ביום 28.4.06 בעת שרכב על אופנוע מ.ר 458006 (להלן: "התאונה").

הנתבעת, המאגר המשפטי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן: "הנתבעת") ביטחה את המנוח בגין השמוש באופנוע הנ"ל בעת התאונה והיא חבה בפצוי עיזבונו או התלויים בו. עובר לתאונה היה המנוח חבר בקרן הפנסיה שמנהלת התובעת (נספח ב' לכתב התביעה).

בעקבות מות המנוח בתאונה שילמה, משלמת ותשלם התובעת גם בעתיד גמלאות שאירים לשאריו של המנוח.

לאחר שסקר את הדין והפסיקה, קבע כב' השופט ריבלין בפרשת אנוך לגבי תשלומים מקרן פנסיה חדשה כך: "...תשלומים מאת קרן פנסיה חדשה ייחשבו בדרך כלל וכנקודת מוצא, כתשלומים לפי חוזה ביטוח לעניין סעיפים 81 ו-86 לפקודת הנזיקין – הן ביחס לעמיתים-שכירים הן ביחס לעמיתים-עצמאיים." משכך, לנוכח הילכת אנוך אין לנכות תשלומים אלו מהפצוי שמגיע לניזוק.

...

בכתב הגנתה המתוקן טענה הנתבעת שדין התביעה נגדה להידחות על הסף בהתאם להלכה הפסוקה החדשה בעניין אנוך.

כזאת אין לאפשר לתובעת, שדינה למעשה כיום כדין מבטח, משלא הוכח שיש לסטות מהלכת אנוך באמצעות הקונסטרוקציות המשפטיות האחרות שלהן היא טוענת.

לסיכום- עם שינוי ההלכה אין לתובעת עוד עילת תביעה בגין תשלומים ששילמה במסגרת "מבטחים החדשה" ואין בדחיית תביעתה משום פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי או באמון הציבורי.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת שלנוכח הלכת אנוך, אין לתובעת זכות תביעה בגין התשלומים ששילמה לשארים של המנוח באמצעות קרן הפנסיה "מבטחים החדשה" ואני מורה על דחיית התביעה.

בע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד בוסקילה ז"ל, פ"ד לח(4)787, נדון ערעור בעיניין תביעת עזבון ותלויים לפיצויים בגין מותו של המנוח בתאונת דרכים.

אמנם בע"א 154/70 בידה נ' רובין, פ"ד כה(2) 43, אליו הפניתה הנתבעת, נקבע כי תשלומים המשתלמים על ידי קרן פנסיה אינם תשלומים עקב ביטוח, ולכן יש לנכות אותם מסכום הפיצויים.

...

כך או אחרת, המסקנה לענייננו אינה משתנה, ודין הטענה להידחות".

כך או אחרת, המסקנה לענייננו היא כי מתקיים הרציונל העומד מאחרי סעיף 86 לפקודת הנזיקין, המוציא תשלומים מסוימים מתחולת כלל ההפחתה, ואני קובע כי לא ינוכו התשלומים המגיעים לתובע מהמוסד הסוציאלי "מבטחים"".

סיכום התובעת זכאית לפיצויים כדלקמן: הפסדי שכר בעבר 433,178 ₪ הפסד שכר בעתיד 169,540 ₪ עזרת צד ג' לעבר 100,000 ₪ עזרת צד ג' לעתיד 150,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 10,000 ₪ נזק לא ממוני 125,000 ₪ _________ סה"כ 987,718 ₪ ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי: 51,041 ₪ סה"כ יתרה 936,677 ₪ אשר על האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: פיצויים בסכום של 936,677₪.