ניכוי קצבת נכות מעבודה בתאונות עבודה מרובות

לפנינו תביעה על החלטת הנתבע לקזז מתשלום גמלת נכות זמנית מעבודה ששולמה לתובע בגין תאונה מיום 20.9.18, כאשר הוכר כנכה נזקק, לטובת חוב מזונות של התובע לנתבע.

התובע אינו עובד במשך חודשים רבים בשל תאונת עבודה ועל כן ניתנו כספים אלו מהנתבעת – כדי שיוכל לכלכל עצמו בכבוד בתקופה בה הוא אינו עובד בשל הפציעה.

עולה השאלה האם ניתן לקזז את קצבת נכה נזקק שניתנה לתובע מחוב המזונות של התובע לנתבע? תקנה 18א לתקנות – נכה נזקק תקנה 18א לתקנות קובעת כי "נכה נזקק" הוא "מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות". מלשון התקנה עולה, כי המחוקק קבע שני תנאים מצטברים, שרק בהתקיימם יוכל נפגע עבודה להיות מוכר כנכה נזקק: התנאי הראשון – קביעת נכות זמנית; התנאי השני – העדר סיכוי לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה והעדר הכנסה מהתעסקות.

...

על כן, אנו סבורים שגמלה זו היא גמלת קיום מינימאלי שמטרתה הייתה לאפשר לתובע מינימום קיום בכבוד, והגדלת אחוזי המוגבלות שלו משום שלא היה מסוגל לעבודה כלשהי.

מהאמור לעיל, אנו מגיעים למסקנה כי הנתבע רשאי לקזז מהזכאות של התובע לגמלה בגין נכות זמנית ותקנה 18א לתקנות לטובת חוב המזונות, ואולם ניתן לנכות/לקזז אך ורק מעבר לסכום של גמלת הבטחת הכנסה שהיה מגיע לתובע בגין תקופה זו (החל מחודש דצמבר 2018 ועד לחודש יוני 2019) לפי ההרכב המשפחתי שלו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על־ידי מוסד לביטוח לאומי, והתובע הוכר כנפגע עבודה במדור נפגעי עבודה.

לעתיד, התבקש עד גיל תוחלת חיים – 84 – אותם 600 ש"ח. לעניין הנכויים, טען התובע כי יש לנכות את קיצבאות הנכות מעבודה רק עד גיל 67, הוא גיל קצבת האזרח הוותיק המגיעה לו. בהתאם לכך, אם תקבע נכות תפקודית נמוכה יותר מ־30%, יש לקזז רק את החלק היחסי ולראות את ההפרש כהפרש שניתן בעקבות נכות קודמת ולא בעקבות התאונה.

היתנהגות התובע בפועל – חזר לעבודתו שבועיים לאחר התאונה, הכנסתו גדלה בשנת 2014 מהכנסותיו בכול השנים שקדמו לה, והביטוח (היקר בהרבה) של המונית המשיך להשתלם עד יולי 2014 – מתיישבת יותר עם אחוזי הנכות והמגבלות שנקבעו על־ידי מומחה בית־המשפט ועל־ידי הערכאה הראשונה של מל"ל מאשר עם המיגבלות שיוחסו לתובע על־ידי ועדת העררים של מל"ל. בית־המשפט דוחה את הטענה שלפיה המלצת אחד מרופאיו של התובע על ניתוח צואר מעידה על נכות שמקורה בתאונה.

...

המסקנה היחידה שניתן להסיק בהעדר הסבר לעלייה נתמכת בעדות התובע ובהתרשמות מבית־המשפט מעדות זו. התובע חזר לעבודה כבר ביום 25/11/14 – כשבועיים לאחר התאונה.

ניכויים – טענותיה של ב"כ התובע בעניין ניכויי מל"ל נידחות שכן אינן תואמות את החוק את הפסיקה ואת חומר הראיות: הטענה הראשונה בדבר הימנעות מניכוי תגמולים ככל שישולמו בתקופה שבה יקבל התובע קצבת זקנה נדחית, שכן התובע יהיה זכאי לקצבת זקנה מגיל 70.

בסיס השכר, כאמור, 3,929 ש"ח, ונכותו 10%, עד גיל 70 – 32,899 ש"ח. עזרה צד ג' ונסיעות לעבר ולעתיד – כמפורט לעיל, 47,618 ש"ח. ניכויי מל"ל – 107,446 ש"ח. סוף דבר התוצאה כי התביעה נבלעת בתגמולי הביטוח הלאומי, ולפיכך נדחית.

זאת, לא בכדי, שכן, הועדות שקבעו את אחוזי נכותו של התובע מעבודה היתקיימו לפני שנים רבות וחלה ביחס אליהן היתיישנות.

כאשר מדובר בתאונת עבודה, חובת הנכוי קבועה בסעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כדלקמן: "82(א) המבוטח לפי חלק ב'[footnoteRef:16] לפי חוק הביטוח הלאומי, תשי"ד- 1953 (להלן בפרק זה- החוק), לרבות התלוי בו כאמור בסעיף 22(ב) לחוק, שהיו זכאים לפי פקודה זו עקב מאורע אחד גם לפיצויים מן המעביד, וגם לגימלה לפי חלק ב' לחוק- תנוכה הגימלה מסכום הפיצויים שהיו מגיעים להם ממעבידם, אילמלא סעיף זה". [16: היום- פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי.

בהתאם להלכה הפסוקה כפי שהובאה לעיל[footnoteRef:24], הרי שהמענק ששולם לתובע לאחר הוון קצבת הנכות מעבודה, כמוהו כקצבה בגין תאונת עבודה; ועל כן, יש תחולה להוראת סעיף 320 (ג) לחוק הקובעת כי אין תשלום כפל גמלאות.

...

טענת התובע שלפיה הנתבע טעה בחישוב ההיוון, אף היא דינה להידחות, הן מחמת התיישנות, והן מחמת העדר הוכחת הטענה האמורה.

] גם טענת התובע לעניין אי הפעלת תקנה 15 בוועדות שקבעו את שיעור נכותו מעבודה, דינה להידחות.

] סוף דבר לאור כל האמור לעיל, תביעת התובע לתשלום גמלת נכות כללית מלאה – נדחית.

אילמלא התאונה הייתה התובעת ממשיכה לעבוד "עוד שנים רבות ללא מיגבלה". בשל התאונה נזקקה ונזקקת התובעת לעזרת צד שלישי, של ביטוח לאומי ובני מישפחה.

נכויים: מסכום הפצוי יש לנכות את גמלאות המל"ל (נכות מעבודה) שקבלה התובעת בגין התאונה ואלה עומדים על סך של 41,000 ₪ בצרוף ריבית מאמצע התקופה: 41,675 ₪.

...

אני סבור כי יש להעמיד את אי כושרה המלא של התובעת בגין התאונה לשנה מלאה ממועד התאונה.

אני סבור כי לתובעת נכות תפקודית[footnoteRef:5] הנובעת מן התאונה המגבילה אותה בפעולות היומיום.

כך עשיתי בעניינה של התובעת ולאחר עיון בפרוטוקולים, כמפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מחצית מנזקקותה של התובעת לסיעוד קשור בתאונה.

המערער הגיש תביעה לבית הדין האיזורי כנגד ביטול ההכרה בתאונה כתאונת עבודה (ב"ל 25446-01-12), ובהתאם להחלטת ביניים המשיכה קצבת הנכות מעבודה להשתלם לו במהלך ניהול התביעה.

תביעתו נדחתה ובפסק הדין המפורט שניתן על ידי מותב בראשות השופטת אירית הרמל נקבע כי "התובע לא חלק על גובה הגימלאות ששולמו לו והקימו את חובו לנתבע אלא על עצם קיומו של חוב... לתובע שולמו דמי פגיעה וקיצבת נכות מעבודה שלא כדין, וזאת על פי החלטה חלוטה ולאחר שארבע ערכאות דנו בערעורו. תשלום גמלאות שלא כדין מקים חובת השבה על פי החוק והפסיקה. משדחינו את טענותיו בנוגע לקיומו של החוב הרי שגובה החוב אינו שנוי במחלוקת". בהמשך לכך אושרה גביית החוב באמצעות ניכוי 10% מקיצבת הנכות הכללית (במקום ניכוי 22% מקיצבה זו שבוצע עד ליום 28.4.15) ו-50% מקיצבת הניידות.

כדוגמה אחת מיני רבות מיפרט המערער כי לפי חקירתו הנגדית של מר כהן בוצעו נכויים מקיצבת הנכות הכללית בסך של 22,000 ₪ בלבד (ונעיר כבר כעת כי לא ברור על מה הסתמכה תשובה זו), בעוד שבפועל נוכה סך של 58,976 ₪ כפי שהוכח על ידו באמצעות אסמכתות ברורות.

...

לא מצאנו התייחסות כלשהי מצד המוסד לטענה זו. לקשיים שפורטו לעיל, ועשויים ללמד על פער משמעותי בין סכומי הקיזוז שנזקפו לזכות המערער על ידי המוסד לבין הסכומים שקוזזו ממנו בפועל, לא מצאנו הסבר בסיכומי המוסד בבית הדין האזורי או בפנינו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי לא ניתן להסתפק בתעודת עובד הציבור המשלימה כפי שהוגשה לבית הדין האזורי, ואין מנוס מלהחזיר את עניינו של המערער פעם נוספת לבית הדין האזורי על מנת לבצע את פסק הדין הקודם וזאת בהתאם להנחיות הבאות: על המוסד לבסס תחילה את סכום החוב (צד ה"חובה"), ועל בית הדין לוודא שאין לגביו מחלוקות (וככל שקיימות, להכריע בהן לרבות תוך התייחסות לטענת השתק הפלוגתא ככל שתועלה).

סוף דבר - הערעור מתקבל במובן זה שהתיק מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיפעל כמפורט בסעיף 22 לעיל.