לאמור, ככל שמוטלים קנסות על שם המשיבה, יש להסב הקנסות והדוחות ולחייב את הנהגים אישית מכוח הוראות פקודת התעבורה (נוסח חדש), המחייבים את המשיבה למלא חובת פקוח ולעשות כל שניתן על מנת "למנוע ביצוע עבירה המנויה בתוספת השמינית בידי אדם הנוהג ברכב שברשותו והמבצע עבורו עבודה או שירות.." (סעיף 68א לפקודת התעבורה).
זאת ועוד, במידה והמשיבה נושאת בתשלום הקנסות המוטלים על נהגים שעברו עבירות תנועה, הרי שהיא מסתכנת בעבירה על הוראות סעיף 252א לחוק העונשין, תשל"ז-1997 הקובע כי "לא ישלם תאגיד, במישרין או בעקיפין, קנס שהוטל על זולתו , ולא ישלם מעביד קנס שהוטל על עובדו".
לטענת המשיבה, בהעדר נכויי שכר, נהגי המשיבה לא יחששו מבצוע עבירות תוך סיכון ממשי של חיי אדם.
כך, מהמבקש עצמו נוכה סך של 500 ₪, ואין מקום לקבל את טענת המשיבה לפיה מדובר במקרה חד פעמי, שכן גם בחודש ינואר 2003 נוכה משכר המבקש סך של 540 ₪ (קנס קופה) ובחודש ספטמבר 2003 סך של 656 ₪ (קנס קופה) (תלושי השכר צורפו נספח ד2 לתצהיר המבקש).
ומן הכלל אל הפרט:
אין חולק כי העילה הכללית של נכויי שכר בנגוד להוראות החוק נכנסת לגדרי סעיף 10 לתוספת השנייה לחוק, שכן מדובר בעילה אשר לבית הדין סמכות ייחודית לידון בה. עוד אין חולק כי המשיב הוכיח קיומה של עילת תביעה עצמאית כנדרש מתובע ייצוגי בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק, עת ניתן פסק דין, שהפך לחלוט, לעניין עריכת נכויים שלא כדין משכרו.
...
נושא זה נדון והוכרע במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע (ארצי) 20957-05-11 שרעבי משה נ' רשת בטחון בע"מ (פורסם בנבו, 21.11.2017) (להלן – עניין שרעבי), במסגרתו נדחה הערעור על החלטת בית הדין האזורי לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילות הצומחות מתחולת צו ההרחבה בענף הבנייה וכן בעילה של ניכוי שלא כדין מהשכר.
ובלשון פסק הדין:
"ובהשלכה למשפט העבודה - כאשר בעובדים עסקינן, הבחינה היא כפולה - האחת - האם ניהול התובענה ימקסם את סיכויי העובד (שאינו התובע הייצוגי) לקבלת הפיצוי בגין רכיבי התובענה הייצוגית. השנייה - האם יהא באישור התובענה כייצוגית כדי לפגוע באפשרות העובדים למקסם את זכויותיהם בעניינים שאינם נכללים בתובענה זו? לעמדתנו, במקרה דנן, בחינה זו מביאה לתוצאה המצמצמת את המקרים שבהם יינתן אישור לתובענה הייצוגית. יוזכר, כי עניינה של תובענה ייצוגית הוא בקיומה של שאלה מהותית משותפת של עובדה ומשפט, כאשר בהגדרת הקבוצה רב השווה על השונה. היינו, היתרון בקיומה של תובענה ייצוגית הוא בהוכחת הבסיס המשותף לכל החברים בקבוצה במקום שבו קמה הזכאות לתשלום הנתבע. ככל שהבסיס המשותף רעוע יותר או ככל שנדרשות בדיקות וראיות נוספות מעבר לקיומה של השאלה המשותפת, נשמטת ההצדקה לניהול התובענה כתובענה ייצוגית. {...} מקום שנדרש המשך בירור פרטני והתדיינויות נפרדות ונוספות של כל אחד מחברי הקבוצה בגין הסכום שלו הוא זכאי, יש בו כדי לעקר את הגיונה של התובענה הייצוגית {...} ויובהר, בנסיבות שבהן לאחר שמתקבלת התובענה הייצוגית, נדרשת קיומה של בדיקה פרטנית באשר לנסיבותיו הספציפיות של כל עובד ועובד וזכאותו לתשלום, לרבות בדיקת הוותק שצבר, היקף משרתו, ימי עבודתו ושעות העבודה שלו, ספק אם יש יתרון בקיומה של התובענה הייצוגית. וביתר דיוק, מקום שיש צורך בהליך משפטי נוסף או בפרוצדורה נוספת מעבר להוכחת הזכאות העקרונית של הרכיב הנתבע, הולכת ופוחתת ההצדקה לקיומה של התובענה הייצוגית".
במובחן מהאמור לעיל, סבורני, כי נסיבות העניין שלפניי שונות מנסיבות עניין שרעבי – בעיקר הצורך בבחינה פרטנית של נסיבות העובדים.
אחרית דבר:
לאור כל האמור לעיל ניהול התובענה כייצוגית מאושר; בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק, הריני פוסק כדלקמן:
הגדרת חברי הקבוצה: כל הנהגים שהועסקו בשירות חברת סופרבוס ושות' בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה (קרי 7 שנים שקדמו לחודש מרץ 2012), ואשר נוכו משכרם כספים בשל "קנס בשל חוסר בקופה" (רכיב 26.1 לתובענה הייצוגית) או "קנסות משרד תחבורה" (רכיב 26.2 לתובענה הייצוגית).
