מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ניכוי הוצאות רכב תפעולי

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

סעיף ההגדרות בתקנות מפנה לעניין הגדרתו של המונח "רכב" להגדרה המופיעה בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995 (תקנות ניכוי הוצאות רכב), כדלקמן: "אופנוע שסיווגו L3, רכב שסיווגו M1 ורכב שסיווגו N1, כמשמעותם בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, למעט רכב עבודה כמשמעותו בפקודת התעבורה ולמעט רכב תפעולי, בין שבבעלותו של הנישום ובין שלא בבעלותו, ובילבד שמשקלו הכולל המותר פחות מ-3,500 ק"ג". "רכב עבודה", כהגדרתו בתקנות התעבורה, הנו: "רכב שציוד עבודה מורכב עליו באופן קבוע, או שמבנהו עשוי לבצוע עבודה, ואינו מיועד להובלת משא או להסעת נוסעים". "רכב תפעולי" כהגדרתו בתקנות ניכוי הוצאות רכב, הנו: רכב שהתקיים בו, להנחת דעתו של פקיד השומה, אחד מאלה: (1) הרכב הוא רכב בטחון, כהגדרתו בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, המשמש בפעילות מבצעית או ביטחונית בלבד; (2) הרכב לא הועמד לרשות עובד כלשהוא של המעביד, הוא משמש רק לצורכי המעביד או בעל משלח היד או העסק, לפי העניין, מקום העיסוק של המעביד, של בעל משלח היד או של בעל העסק, לפי העניין – אינו בבית מגוריו ובתום שעות העבודה הרכב אינו יוצא מחוץ למקום העיסוק".
...
החברה לא הציגה לוועדה ראיות הסותרות קביעתה זו, ולפיכך מצאנו כי קביעת הוועדה כי מדובר ברכבים צמודים, כאמור, שאינם בהגדרה רכבי תפעול, הינה מסקנה המתיישבת עם החומר העובדתי שעמד בפני הוועדה כאמור.
לפיכך, השגת החברה על הקביעה ביחס לרכבים הרשומים על בעלי המניות נדחית.
סוף דבר ערעור המוסד מתקבל.

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

הצד לריבו של התובע, ושאותו התובע נידרש לשכנע כי רכבים משוריינים של ממשלת איטליה אינם "מועמדים לרשותו", או שיכלי רכב אלה אינם "רכב" בהיותם עונים להגדרת "רכב תפעולי" שבתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), היא רשות המיסים.
...
הבקשה הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית, שכן על פי סעיףי 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, סמכותו של בית הדין לדון בתביעת עובד נגד מעסיקו כאשר עילת התביעה היא "ביחסי עבודה", ואילו לטענת הנתבעת, עילת התביעה של התובע אינה "ביחסי עבודה", אין היא נובעת מחוזה העבודה, אלא מטענה לחריגה מהוראות פקודת מס הכנסה והתקנות שעל פיה.
התובע מפנה לפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעע 37676-01-14 יונה רם עברי – מדינת ישראל (מיום 20.3.16), שלשיטתו מבסס את המסקנה שלבית הדין לעבודה מוקנית סמכות לדון בתובענה שבה עובד קובל על עצם זקיפת שווי או על אופן ביצועה.
התוצאה התביעה נדחית על הסף מחוסר סמכות עניינית.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

תקנה 1 לתקנות הנכוי קובעת כי הגדרת רכב היא "למעט רכב עבודה... ולמעט רכב תפעולי, בין שבבעלותו של הנישום ובין שלא בבעלותו, ובילבד שמשקלו הכולל המותר פחות מ-3,500 ק"ג". משמעות הדבר היא כי בגין רכב תפעולי ורכב עבודה לא נזקפת לעובד הכנסה הטעונה מסוי ובהתאמה אין חיוב בדמי ביטוח.
בתוך כך, טען המוסד כי הוצאות נסיעה למקום העבודה וחזרה ממנו הנן הוצאות פרטיות, ולו מטעם זה הפיקו העובדים הנאה מהרכב המוצמד; די בהצמדת הרכב לעובד כדי להוציאו מהגדרת רכב תפעולי; החברה לא הציגה בפני ועדת השומה כל ראיה לפיה נתנה הנחיות לעובדים לייחד השמוש ברכב לשימוש לצרכי עבודה בלבד.
...
וכך נאמר (סעיף 29 להחלטת ועדת השומה): "למרות האמור בסעיף הקודם, אנחנו מבינים את טענת המערערת [היא החברה- תוספת שלנו] וההיגיון הטמון בה בדבר שימוש בכלי רכב כרכבי כוננות עפ"י נוהל מחייב של משרד העבודה והרווחה, אגף הפיקוח על העבודה, לצורך מתן שירות 24/7 ללקוחות החברה. אנו מבינים שעל פי אופי הכלי רכב ותכולתם (חלפי וחלקי חילוף למעליות) נראה לנו כי השימוש שניתן לעשות בכלי רכב למטרות פרטיות הוא מועט. ניתן אולי להשתמש בהם לנסיעות קצרות לצרכים פרטיים אבל לא ניתן להשתמש בהם לנסיעות משמעותיות ולטיולים. לכן אנו קובעים כי יש לייחס לרכבי השירות שווי שימוש בגובה 50% משווי השימוש הרשום בתקנות הרכב. עלינו לציין כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה לגבי כל אחד מהכלי רכב כי הוא שימש כרכב עבודה כפי שדרשה ולכן לא נקבע אחוז אחר". ועדת השומה התייחסה בהחלטה גם לשני המיניבוסים ולשני רכבי בעלי המניות.
 עם זאת, בהינתן נוסח התקנות ודרך פרשנותן בהלכה הפסוקה כמפורט לעיל אין מנוס ממנה.
סוף דבר – ערעור החברה נדחה.
בנסיבות הענין, ונוכח השאלה שעמדה לדיון, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הרכבים נשוא ביקורת הנכויים של הנתבע משמשים את החברה כרכבים תפעוליים כמשמעותם בתקנות ניכוי הוצאות רכב מתוקף היותם רכבי הסעות בלבד.
...
טענות הנתבע דין התביעה להידחות בהתאם להחלטת ועדת השומה של הנתבע בהשגה.
אכן אין בידינו לקבל הטלת שווי הטבה לעובדים שאינם בנמצא או בגין שני כלי רכב לעובד.
על כן, אנו קובעים כי התובעת תבהיר לנתבע: מהו מספר נהגי הסעות בתקופה הרלוונטית, איזה שימוש נעשה ברכבים האחרים, מי המשתמשים, היכן חנו הרכבים ותצרף אסמכתאות להוכחת הנטען.
לסיכום נוכח כל האמור, התביעה נדחית.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2023 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

זאת, תוך שקבע, שהמבקשת לא הוכיחה שהרכבים הם 'רכבים תפעוליים' כהגדרתם בתקנה 1 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), תשנ"ה-1995, ושנקטה באמצעי פקוח קפדניים, כנדרש בפסיקה, על מנת להבטיח שרכבים אלה לא ישמשו את העובדים למטרות פרטיות.
...
מדובר בטענה שלא מצאנו לה אחיזה בלשון פסק הדין.
סוף דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.
בשים לב לכך שלא מדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי ולאיחור הממושך בהגשת הערעור, המבקשת תשלם למשיב את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח בתוך 30 ימים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו