ניכוי הוצאות קמפיין פוליטי

משנשאל אם סייע לכל האנשים שיעבדו בשבילו בבחירות, השיב "לא לכל אחד. היו כמה אנשים שהבטחתי. בחלקם ראיתי שמדובר באנשים מוכשרים. יש לי בעיה עם אנשים שלא עובדים שמקבלים כסף". לדבריו, זה דבר מקובל, אם כי הוא לא היה עושה זאת שוב, "אבל הוא תפס אותי בשלב הסיום להתמודדותי בבחירות ויש פעמים שאתה אומר דברים לא שקולים". עוד אמר "אני לא רואה בזה שוחד. אני חושב שמדובר בהבטחה פוליטית שזה לגיטימי". (ת/4, עמ' 6-8).

גרסת הנאשם במישטרה לגבי פעילותו של ז'נו, פיטוריו לפני הבחירות בהודעתו הראשונה בענין זה (ת/1), במהלך חקירה בפרשת השוק, ציין הנאשם, כאמור, "היו מספר פעילים שניסו לסחוט אותי... ישראל ז'נו שפוטר מהעירייה שלא בצדק... על ידי ראש העיר הקודם... מדובר באדם שעבד בקמפיין בהיתנדבות, נתתי לו מכשיר נייד בקמפיין...". כן מסר כי ביטל החלטה זו והחזירו לעבודה.

משהתחייב הנאשם בעת מערכת הבחירות להחזיר לז'נו את ההוצאות שהוציא לצורך פעילותו עבור הנאשם אחרי הבחירות, כעולה מדבריו של ז'נו עצמו, אשר סיפר על הוצאותיו, ומששילם את חובו – אפילו הוסיף לו על הסכום שהוציא - מכספיו הפרטיים, בצנעה, שעה שז'נו הגיע אליו ותיאר את מצוקתו הקשה, במנותק מתפקידו הרם כראש ערייה, לא מצאתי כי יש בתשלום כספים אלה עדות להיתנהגות בעלת מאפיינים פליליים.

...

המסקנה העולה מגרסתו של קוגן היא כי פרשת הפעילים היתה שולית ביחס לפרשת השוק, וכך היתה התייחסות החוקרים אל בדיקת טענותיהם של המעורבים בה. לגבי חשדות כלפי גורמים שלישיים, החוקרים היו ממוקדים בחקירתו של הנאשם, ולא בדקו חשדות דומים כלפי מתמודדים אחרים בבחירות אלה.

הורחב היקף תחולתה של ההגנה מן הצדק גם על מקרים בהם מדובר בהתנהלות רשלנית או שרירות גרידא, או אפילו בנסיבות שאינן תלויות ברשויות, והמבססות "בבירור את המסקנה כי במקרה הנדון לא יהיה ניתן להטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך פלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות". עוד נטען כי אי חקירתם באזהרה של ז'נו ואוחיון - אשר מסרו עדויותיהם רק בשנת 11', ולא במסגרת תלונה - וקיבלו תחושה ברורה כי המשטרה "מחפשת" רק את הנאשם, ומחדלי חקירה אחרים - כגון חקירתו של הנאשם בענין הפעילים אגב חקירה בפרשה אחרת, מבלי שתשומת לבו הופנתה לענין - מהווים פגיעה בזכויותיו היסודיות של הנאשם כנחקר.

יחד עם זאת, ועל אף כל האמור לעיל, בהעדר ראיה לכך כי מדובר בהתנהגות מכוונת, יפים לענייננו דבריו של כב' הש' לוי בענין פלוני (371/06): "...לא היה במחדלים הנטענים כדי להקים הגנה מן הצדק, אף מטעם נוסף. לכל היותר, אירעו מחדלים אלה בשל מצוקת כוח-אדם של המחלקה לחקירות שוטרים. אין הם מקימים כל בסיס לטענה בדבר התנהגות שערורייתית של המשטרה. משכך, הם לא יוכלו לבסס טענה של הגנה מן הצדק, אלא לכל היותר יטו לזכותו של הנידון, את מאזן הראיות (ראו: ע"פ 10596/03 בשירוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 4.6.06); ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.5.06)). ויודגש, בחינה זו – בניגוד להגנה מן הצדק – נעשית כל-כולה תוך התייחסות לשאלת אשמתו של הנאשם, ולא במנותק ממנה". (הדגשה שלי- ד.ס.).

לפני תביעה קטנה בסך 33,400 ש"ח. טענות התובע: התובע, שהוא יועץ פוליטי, היתקשר עם הנתבע בהסכם, מתאריך 8.5.2018, להקמת מטה בחירות (מתחילה ועד הסוף) עבור הנתבע, שהתמודד בבחירות המקומיות לראשות העיר אילת.

במקרה של סיבוב שני ישלם הנתבע 20,000 ש"ח ובמקרה של ניצחון - בונוס של 20,000 ש"ח. מתחת לכתוב בכתב יד מודפס "נוכחות פיזית במטה - בהתאם לצורך לפי שיקול דעת חובב (בכל מקרה נוכחותו לא תהווה עילת להפרת ההסכם)". עוד צרף התובע קבלה על תשלום כרטיסי טיסה לתאריך 18.7.2018-19.7.2018, מייל שכתב לתומר בעיניין הקמפיין מתאריך 19.7.2018, קלסר מידע למפקד אשכול, ואת מכתב הפיטורין מתאריך 27.7.2018.

בנוסף קיימות בה מלים דומות למילות ההסכם - "התשלום הראשון יעמוד בעינו ולא יוחזר או יקוזז". הגופן בו מוקלד המסמך דומה/זהה לגופן שבו מוקלד ההסכם.

ודוק – מדוע שהנתבע, שכבר שילם לתובע את המחצית הראשונה בגין שירותיו, יפטר אותו באמצע מסע הבחירות וישכור שירותיו של יועץ אחר? התובע לא חקר הנתבע על כך ולא סיפק הסבר לדבר זה. על כן אני קובעת כי לא היתקיימו התנאים לתשלום יתרת הסכום הנקוב בהסכם שנחתם בין הצדדים ועל כן דוחה התביעה ומחייבת התובע בתשלום הוצאות הנתבע, שנעזר בשרותי עורך דין, בסך 2,500 ₪ - שישולמו תוך 30 יום מהיום.

...

במקרה של סיבוב שני ישלם הנתבע 20,000 ש"ח ובמקרה של נצחון - בונוס של 20,000 ש"ח. מתחת לכתוב בכתב יד מודפס "נוכחות פיזית במטה - בהתאם לצורך לפי שיקול דעת חובב (בכל מקרה נוכחותו לא תהווה עילת להפרת ההסכם)". עוד צרף התובע קבלה על תשלום כרטיסי טיסה לתאריך 18.7.2018-19.7.2018, מייל שכתב לתומר בעניין הקמפיין מתאריך 19.7.2018, קלסר מידע למפקד אשכול, ואת מכתב הפיטורין מתאריך 27.7.2018.

הנתבע מקווה להגיע לסיכום הגיוני שמשקף את השקעת התובע בקמפיין.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וסיכומיהם החלטתי לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים: ראשית - תפקודו של התובע: הנתבע לא התווכח עם טענת התובע שנכח באילת 8 מתוך 10 שבועות שבהם פעל עבור הנתבע אלא טען שהתובע לא הסתדר עם אנשי הצוות שלו, ולא תפקד כפי שצופה ממנו.

ודוק – מדוע שהנתבע, שכבר שילם לתובע את המחצית הראשונה בגין שירותיו, יפטר אותו באמצע מסע הבחירות וישכור שירותיו של יועץ אחר? התובע לא חקר הנתבע על כך ולא סיפק הסבר לדבר זה. על כן אני קובעת כי לא התקיימו התנאים לתשלום יתרת הסכום הנקוב בהסכם שנחתם בין הצדדים ועל כן דוחה התביעה ומחייבת התובע בתשלום הוצאות הנתבע, שנעזר בשירותי עורך דין, בסך 2,500 ₪ - שישולמו תוך 30 יום מהיום.

לעומת זאת, בית המשפט נעתר לתביעת המשיבים ככל שהיא נוגעת למתן צו מניעה נגד המערערת, והוציא צו האוסר עליה להמשיך בקמפיין שוקה כפי שבא לידי ביטוי בסרטונים ובקמפיין הרדיו; האוסר להפיק, לפרסם או לצאת בקמפיין בו מוצגים סוכני הביטוח כנהנתנים, מיושנים ומאותגרים טכנולוגית; והאוסר לפרסם קיומו של קשר בין תשלום פרמיה הכוללת מימון סוכן ביטוח, למחיר המוצע על ידי המערערת, בין אם המחיר כולל הנחה ובין אם לאו.

עוד נטען כי לא היה מקום להטיל אחריות אישית על המערערים 4-2, שהם נושאי משרה בחברה; וכי ההוצאות שהשית בית משפט קמא בסך 351,000 ₪ הן מופרזות.

הוא הדין מקום בו מדובר בהשמעת ביקורת ציבורית-פוליטית על אישי ציבור, שאז, ככלל, גובר משקלו של חופש הביטוי (ראו, בין היתר, דברי השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 214/89‏ אבנרי‎ ‎נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 867-866 (1989) (להלן: עניין אבנרי); דברי השופט (כתוארו אז) ריבלין בע"א 9462/04‏ מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד ס(4) 13, 27-26 (2005); דברי השופטת (כתוארה אז) ביניש בע"א 1104/00‏ אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 622-620 (2002)).

...

אכן, גם בענין בן נתן הגיע בית המשפט למסקנה כי חל הסייג שבסעיף 4 לחוק, אך המקרה שם עורר דילמה אמיתית בהיותו מקרה גבולי.

הקמפיין עשוי בכישרון רב וזכה להצלחה מסחררת, תוך מיתוג החברה בקריאה לציבור "להפסיק לממן סוכן". לא מצאנו פסול באסטרטגיה השיווקית העומדת מאחורי קמפיין השוקה.

בנסיבות אלה, וכאשר ברור לכל כי מפרסם התשדירים הוא מתחרה עסקי של הסוכנים – אין חשש כי המסר, שלפיו סוכן הביטוח הוא נהנתן ומיושן, יתקבל ברצינות על ידי הצרכן הסביר; כל מסקנה אחרת יש בה כדי להמעיט מערכו של הצרכן, ומשום סכנה לתחרות העסקית החופשית בכלל.

בהיבט הכספי, חייב בית הדין את המועצה בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש והפרת חוקת העבודה בסך של 25,000 ₪, וכן בזיכוי המערערת בעשרה ימי חופשה שנוכו לה שלא כדין; בד בבד, בית הדין האיזורי דחה את תביעת המערערת לתשלום רכיבי שכר - תוספת פיצול, החזר הוצאות בתפקיד, גמול שעות נוספות וגמול הכשרה, שנגרעו משכרה החל מחודש נובמבר 2018.

בית הדין האיזורי ציין כי ראש המועצה אמנם הכחיש טענות אלה של המערערת, אולם בד בבד אישר מפורשות בעדותו כי אינו נותן אמון במערערת, כי המערערת הייתה יד ימינו של ראש המועצה הקודם – יריבו בבחירות – והייתה הכי דומינאנטית בקמפיין הבחירות של יריבו.

מבלי להדרש לשאלה אם היתקיימו בעניינינו התנאים להעברת נטל ההוכחה על פי חוק השויון, אנו סבורים כי מכלל הנסיבות, דהיינו תמיכתה של המערערת בראש המועצה הקודם יריבו של ראש המועצה בבחירות, העובדה שהמערערת הודחה מתפקידה כיועצת מיד לאחר כניסת ראש המועצה לתפקידו ומכלול הנסיבות כמתואר לעיל, מצביעות על כך כי לכאורה מניעיו של ראש המועצה היו פוליטיים, ודי בכך כדי להעביר את הנטל אל המשיבים, ועליהם להוכיח שהמניעים לא היו פוליטיים [ע"ע (ארצי) 300258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז 645 (2002)].

...

מעבר לכך, אנו סבורים כי התייחסות המועצה וראש המועצה למערערת, ובכלל זאת התעלמות בוטה ממנה ומפניותיה, התייחסות אליה בפני אחרים בדרך שיש בה כדי לפגוע בה (כגון – מתן הודעה ביום 9.12.2018 כי אינה מכהנת יותר בתפקיד יועצת), ואף אי קיום החלטת בית הדין הראשונה בבקשה לסעד זמני להשיבה לתפקידה כיועצת, ובכלל זאת מחיקת התואר "יועצת לקידום מעמד האישה" משלט משרדה - אינה ראויה בכלל ובהתייחס לעובדת ותיקה שהקדישה שנים רבות לעבודתה במועצה בפרט.

על כן, אנו מחייבים את המועצה לשלם למערערת בנוסף לפיצוי שפסק בית הדין האזורי, פיצוי לא ממוני נוסף בסך של 50,000 ₪, כך שסך הכל סכום הפיצוי הלא ממוני עומד על סך של 75,000 ₪.

אשר להוצאות: נוכח התוצאה אליה הגענו, ונוכח ההליכים הרבים שנאלצה המערערת לנקוט, אנו קובעים כי בגין ההתדיינות בשתי הערכאות המועצה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

בעמ' 1 התפרסמה כתבה של איתמר לוין, שכותרתה: "מבקר המדינה, אליעזר גולדברג בדו"ח על מימון המפלגות והבחירות ב 2001: שרון גייס 6.1 מליון ש' בניגוד לחוק, היועמ"ש ישקול אם המשטרה תחקור". בעמ' 2 התפרסמה כתבה של כתב גלובס, ללא שם הכתב, שכותרתה: "גולדברג: אינני קובע עמדה בנוגע לחלקו של רה"מ בעבירות לכאורה שנחשפו", כתבה נוספת של הכתב משה גורלי שכותרתה: "אותה קומבינה בשינוי תירוץ", כתבה שלישית של הכתב מתי גולן, שכותרתה: "החטא ושכרו", וכתבה רביעית של הכתבת הדס מגן, שכותרתה: "ארבל: לכאורה נראה שאין מקום לחקירה בנוגע למימון הקמפיינים לראשות הממשלה". בעמ' 3 התפרסמה כתבה של הכתב איתמר לוין, שכותרתה:"עמרי שרון – במרכז גיוס הכספים הבלתי חוקי למימון הפעילות הפוליטית של אריאל שרון לפני הבחירות", וכתבה נוספת של הכתבת קרן צוריאל-הררי, שכותרתה: "הליכוד: זהו דו"ח חיובי". בעמ' 4 התפרסמו שתי הכתבות נשוא התביעה, של הנתבע 1 נשוא התביעה.

ספקטור הועמד בעבר לדין על מתן שוחד לפקיד בכיר בבנק כללי, ישראל קוגל, אך זוכה על ידי השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן, בנימוק שכרטיס טיסה לארה"ב שרכש ספקטור עבור קוגל היה קשור "בהבאת תועלת לבנק". ב 1996 הורשע באי העברת ניכויי מס משכרם של עובדי אחת החברות בשליטתו, ספקטור הגנה קטודית, ונידון ל-9 חודשי מאסר על תנאי.

מעורבותו של התובע בחקירה שביצע מבקר המדינה בענין הוצאות הכספים של שרון למימון פעילותו הפוליטית לפני הבחירות, וכן מעורבותו והשתתפותו בצוות המטה של שרון לפני הבחירות, פרשיות שלציבור יש וודאי ענין בהם, הופכות אותו ל"דמוית ציבורית".

...

אני מקבל אפוא את טענת הנתבעים לפיה עומדת להם הגנת אמת הפרסום, על פי סעיף 14 לחוק, בקשר לפרסום בדבר היותו של התובע מודיע משטרתי ומי שמסר מידע למשטרה.

אני סבור כי הנתבעים היו יכולים להסתמך גם על מכתב זה בכתיבת הכתבות.

התביעה נדחית.