ניכוי דמי נסיעה ששולמו ביתר בטעות

הנתבעת הגישה הודעת קזוז בגין עזיבתו של התובע ללא מתן הודעה מוקדמת (4,729 ₪) ובגין דמי נסיעות ששולמו ביתר ובטעות (7,990 ₪).

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדות התובע ואת עדות הנתבע, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

דין טענת הקיזוז בדבר החזר דמי נסיעות להידחות.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע את הרכיבים הבאים: דמי נסיעות בסך של 15,350 ₪ דמי הבראה בסך של 8,910 ₪ דמי חופשה ודמי חגים בסך של 10,494 ₪ בקיזוז דמי ההודעה המוקדמת בסך של 4,729 ₪ הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪.

בשל טעות הנהלת חשבונות (שתוקנה בהמשך) שולם לתובע שכר 100% (ולא 125%/150% כנדרש).

מבדיקת כרטיסי הנוכחות של התובע עלה כי התובע נעדר סמוך לימי חג העיד אל פיטר, איד אל אדחה והראשון במוחרם ללא הסכמת הנתבעת ולכן לא זכאי לתשלום ימי החג הנ"ל. חג הנביא מוחמד חל ביום 20.11.18 והתובע בחר להגיע לעבודה ולכן מגיע לו גמול חג (50%) בגין 8 שעות בהן עבד, בסך 120 ₪ ; התובע אינו זכאי לדמי הבראה שכן עבד פחות משנה; התובע אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת שכן התפטר מעבודתו, והוא חב לנתבעת פיצוי בגין 18.5 ימי הודעה מוקדמת בסך 4,773 ₪ (258 ₪ כפול 18.5 ימים); דמי נסיעות- התובע מתגורר בכפר דומא (מרחק של כעשרים דקות נסיעה ממקום העבודה) לתובע שולם 2,900 ₪ בגין נסיעות, בעוד שהתובע היה זכאי לסך 2,449 ₪ (עלות חופשי חודשי בסך 213 ₪ לחודש) ולכן על התובע להשיב לנתבעת סך של 451 ₪ שקבל ביתר; התובע אינו זכאי לביגוד- הנתבעת רכשה לתובע נעליים ובגדים לעבודה כפי שעשתה לכל עובדי הנגרייה; טענות קזוז- התובע ויתר על כספי הפנסיה שחושבו על ידי הנתבעת (לאחר הגשת התביעה) ולחלופין יש לבצע קזוז בגין הסכומים שהתובע חב לנתבעת בסך של 7,724 ₪ (451 ₪ דמי נסיעות ששולמו ביתר + 4,773 ₪ דמי הודעה מוקדמת, והסכום של 2,500 ₪ ששולם לתובע ביום 13.3.19).

...

תמצית טענות התובע בתגובה לבקשה: התביעה עוסקת בשכר עבודה וזכויות סוציאליות המגיעות לתובע; כתב התביעה אינו מופרך ויש סיכוי גבוה כי בית הדין יקבל את טענות התובע, או חלקן; התובע הוא תושב שטחים דל אמצעים; קבלת הבקשה תפגע בו קשות ותחסום אותו ממימוש זכויותיו; זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד ואין להגבילה על ידי חיובו בהפקדת ערובה; המחוקק הותיר בידי בית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אך הפסיקה קבעה מתחם מצומצם להפעלת שיקול הדעת בעניין הפקדת ערובה; הפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור היא הכלל, בעוד שעשיית שימוש בתקנה הנ"ל במסגרת דיון המתנהל בפני ערכאה ראשונה טעונה שיקול דעת מיוחד; ההלכה שהשתרשה בכל הנוגע לבקשות מעין אלה, היא כי אין די בהיות התובע תושב שטחים כדי לחייבו אוטומטית בהפקדת ערובה, אלא יש לערוך איזונים בין אינטרסים שונים הכוללים זכות גישה לערכאות, פגיעה זכויות הפרט ועוד; באיזון שנעשה בפסיקה בין חשש מפני פגיעה בנתבעים אם יזכו בדין והוצאותיהם לא תכוסינה, לבין זכות התובע לממש את זכות היסוד שלו לפנות לערכאות, גם אם דל באמצעים- הועדף האינטרס של האחרון; שיקול סיכויי התביעה הוא אחד מהשיקולים החשובים והמכריעים עת נבחנת בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע; בפסיקה נקבע כי אין לחייב תובעים להפקיד ערובה כתנאי לניהול הליך, אלא במקרים יוצאי דופן; הנטל להוכיח כי סיכויי התביעה הם קלושים הוא על הנתבעת והנתבעת לא הרימה נטל זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לתיק, בבקשה ובתגובה לה, בית הדין נעתר חלקית לבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה.

סיכומו של דבר- דין הבקשה להתקבל שכן התובע לא ביסס אף לא אחד מהתנאים המצדיקים מתן פטור מחיובו בהפקדת ערובה בהתאם להוראות תקנה 116א. התובע אף לא הגיש תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בתגובתו לבקשה.

האם סוכנת מכירות בחברת נסיעות העובדת בשבתות מהבית זכאית לשכר שעתי מעבר לעמלות שאותן קיבלה והאם על הנתבעת, סוכנות נסיעות, חל צו ההרחבה הענפי – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו.

לתובעת שולם בטעות ביתר סך של 8,449.4 ₪ בגין השלמת פצויי פיטורים.

כמו כן, הנתבעת עותרת לקזוז דמי הבראה ששולמו ביתר (172.5 ₪).

...

משכך מצאנו כי הליך הפיטורים נעשה כדין.

משכך, מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגובה של 2,000 ₪ בגין עילת לשון הרע (על דרך הקיזוז) סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הרכיבים הבאים: פיצוי בגין אי תשלום מלוא הפנסיה בסך 6,942 ₪ דמי מחלה בסך 5,123 ₪ דמי הבראה בסך 1,377 ₪ חופשה שנתית בסך 6,549 ש"ח בקיזוז סך של 10,449 ₪ (פיצוי בגין לשון הרע ותשלום ביתר של פיצויי הפיטורים).

על הנתבעת לשלם לתובעת 9,542 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.3.18 ועד התשלום בפועל נוכח דחיית רוב התביעה, אנו מחייבים את התובעת בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

מר דוד ציין בתצהירו, כי ניכה סכומים ששולמו ביתר בגין נסיעות ודמי חגים, והציג טבלאות לפיהן חושב הסכום ששולם ביתר.

אולם, גם אם אכן התבצעו טעויות בתשלום שכרה של גב' קוליקוב ושולם לה ביתר עבור נסיעות ודמי חגים, לא מדובר ב"חוב שהעובד חייב למעסיקו".

באשר לדמי נסיעות – מר דוד צירף לתצהירו בנספח ד' טבלה של "הפרישי תשלום נסיעות". לפי הטבלה גב' קוליקוב קיבלה ברוב חודשי עבודתה סך של 250 ₪ לחודש, כאשר בחלק מן החודשים היה על החברה לשלם לה פחות מכך בגין נסיעות.

...

מאחר שאין חולק כי החברה שילמה לגב' קוליקוב את מלוא דמי המחלה להם היא הייתה זכאית מכוח החוק, הרי שגם תביעתה לדמי מחלה – דינה להידחות.

בית הדין פסק – "... מקום בו נטענות טענות חמורות כנגד העובד ועניינן במישור הפלילי, יש לבססן כדבעי בטרם תתקבל הטענה בדבר ביצוע עבירה פלילית כלשהי. משלא נעשה כן בנסיבות מקרה זה ולא הוכח מעבר למאזן ההסתברות כי אכן העבירות בוצעו על ידי העובדים, התוצאה היא כי יש לדחות את טענת המבקשות באשר לשלילת רכיב הפיצויים והשבתו לידיהן." כבוד סגנית הנשיאה צדיק תמכה את מסקנתה גם בהוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, לפיהן לא ניתן להחזיר, להעביר, לשעבד או לעקל כספי פיצויי פיטורים שהופרשו לקופת גמל, אלא בתנאי הסעיף.

סוף דבר החברה תשלם לגב' קוליקוב כדלקמן: בגין הודעה מוקדמת (תקופה ראשונה) – 571 ₪; בגין דמי הבראה – 696 ₪; בגין ניכויים מהשכר - 7,392 ₪.

התביעה שכנגד - נדחית במלואה.

משזו תוצאת פסק הדין, לפיה התביעה נדחית בעיקרה נוכח הסכום הנמוך בו חבה החברה לגב' קוליקוב, ובשים לב כי אף התביעה שכנגד נדחתה במלואה, כל צד יישא בהוצאותיו.

כמו כן נפגש עם התובעת, עו"ד נוח המייצג את רשת "ארומה", הסביר לה את סעיפי ההסכם וכן ווידא כי התובעת מתייעצת בנושא ומודעת לתנאיו; אשר לטענות בדבר חיוב אישי של הנתבעת 2 הרי שלא מדובר במקרה חריג המצדיק הרמת מסך או הטלת אחריות אישית, ואף ככל שיתברר כי נפל ליקוי בתלושי השכר, הרי שהדבר נעשה בתום לב, שלא ביודעין ולא מתוך כוונה לפגוע בתובעת; לבסוף טוענות הנתבעות, כי מכל סכום שהיה וייפסק לזכות התובעת יש לקזז סכומים ששולמו לה ביתר ובשוגג בגין דמי נסיעות בסך של 1,200 ₪ בתקופה שהחל מחודש יולי 2013 ועד חודש אוקטובר 2013, וכן סכומים ששולמו והופקדו עבור התובעת בשל טעות בתשלום שכרה בערכי נטו במקום ברוטו, בסך כולל של 31,620 ₪ בגין התקופה שהחל מחודש אוגוסט 2014 ועד דצמבר 2015.

...

[144: תצהיר גב' דאדי ונספחים א' וב' לתצהיר] עוד טוענת התובעת, כי במשכורת חודש 8/2014 שולמו לה 3,850 ₪ בגין עבודתה במהלך חופשת הלידה, במסווה של "בונוס". לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין זה השתכנענו, כי התובעת לא הוכיחה כי אכן מדובר בתשלום מכוון בערכי נטו על פני טעות (שהרי שכר משלמים בערכי ברוטו); אך עלה בידיה להוכיח כי עבדה במהלך חופשת הלידה[footnoteRef:145], כך שהסכום הנקוב בחודש אוגוסט 2014 בתחשיב הנתבעות שגוי; ומאחר שתחשיב הנתבעות לא צורף לתצהיריהן ולא הוכח, בשונה מתחשיב התובעת (נספח ב' לתצהיר אמה) שלא נסתר בעדותה של גב' דאדי ואף נתמך בתלושים מתוקנים לצורך הוכחתו, אזי יש לקבל את טענת הקיזוז באופן חלקי ולקזז מן הסכומים הנפסקים לזכות התובעת סך כולל של 9,588 ₪ בלבד.

[145: ראו בעדות התובעת לעיל בעניין סידורי העבודה ובעדותה של יעל בעמ' 285 ש' 1-6, ש' 29-33 ועמ' 286 ש' 25-29, כשאיננו מקבלים את הטענה כי התובעת הגיעה רק כדי "לשתות קפה" בסניף, וראו גם בהודעות שהוחלפו בין יעל לתובעת, בעדות יעל בעמ' 287 ש' 31-36 ] סוף דבר טרם חתימה נבהיר, בהתייחס לטענת השיהוי שהעלו הנתבעות, כי התובעת סיימה את עבודתה בחברה בשלהי שנת 2018 וקיבלה את תשובתה של יעל בדבר אי תשלום המחצית השניה של הבונוס בחודש פברואר 2019.

בנסיבות אלה, ומשהתביעה הוגשה בחלוף שנה ממועד זה, אין מדובר בשיהוי ויש לדחות טענה זו. לאור כל המפורט לעיל, התביעה האישית כנגד הנתבעת 2 נדחית, ועל הנתבעת 1 לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: 1) הפרש פיצויי פיטורים בסך של 15,108 ₪; 2) הפרשי הפקדות לתגמולים בסך של 9,673 ₪; 3) הפרשי שכר בסך של 5,525; 4) בונוס בסך של 70,176 ₪; 5) פיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 20,000 ₪.