ניהול משפט פלילי ללא ייצוג משפטי

משהובהר כי אין בידי הסנגוריה הציבורית אפשרות אמיתית לייצג את הנאשם וזאת לנוכח העידר שתוף פעולה מצד הנאשם עם עורכי הדין שמונו מטעמה, הוריתי על שיחרורה מהמשך ייצוגו והנאשם ניהל את משפטו בעצמו ללא ייצוג משפטי ותוך קבלת סיוע מצד בית המשפט לניהול ההגנה במיגבלות הקיימות.

לפי סעיף 18 (א)(5) לחוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו – 1995 בין הזכאים לייצוג בהליך פלילי לפי חוק הסנגוריה הציבורית נימנה גם חשוד או עצור בית המשפט החליט למנות לו סניגורה לפי סעיף 15(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982; לאמור – חשוד או עצור שאין חובה למנות לו סניגור ובין היתר הוא מחוסר אמצעים על פי אמות מידה שנקבעו לפי חוק הסנגוריה הציבורית.

...

לסיכום עד כה ולפי הראיות שהוגשו, המאשימה הגישה העתק חשבונית שהועברה לחוקרת קסוטו באופן כמתואר לעיל, שמשקפת את עלויות של המפורט בה (במובחן משווי נזק) מבלי כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה הראיה במקור ומדוע המאשימה הסתמכה אך על האמור, כמו גם הסתמכותה על הצהרת נפגעת העבירה והיא לבדה בכל הקשור לעצם קיומו של נזק (וכן באשר לנושאים נוספים דוגמת מיקום המצלמה בבניין ביחס לדרכי הגישה ולדלתות הכניסה לבתי נפגעת העבירה והנאשם ולמחסן שברשותם וללא כל בירור של טענה מטענות הנאשם שעלו עוד במהלך חקירתו).

כאן המקום לציין כי הנאשם החליף חדשות לבקרים את הסניגורים שלו, ובדיון מיום 5.2.18 טען שאינו מיוצג ועל כן אין לקיים את הדיון.

לטענת הסניגורית עם רכישת הבית התגלעה מחלוקת משפטית בינו לבין המתלונן, והנאשם נידרש להוצאות משפטיות רבות כדי לנהל הליכים אזרחיים בנוגע לשטח הבית, וכן נידרש להליכים משפטיים כנגד מטה יהודה.

נוסיף לטענות אלו את המסמכים הרפואיים שהנאשם צירף ומהם עולה לכאורה כי עבר שני אירועים מוחיים תוך כדי ניהול המשפט הפלילי בעיניינו.

...

ביום 28.2.2023 הגישו עו"ד פלדמן ועו"ד קסנטיני בקשה לשחרורו של המערער מהייצוג והפסקת הדיונים לאלתר, בטענה כי החלטת בית המשפט מותירה את זגורי ללא ייצוג משפטי, לאחר שהמערער הצהיר כי אין בדעתו לחקור עדים נוספים.

בבקשה התחייב עו"ד פלדמן להתייצב עם תום הפגרה הקרובה "ולקיים כלשונה וכרוחה את חובת הייצוג של הנאשם, עד לסיום ההליכים". בתום הדיון שהתנהל ביום 2.3.2023, ניתנה החלטת בית המשפט ולפיה אם עו"ד פלדמן יודיע עד ליום 14.5.2023 כי הוא מוכן לנהל את המשך ההוכחות – ישוחרר המערער מהייצוג.

ראו גם: דן ביין "לשאלת תחולת עיקרון תום הלב בדיון הפלילי פלילים ד' 101, 106 (1994)). על רקע האמור, כפי שציין חברי השופט י' עמית, ייתכנו מצבים חריגים שבהם בית המשפט יראה את הנאשם כמי שמיצה את זכותו לייצוג, אם כי מתוך שאיפה לצמצומם של מצבים אלה למינימום ההכרחי, וזאת כמוצא אחרון בלבד. הטעם לכך הוא שייצוג במשפט הפלילי משרת לא רק את הנאשם עצמו, אלא גם את האנטרס הצבורי בבירור האמת ובשמירה על מראית פני הצדק.

...

השופטת ד' ברק-ארז: מה הדין במקרה שבו עורך דין המייצג במשפט מבקש שחרור מייצוג בשל שהופנו כלפיו איומים מצד לקוחו או אנשים הקשורים אליו? אף אני סבורה כי במקרה כזה אין מקום לכפות על עורך הדין את המשך הייצוג.

מסקנה זו מתחייבת ממהותם של יחסי עורך דין-לקוח, המושתתים על אמון.

ראו גם: דן ביין "לשאלת תחולת עקרון תום הלב בדיון הפלילי פלילים ד' 101, 106 (1994)). על רקע האמור, כפי שציין חברי השופט י' עמית, ייתכנו מצבים חריגים שבהם בית המשפט יראה את הנאשם כמי שמיצה את זכותו לייצוג, אם כי מתוך שאיפה לצמצומם של מצבים אלה למינימום ההכרחי, וזאת כמוצא אחרון בלבד. הטעם לכך הוא שייצוג במשפט הפלילי משרת לא רק את הנאשם עצמו, אלא גם את האינטרס הציבורי בבירור האמת ובשמירה על מראית פני הצדק.

לבית המשפט סמכות לבטל כתב אישום כאשר יש בניהול המשפט משום פגיעה קשה בחוש הצדק וההגינות, אך רק בנסיבות חריגות שבהן מגיעה היתנהלות הרשות לכדי היתנהגות בלתי נסבלת.

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ (31.03.05), קבע בית המשפט העליון מבחן תלת שלבי שעל נאשמים לעמוד בו כדי לבסס טענה להגנה מן הצדק: זהוי הפגם ועוצמתו וזאת במנותק מאשמתו או חפותו של הנאשם; בחינה האם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים שזוהו בשלב הראשון יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות תוך איזון בין האנטרס הצבורי לאנטרס של הפרט; בחינת הסעד הראוי – האם ניתן להסתפק בסעד פחות מביטול כתב האישום כולו.

בנוסף לכך, הוא טוען לפגמים בהליך העיכוב והמעצר שלטענתו נמשך שעות ובהם לא זכה לייצוג משפטי.

...

אקדים ואומר כי אני מקבל את עמדת המאשימה ודוחה את הבקשה.

לא ברור שבמצב זה כשבבקשה אין רמז לטענת הגנה או בדבר סיכוי לזיכוי או סיכוי של ממש כי חקירה הייתה מובילה לאי הגשת כתב אישום, ראוי להיעתר לבקשה לביטולו ((שלום ירושלים) 5279/14 מדינת ישראל נ' עוודה זיאן חוסין (נבו 03.02.2016)).

" ראו גם לאחרונה בפסק דינו של כב' השופט הבכיר אלון אופיר ב-תת"ע (תעבורה ב"ש) 10459-01-20 מדינת ישראל נ' אברהים אבו רקייק (15.02.2023): "ברור על פניו כי נהלי המשטרה מורים על ביצוע חקירה לחשוד, אך כפי שטענה המדינה בתגובתה בצדק בעיני, הדבר נתון בסופו של יום לשיקול דעתו של החוקר ויתכנו נסיבות בהן יגיע השוטר או החוקר למסקנה ולפיה, כאשר בעבירת תעבורה עסקינן, די בקבלת תגובתו של החשוד, ואין הצדקה לביצוע חקירה תחת אזהרה" אכיפת עבירות תעבורה היא מטבעה דינמית יותר מאכיפה של עבירות פליליות אחרות, ומתצעת בדרך כלל "בתנאי שטח" והזמן אמת בסמוך לגילוי העבירה, וכמובן שגם לכך יש לתת משקל בבואנו לשקול האם פעולה מסוימת לוקה בפגם חמור אם בכלל.

לסיכום, אני דוחה את הבקשה.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ה' אבו שחאדה) בת"פ 63504-11-18 מיום 13.3.2024, אשר לא נעתר לבקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע ליום 31.3.2024, באופן שלטענת המערער מנע מסניגורו להתכונן לדיון וליתר דיוני ההוכחות הקבועים בתיק ובשל כך אף הודיע לבית המשפט כי הוא אינו מייצג עוד את המערער.

השגה על החלטה הנוגעת לקביעת מועדי דיונים אינה נמנית על מקרים אלו, על אף שלטענת המערער יש להחלטה השפעה רבה על ייצוגו המשפטי, בהנתן שהסניגור אליו פנה המערער אך לאחרונה אינו ערוך להתכונן לתיק בפרק הזמן הקצר שנותר עד לדיון.

לעניין זה הפנה בית המשפט העליון לדבריו של חברי, השופט ד"ר גיא שני במאמריו - "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גילגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית העירעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006), היפים גם לענייננו: "[...] דוקא במשפט הפלילי ניתן למנות טעמים חשובים להכרה באפשרות להשיג על החלטות-ביניים. החלטות כאלה, המתקבלות במהלך משפט פלילי, עשויות להיות בעלות השפעה רבה על זכויות הנאשם, על תוצאת המשפט ועל אופן נהולו. במהלך משפט פלילי מתקבלות החלטות-ביניים הן בתחום הענייני (למשל החלטה לגבי טענה מקדמית או טענה שאין להשיב לאשמה) הן בתחום סדרי-הדין (למשל החלטה בדבר סדרי הזמנתם וחקירתם של עדים ובדבר מועדים לשמיעת המשפט) והן בתחום דיני הראיות (למשל החלטה בשאלת קבילותה של ראיה או בדבר כשרותו של עד). ברי שהחלטות כאלה עלולות לפגוע בזכויות-יסוד של נאשם – פעמים אף לגרום לו עוות-דין, והכל בדיני נפשות. הן עלולות גם לפגוע בתביעה, המייצגת את האנטרס הצבורי, ואף להביא לידי כך שבסופו של דבר תאלץ ערכאת העירעור להורות על זיכויו של אדם ועל שיחרורו לחופשי אך בשל פגם בניהול המשפט בערכאה המבררת. והינה, למרות כל אלה ואף שבפועל משפטים פליליים נמשכים כאמור על-פני תקופות זמן ארוכות, הדין בעיניין זה מושרש ומקובל, והוא מונע עיכובים והשהיות נוספים בבירורם של משפטים פליליים" (שם, בעמ' 120).

...

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ה' אבו שחאדה) בת"פ 63504-11-18 מיום 13.3.2024, אשר לא נעתר לבקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע ליום 31.3.2024, באופן שלטענת המערער מנע מסנגורו להתכונן לדיון וליתר דיוני ההוכחות הקבועים בתיק ובשל כך אף הודיע לבית המשפט כי הוא אינו מייצג עוד את המערער.

לעניין זה הפנה בית המשפט העליון לדבריו של חברי, השופט ד"ר גיא שני במאמרו - "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גלגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006), היפים גם לענייננו: "[...] דווקא במשפט הפלילי ניתן למנות טעמים חשובים להכרה באפשרות להשיג על החלטות-ביניים. החלטות כאלה, המתקבלות במהלך משפט פלילי, עשויות להיות בעלות השפעה רבה על זכויות הנאשם, על תוצאת המשפט ועל אופן ניהולו. במהלך משפט פלילי מתקבלות החלטות-ביניים הן בתחום הענייני (למשל החלטה לגבי טענה מקדמית או טענה שאין להשיב לאשמה) הן בתחום סדרי-הדין (למשל החלטה בדבר סדרי הזמנתם וחקירתם של עדים ובדבר מועדים לשמיעת המשפט) והן בתחום דיני הראיות (למשל החלטה בשאלת קבילותה של ראיה או בדבר כשרותו של עד). ברי שהחלטות כאלה עלולות לפגוע בזכויות-יסוד של נאשם – פעמים אף לגרום לו עיוות-דין, והכל בדיני נפשות. הן עלולות גם לפגוע בתביעה, המייצגת את האינטרס הציבורי, ואף להביא לידי כך שבסופו של דבר תיאלץ ערכאת הערעור להורות על זיכויו של אדם ועל שחרורו לחופשי אך בשל פגם בניהול המשפט בערכאה המבררת. והנה, למרות כל אלה ואף שבפועל משפטים פליליים נמשכים כאמור על-פני תקופות זמן ארוכות, הדין בעניין זה מושרש ומקובל, והוא מונע עיכובים והשהיות נוספים בבירורם של משפטים פליליים" (שם, בעמ' 120).

אשר על כן, ובהעדר סמכות לערער על ההחלטה שהתקבלה, מצאתי כי דין הערעור להימחק, זאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.