נטלי הוכחה בתביעות רשלנות רפואית

מכאן, שלחוות הדעת הרפואית יש נפקות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית "שכן הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק תלויות בחוות דעת זו..." (בש"א 1765/08 שירותי בריאות כללית ואח' נ' אביבה אור ואח' [פורסם בנבו]), וכי " עצם חוות הדעת הרפואית מקימה את עילת התביעה גופה, מלבד היותה הוכחה במישור הנזק, ובהעדרה אין למעשה אף לא ראשית ראיה לחבות (וודאי לא לנזק)... בהיעדר חוות דעת רפואית, אין התובענה רק נעדרת כל תשתית לחבות, אלא היא מהוה למעשה ערעור ופגיעה במקצועיותם של הרופאים המעורבים, ללא כל אחיזה, ולכך לא אוכל לתת יד..." (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, פ"ד נה (4 ) 911,898); ת.א. 3244/09 (ב"ש) אוקסנה לובנוב נ' תיגבור בע"מ (פורסם ביום 13.3.12); בר"ע 6098/92 זכאי נטלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

...

בנסיבות אלו, אין מנוס מסילוק התביעה על הסף.

מכל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

בנסיבות העניין, ומשטרם התקיים אפילו קדם משפט אחד, אני מורה על מחיקת התביעה ולא על דחייתה.

דוגמאות לכללים ראייתיים שגובשו על יסוד שיקולים ערכיים ניתן למצוא בכל תחומי המשפט, ונסתפק במספר דוגמאות: · תביעות שעילתן רשלנות רפואית – מקום שצריך לעשות רישום רפואי וזה לא נעשה ולא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת, שיכלו להתבהר מתוך הרישום, אל כתפי הרופא או המוסד, שבמסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים [ע"א 58/82 משה קנטור נ' ד"ר שלום מוסייב, פ"ד (לט(3) 253 (1985)].

המענה שניתן יצר זיקה בין הפרת החובות הרישומיות לבין חלוקת נטלי ההוכחה בין העובד לבין המעסיק בתביעה למימוש זכויות מכוח חוקי המגן, כך שהותוו כלליים ראייתיים שהעבירו את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק בנסיבות שבהן הפר את החובות הרישומיות המוטלות עליו על פי דין.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.

כן טוענים הם כי אין מקום לחייב את הצוות הרפואי עתה להעלות על הכתב התייחסותו הרפואית לבדיקה שכלל לא נערכה על ידו, וכל היתנהלות המבקשים היא אצטלה למטרתם העיקרית לשנות את מאזן נטלי ההוכחה במסגרת תובענה עיקרית.

ער אני לעובדה, כי לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית על המבקשים להגיש חוות דעת רפואית, ולצורך כך, נדרשים מלוא הפרטים הרפואיים הנוגעים לטפול שבוצע.

...

לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי טענות המבקשים אינן מקימות עילה נגד בית החולים איכילוב וצפויות להידחות, וממילא התרת התיקון תסרבל את הדיון ותאריכו לשווא.

לא מצאתי להיעתר במסגרת זו גם לעתירתם החלופית של המבקשים, לחייב את רופאי בית החולים איכילוב להעלות על הכתב עתה, בדיעבד, את תוצאות בדיקותיהם, ממצאיהם והתייחסותם לבדיקה הרפואית שנערכה על ידי בית החולים שיבא.

יחד עם זאת, הרי שגם אם אין די בתיעוד הרפואי המצוי בידי המבקשים לצורך הכנת חוות דעת (ואיני קובע כל עמדה בעניין זה), עומדת זכותם להגיש תביעה עיקרית ובמסגרתה לעתור לגילוי מסמכים תוך דחייה של המועד להגשת חוות הדעת הרפואית המושלמת עד לאחר קבלת מלוא התיעוד הרלבנטי (ראו לעניין זה דברי כב' השופט עמית, בע"א 1960/11 דוד אלמוג נ' שרותי בריאות כללית (פסקה 9 לפסה"ד מיום 6.5.2013): "... בעניין גיא-ליפל עמדתי על כך שאם התובע פנה לנתבע הפוטנציאלי על מנת לקבל חומר והלה דחה את בקשתו, הוא רשאי להגיש תביעה ולדרוש מבעל הדין שכנגד את הראיות החסרות במסגרת הליכי גילוי מסמכים (שם, פסקה 101), שהרי לא ניתן לדרוש גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה (ראו ע"פ 7528/95 הלל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 89 (1996))." מסקנה זו תואמת אף את הכלל להעדפה של מניעת ריבוי הליכים וריכוז ההתדיינות כולה תחת קורת גג אחת ובהליך אחד, שכן נראה לכאורה, כי בעקבות ההליך דנן מתעתדים המבקשים להגיש תובענה נזיקית נגד בית החולים איכילוב באופן שתובענה זו מהווה לכאורה פלטפורמה למעשה לקבלת סעדים אופרטיביים ממשיים בתביעה כספית עתידית.

בנסיבות אלה נדחית הבקשה.

נטען להיפוך נטלי ההוכחה מכוח סעיף 38 לפקנ"ז, כי הנזק נגרם על ידי "דבר מסוכן", השולחן הנגיש לחוסה שלא היה מקובע לרצפה וכי על הנתבעת הראיה להוכיח שלא הייתה לגבי הפעילות והציוד כל התרשלות.

טענות התובעת בכתב התביעה לרשלנות נזנחו בסיכומי התובעת והועלו בעדותה של התובעת בדיון ההוכחות טענות חדשות שלא פורטו בכתב התביעה ובתצהיר התובעת המהוות הרחבת חזית אסורה.

בהעדר חוות דעת מומחה בתחום הכאב, לא ניתן להוכיח נכות רפואית בתחום זה, ועל כן, לא הוכחה לבית המשפט נכות בתחום הכאב.

...

אין בידי לקבל את ההשוואה שעורכת התובעת בין השניים.

לפיכך, טענת התובעת כי הנתבעת לא דאגה להדרכה מתאימה, דינה להידחות.

אשר על כן, לא הוכח כי הנתבעת התרשלה, ולפיכך, דין התביעה – להידחות.

נטען כי מאחר שחוות הדעת הכירורגית צפויה להתייחס גם לשאלת החבות, הרי שככל שהעדים מטעם הנתבעת יעידו לפני כן, הדבר יהפוך לחלוטין את נטלי הראיה וההוכחה המוטלים על הצדדים, באופן שיאפשר לתובעים "לשפץ" את תביעתם תוך תיקון כתב התביעה וחוות הדעת לאורן של עדויות הנתבעת.

כך, על דרך הכלל, ובמיוחד בתביעות בגין רשלנות רפואית, שבהן גם שאלת האחריות (ולא רק שאלת הנזק) כרוכה, בהוכחת "עניינים שברפואה", ולפיכך על התובע לתמוך גם את טענותיו במישור זה בחוות דעת מתאימה (רע"א 2589/23 פלוני נ' אסותא אשדוד בע"מ, (20.6.2023)).

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, במיוחד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סד"א החדשות, החלטתי כי יש לתת בכורה לסיומו של ההליך, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות.

כפי שפורט לעיל השיהוי הניכר, ההתנהלות בחוסר תם לב, התנהלות המובילה לסרבול ועיכוב קיצוני בניהולו של ההליך הנמצא בשלביו האחרונים, תוך הוספת עלויות נכבדות והשחתת זמנו של ביהמ"ש, מובילים אותי למסקנה כי אין להיעתר למבוקש.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.