הנני מאשרת כי התשלום הנ"ל מהוה סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל המגיע לי בגין תקופת עבודתי ובגין סיומה, לרבות בגין הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי חופשה ופדיונה, ימי חג, דמי הודעה מוקדמת, הפרשה לפנסיה, דמי נסיעות ודמי מחלה ובגין כל תשלום שהוא שהגיע לי על פי כל דין ו/או הסכם.
התובעת הוסיפה וטענה כי אינה יודעת לקרוא או לכתוב בשפה העברית ומשכך תוכן כתב הויתור כלל אינו נהיר לה.
לאחר ששקלתי את מלוא הטענות והעדויות שנשמעו בהקשר זה מצאתי כי הנתבע הרים את הנטל והוכיח כי אכן שילם לתובעת 11,000 ₪ לאחר מועד סיום העסקתה במעמד חתימת כתב הויתור.
שנית, מצאתי כי העובדה שהתובעת נאותה לחתום על כתב ויתור שעל גביו מצויין הסכום בסך 11,000 ₪ למרות שקבלה בפועל סכום נמוך בהרבה בסך 1,389 ₪ מוקשה אף היא.
בנוסף, לא ברור על יסוד איזה נתונים מבססת התובעת את חישוביה, התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה עלות כרטיס חופשי-חודשי או עלות נטענת אחרת, השונים מהסכומים ששולמו לה בפועל.
סבורני כי נוכח הלאקוניות של הטענה בדבר זכאות להחזר הוצאות נסיעה, בהיעדר פירוט מען וכן כל אסמכתא בנוגע לעלות כרטיס חופשי-חודשי רלבאנטי ובשים לב לעובדה שלא מוכחש כי לתובעת שולם סכום חודשי בסך כ 150 ₪ בגין החזר הוצאות נסיעה, הרי שהתובעת לא הרימה את הנטל בהקשר זה ומשכך אינה זכאית להשלמת החזרים בגין הוצאות נסיעה.
...
סוף דבר
מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי לקבוע כי במועד סיום העסקתה אצל הנתבע היתה התובעת זכאית לסכומים הבאים מתוך ככל הרכיבים שנתבעו: חלף הפרשות לקרן השתלמות בסך 770 ₪, חלף הפרשות לקרן פנסיה בסך 7,127 ₪, דמי חגים בסך 548 ₪, דמי הבראה בסך 2,040 ₪ ופדיון חופשה בסך 1,798 ₪ ובסך הכל לסכום בסך 12,283 ₪.
סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה בלבד.
הנתבע ישלם לתובעת סכום בסך 2,672 ₪ ברוטו, כמפורט לעיל.
