נטל ההוכחה בתביעות בגין אפליה בעבודה

(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה,  שליחה להכשרה או הישתלמות מקצועית, או תשלום פצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; נוכח טיב ההליך, בו נידרשת "הוכחתן של צפונות הלב והמחשבה" על התובעת להביא ראשית ראיה בלבד ביחס להפליה פסולה על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק (ע"ע (ארצי) 30585-09-12 חברת ישום פיתרונות אנושיים בע"מ ואח' נגד אורית בוסי (4.8.2013) ור' גם ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי נגד מ.ד.פ ילו בע"מ(6.3.08) (להלן – עניין אורלי מורי)).

בנוגע לקושי הראייתי בתביעות מסוג זה צויין על ידי בית הדין הארצי (גם אם ביחס לסוגיה שונה שעמדה לפתחו), בבר"ע (ארצי) 210/08 פלונית נגד פלונית (22.05.2008): "ככלל, קיים קושי ראייתי מובנה בתביעה שעילתה הפליה בעבודה, קל וחומר בתביעה שעילתה הפלייה בקבלה לעבודה. הקושי הראייתי מוצא ביטויו בהיעדרן של ראיות ישירות להוכחת האפליה, ובהיעדר נכונות מצד המעסיק לחשוף את מכלול השיקולים האמתיים אשר עמדו ביסוד ההחלטה שלא לקבל עובד לעבודה ובמיוחד בהתקיים שיקולים מעורבים - פסולים בחלקם". הנתבעת העלתה טענות נוספות באשר לנזקים שנגרמו לה מפאת השהוי, חלוף הזמן והיעדר הראיות.

תביעת התובעת לקבלת הפרשים בגין דמי לידה לא הוכחה כלל ומשכך לא ניתן להעתר לה. פיצוי בגין הנחה במעונות יום מהתמ"ת – לטענת התובעת בשל אי קליטתה לעבודה אצל הנתבעת היא לא נהנתה מהנחה שמעניק התמ"ת על תשלומי המעון בו היתה ביתה הקטנה.

...

בהתחשב בכלל נסיבות הענין מצאנו לפסוק לזכות התובעת פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בהתאם לחוק שוויון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, את הסכומים שלהלן (נקובים בערכי ברוטו): פיצוי בגין הפסד השתכרות בסך 18,700 ₪.

בסעיף 2(א) לחוק חוק שויון הזדמנויות בעבודה נקבע איסור הפליה בעבודה, בין היתר מחמת טפולי פוריות או הפריה חוץ גופית: "לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, ... בכל אחד מאלה:

" בסעיף 9 לחוק נקבע נטל ההוכחה בתובענה לפי החוק, לרבות לעניין פיטורים מהעבודה: "(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2 –

בעניינינו, התובעת העידה בתצהירה כי היא לא קיבלה מהנתבעת הודעה על תנאי העסקתה, בעוד שהנתבעת לא הציגה בפנינו כל ראיה לסתור טענה זו. בהתאם לחוק, משלא ניתנה לתובעת הודעה על תנאי העבודה, רשאי בית הדין לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין שלא יעלה על 15,000 ש"ח. לאחר בחינת נסיבות העניין, החלטנו להעמיד את הפצוי לתובעת בגין העדר מסירת הודעה לעובד על סך 1,500 ₪.

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים בסך 25,500 ₪.

התביעה לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נדחית.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

האם הפרה הנתבעת את חוק שויון הזדמנויות בעבודה? בסעיף 2(א) לחוק חוק שויון הזדמנויות בעבודה נקבע איסור הפליה בעבודה, בין היתר מחמת טפולי פוריות או הפריה חוץ גופית: "לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, ... בכל אחד מאלה:

" בסעיף 9 לחוק נקבע נטל ההוכחה בתובענה לפי החוק, לרבות לעניין פיטורים מהעבודה: "(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2 –

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים בסך 10,050 ₪.

התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מיתקיים החריג הקבוע בסעיף 2(ג) לחוק שויון הזדמנויות וכי אפליית התובעת מתחייבת מאופי המשרה אשר הוצעה לה. לא נעלמה מעניינו טענת הנתבעת, כי לאחר שהתובעת הגישה את התביעה דנן, הוצע לה לחזור לעבוד אצל הנתבעת.

...

העד נשאל: "מבחינתך במסקנה הסופית שלך כל הנקודות שפרטנו קודם הן לזכותה או לכל הפחות לא רלוונטיות והפרט היחיד שעמד לפי דעתך לחובתה זה זה שהיא לא ספרה בראיון העבודה שהיא בהריון?

טוענת הנתבעת, כי אמנם אין הוראת חוק המחייבת מועמדת לעבודה לגלות את דבר הריונה לפני חודש חמישי, אולם, "אין בהעדר הוראה שכזו כדי לבסס פטור של המועמד מגילויו של אותו פרט". בנסיבות התיק דנן, טענה זו של הנתבעת להידחות על הסף.

לאור כל האמור לעיל , הגענו לכלל מסקנה כי מקרה זה מצדיק פסיקת פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.

בכתב התביעה עתרה התובעת לסעדים הבאים: אובדן הכנסה בתקופת ההיריון ממועד הפיטורים ועד למועד הלידה בסך 28,000 ₪; אובדן הכנסה בתקופה האסורה לפיטורים לאחר חופשת הלידה בסך של 14,000 ₪; פיצוי בגין אובדן כושר עבודה שלא כומת; פיצויים עונשיים לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים בסך 52,500 ₪; ופצוי בגין עגמת נפש, כאב וסבל, אובדן הזדמנויות אבדן קידום מקצועי, ציפייה והסתמכות והפלייה פסולה בנגוד לחוק השויון בסך 50,000 ₪.

" בסעיף 9 לחוק השויון נקבע נטל ההוכחה בתובענה לפי החוק, לרבות לעניין פיטורים מהעבודה: "(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2 –

משכך, התביעה לפצוי בגין הפליה פסולה בנגוד לחוק השויון – נדחית.

...

כמו כן, על יסוד המפורט לעיל שוכנענו כי פיטורי התובעת ומועדם נקבעו משיקולים עניינים הנוגעים לתום תקופת ההעסקה הזמנית אליה התובעת גויסה ואשר סוכמה עמה עם תחילת עבודתה, וללא קשר להיריון או לתחולת חוק עבודת נשים.

משכך, לא מצאנו כי פיטורי התובעת נגועים בחוסר תום לב המזכה בפיצוי כלשהוא.

טרם קבלת ההחלטה על סיום העסקת התובעת נערך לתובעת שימוע, בו התאפשר לה להעלות את טענותיה, כך שלא מצאנו כי נפל פגם מהותי גם בעניין זה. לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.