נטל ההוכחה בדבר ניצול ימי חופשה בתשלום

האם התובעת הסכימה לשינוי שיטת התגמול? ככל שלא, מה המשמעות שלא אי הסכמתה? האם התובעת זכאית לפיצויים בגין הלנת שכר? האם התובעת זכאית להפרש בגין שכר עבודה בחודש יוני 2016? האם הנתבעת הייתה רשאית לקזז משכרה האחרון של התובעת דמי חופשה אשר לטענת הנתבעת נוצלו ושולמו ביתר על ידי הנתבעת? ככל שכן, באיזה שיעור.

טענת התובעת הייתה כי נטל ההוכחה בדבר ניצול ימי חופשה מוטל על הנתבעת מכוח ס' 26ב לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958.

...

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,600 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,000 ₪.

טלקום בע"מ , ע"ע (ארצי) 537/09 דב זיידמן נ' אי סי איי טלקום בע"מ וע"א 8553/19, ע"א 161/20 אלכסנדר אורן ואח' נ' יהודית כהן ואח' ניתן 17/11/20,(פורסמו בנבו)),התובעת תשלם בהליך זה שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 4000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום.

הכרעה חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע, כי על המעסיק לנהל פנקס חופשה ולרשום בו, בין היתר, את מועד החופשה, כאשר הנטל על המעסיק להוכיח את יתרת החופשה של העובד; עם זאת, הצגת תלוש השכר מהוה "ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי חופשה המגיע לעובד, בהעדר ראיה לסתור זאת (ראו: עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי, מיום 25.11.08).

במצב דברים זה בו הנתבעת מודה, כי מדובר בתשלומים שלא שולמו כנגד ניצול ימי חופשה בפועל על ידי התובע – מצאתי, כי דין התביעה ברכיב זה להיתקבל.

אשר לדמי חופשה, משלא מצאתי כי הסכומים ששולמו לתובע במהלך תקופת עבודתו היו בגין ניצול ימי חופשה בפועל – הרי שאין מקום לקזוז הסכומים כמבוקש ואילו בגין דמי הבראה, הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר בסכום ששולם לתובע ביתר מחמת טעות וטענה זו עלתה רק במסגרת כתב ההגנה, כתגובה לתביעה שהוגשה כנגד הנתבעת ומשכך דין הטענה להדחות.

...

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את תחשיב התובע בסיכומיו המתייחס למשרה בהיקף 71.4% (סע' 86) ואני קובעת, כי התובע עבד בממוצע ב-62% משרה.

סוף דבר על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות מעסיק חסרות לפיצויים בסך 760 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית תקופת הזכאות, 1.2.18, ועד למועד התשלום בפועל; פדיון חופשה שנתית בסך 3,930 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה, 13.1.19, ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי חלף הפרשות מעסיק חסרות לתגמולים בסך 1,302 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.18 ועד למועד התשלום בפועל; דמי חגים בסך 1,972 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית תקופת הזכאות, 15.11.17, ועד למועד התשלום בפועל.

יתר התביעות נדחות.

סיכומו של דבר: הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח שהתובע ניצל את מיכסת ימי החופשה השנתית לה היה זכאי.

התובע הודה שניצל 4 ימי חופשה בתשלום, ולכן הוא זכאי לפדיון 38 ימי חופשה, לפי תעריף יומי בסך 294 ש"ח. לפיכך, אנו פוסקים לתובע סכום של 11,172 ש"ח. סכום זה יישא הפרישי הצמדה וריבית מיום 1.12.2021, מועד תשלום השכר האחרון, ועד למועד התשלום בפועל.

...

על יסוד האמור, אנו קובעים שהנתבעים לא יידעו את התובע על המעבר מהעסק לחברה, והתובע לא היה מודע לשינוי זה. למקרא כתב התביעה עולה שהתובע לא טען להרמת מסך, ולכן לא הובאה הצדקה לביצוע הרמת מסך ולחיוב הנתבע בחובות החברה (הנתבעת 1).

ביחס לתקופת עבודתו של התובע בעסק, התובע לא נתן הסבר מדוע לא נתבעו שני השותפים, ולכן לא שוכנענו שיש מקום להטיל חבות אישית על הנתבע.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, את הסכומים הבאים: יתרת פיצויי פיטורים בסך 18,388 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2021 ועד התשלום בפועל.

אולם, מאחר וכאמור נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת להראות שהשכר המפורט בתלוש השכר שולם לתובע וככל שלא שולם במלואו – מדוע לא שולם, ובהתאם להוראות חוק הגנת השכר תשי"ח- 1958 כל ניכוי שנערך מהשכר צריך למצוא ביטוי בתלוש השכר ובעניינינו הנתבעת לא ציינה את דבר הנכוי בתלושי השכר הרלבאנטיים ולא הציגה כל ראיה לכך שמדובר בקנסות אלא הציגה הודעות קנס ממועדים לא רלבאנטיים, לא מצאתי בעדות זו לשנות את התוצאה אליה הגעתי.

כך למשל, החל מחודש 8/17 נרשם לתובע ניצול של יום חופשה בכל חודש, בלי שבשורת התשלום מצוין תשלום על יום חופשה ובנוסף בכל חודש נצבר לזכותו רק 0.59 יום חופשה, צבירה שלא תואמת את הוראות הדין.

מצב זה לא הוסבר על ידי הנתבעת אשר כזכור עליה מוטל הנטל לפרט את ימי החופשה בנסיבות אלה ובהתאם לחוק חופשה שנתית בתקופה של 3 חודשים היה אמור התובע ליצבור 4 ימי חופשה (16/240X75 (חלק יום לא נחשב)).

...

יחד עם זאת, מאחר שהתובע לא הוכיח קיומה של קופת גמל פעילה, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

התובע ביקש להסתמך על הקופה שפתחה לו הנתבעת בחברת מגדל, אולם בין שתי תקופות העבודה של התובע אצל הנתבעת חלפו 8 חודשים ועל כן ומשהתובע טען כי היה מובטל בין שתי תקופות העבודה, לא טען ששמר על זכויותיו בקופת הגמל ולא הציג כל מסמך שמעיד על כך שקופת הגמל שנפתחה על ידי הנתבעת הייתה פעילה, הרי שלא הוכחה זכאות התובע להפרשות לקופת גמל החל מיום העבודה הראשון בתקופת העבודה השנייה והתביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר נוכח כלל המפורט לעל בהרחבה, תביעת התובע מתקבלת ברובה ועל הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים המפורטים להלן: פיצויי פיטורים בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.12.18 ועד מועד התשלום בפועל.

בהתאם לפסיקה, נטל ההוכחה בדבר ניצול ימי חופשה על ידי העובד ותשלום בעדם מונח על כתפי המעסיק.

מכאן שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח ניצול ימי חופשה על ידי התובע.

...

לאור האמור לעיל, יש לראות בנתבעת כי שוויתרה על זכות הקיזוז של ההודעה מוקדמת, ולכן גם מן הטעם הזה, אני דוחה את דרישת הקיזוז.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – 5,000 ₪.

בנוסף על הסכומים דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום.