נטל ההוכחה בגניבת עובד ממעביד

התביעה שכנגד- נטל ההוכחה בעיניין גניבת עובד ממעביד או מעילת עובד בתפקידו מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה.

...

לאור האמור לעיל ולאחר קיזוז הסכומים התוצאה היא כי על התובעת להשיב לנתבעת סך של 34 ₪ אותם יש להפחית מהסכומים שנפסקו לטובת התובעת.

סוף דבר- התביעה כנגד הנתבע והתביעה שכנגד נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: סך של 5,194 ₪ בגין דמי הבראה.

דיון והכרעה- נטל ההוכחה הוא על הנתבע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", יותר מכך, נטל ההוכחה בעיניין גניבת עובד ממעביד או מעילת עובד בתפקידו, מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה.

...

סוף דבר- לנוכח כל האמור לעיל, הריני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 12,750 ₪ בגין שכר עבודה לחודשים ינואר ופברואר 2013.

תביעת הנתבע נדחית למעט בכל הקשור לסכום של 44,488 ₪, בו הודה התובע ולכן מחוייב הנתבע לשלם לתובע רק את ההפרש שבין הסכומים שפורטו בסעיפים 14א-ד דלעיל, לבין הסכום של 44,488 ₪.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשים לב לתוצאה אליה הגעתי ובשים לב לחוסר ההלימה שבין הסכומים שנתבעו בכתבי הטענות לבין הסכומים שפסקתי, בסופו של יום, החלטתי שכל צד יישא בהוצאותיו.

בהתייחס לנטל ההוכחה ומידת ההוכחה קבע בית הדין הארצי (ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ – עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, (פורסם בנבו, ניתן ביום 25/4/2006): "... נטל ההוכחה להוכיח שעובד גנב או מעל בתפקידו, מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה. על כן יש לפנות לראיות שהובאו מטעם המעביד ולבחון האם די בהם כדי לשכנע את בית הדין כי העובד אכן גנב." באשר למידת ההוכחה נקבע כי: "... כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות." בהקשר זה עוד נקבע (דב"ע (עבודה ארצי) נג/3-79 לובה יונייב – חברת וייסמן תמרוקים בע"מ (פורסם בנבו, 25.11.1993).

...

משכך – בהעדר הוכחה כאמור, דין התביעה במרכיב זה להידחות.

סוף דבר בהעדר הוכחה, דין התביעה להידחות.

יחד עם זאת, כאמור בסעיף 26 בפסק הדין לעיל, אנו מחייבים את הנתבע להשיב לתובעת את יתרת הסכום הנמצא בחשבון אמזון בסך 1,417.37 $ וזאת תוך 30 ימים.

החקירה במתכונת זו הניבה לחברה פרי, במובן זה שהוטלה אחריות של העובד בגין גניבה, והוא חויב בתשלום פיצוי בגין נזק ממוני בסך 117,000 ש"ח. משכך, נקודת המוצא היא שהחקירה הפרטית במתכונתה הנוכחית – בשים לב לנטל ההוכחה המוגבר המוטל על מעסיק המייחס לעובדו גניבה – היתה בעלת תרומה משמעותית להכרעה השיפוטית, ובמובן זה חיונית.

...

ביום 23.4.19 נתן בית הדין האזורי החלטה לפיה "לאחר עיון בתצהירי התובע מסקנתי הינה כי התובע קיים את ההחלטה מיום 7.8.18". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 62403-05-19), אשר נדחתה נוכח אופיה הדיוני של ההחלטה, תוך שבית הדין הארצי הוסיף כי "בית הדין האזורי ממילא לא דחה את טענות המבקשת לגופן אלא הבהיר כי היא רשאית לחקור את התובע על התצהיר המתייחס לחשבון הסגור, וכי ההשלכות והמסקנות יפורטו במסגרת פסק הדין. משכך, כל טענות המבקשת שמורות לה...". ביני לביני, הוגשו תצהירי עדות ראשית.

אשר להוצאות בהליך דנן לא מצאנו לפוסקם נוכח התוצאה אליה הגענו לפיה ערעורי הצדדים נדחו בעיקרם.

(ז) סוף דבר ערעור העובד והחברה מתקבלים בחלקם כמפורט להלן: ערעור העובד – נדחה למעט הערעור כנגד חיובו בפיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך 40,000 ₪.

אשר להוצאות בהליך דנן לא מצאנו לפוסקם נוכח התוצאה אליה הגענו לפיה ערעורי הצדדים נדחו בעיקרם.

נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה על ידי עובד ומכסת החופשה שנותרה לזכותו, מוטל על המעסיק [דב"ע לא 3-22 ציק ליפוט – חיים קסטנר (13.1.72)].

הלכה פסוקה וידועה היא כי הנטל להוכחת מעשי גניבה שבצע העובד הוא נטל מוגבר בשונה מנטל ההוכחה בדיון אזרחי קרי, יש להוכיח את מעשה הגניבה ברמת "היסתברות גבוהה" (ראו – ע"א 3725/08 ניסים חזן נ' אריק חזן [פורסם בנבו] (3.2.2011)).משעה שהנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנידרש, דין טענות הגניבה המיוחסות לתובע, להדחות.

...

כמו כן טענות הנתבעים לעניין הטרדה מינית (אשר מצאו ביטויים בשורה אחת בסעיף 25 לכתב הגנה וכלל לא כומתו) וכן יתר הטענות הנזכרות בסיכומי הנתבעים בלבד, נדחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין תלושי שכר שלא כדין בסך של 15,000 ₪.