החקירה במתכונת זו הניבה לחברה פרי, במובן זה שהוטלה אחריות של העובד בגין גניבה, והוא חויב בתשלום פיצוי בגין נזק ממוני בסך 117,000 ש"ח. משכך, נקודת המוצא היא שהחקירה הפרטית במתכונתה הנוכחית – בשים לב לנטל ההוכחה המוגבר המוטל על מעסיק המייחס לעובדו גניבה – היתה בעלת תרומה משמעותית להכרעה השיפוטית, ובמובן זה חיונית.
...
ביום 23.4.19 נתן בית הדין האזורי החלטה לפיה "לאחר עיון בתצהירי התובע מסקנתי הינה כי התובע קיים את ההחלטה מיום 7.8.18".
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 62403-05-19), אשר נדחתה נוכח אופיה הדיוני של ההחלטה, תוך שבית הדין הארצי הוסיף כי "בית הדין האזורי ממילא לא דחה את טענות המבקשת לגופן אלא הבהיר כי היא רשאית לחקור את התובע על התצהיר המתייחס לחשבון הסגור, וכי ההשלכות והמסקנות יפורטו במסגרת פסק הדין. משכך, כל טענות המבקשת שמורות לה...".
ביני לביני, הוגשו תצהירי עדות ראשית.
אשר להוצאות בהליך דנן לא מצאנו לפוסקם נוכח התוצאה אליה הגענו לפיה ערעורי הצדדים נדחו בעיקרם.
(ז) סוף דבר
ערעור העובד והחברה מתקבלים בחלקם כמפורט להלן:
ערעור העובד – נדחה למעט הערעור כנגד חיובו בפיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך 40,000 ₪.
אשר להוצאות בהליך דנן לא מצאנו לפוסקם נוכח התוצאה אליה הגענו לפיה ערעורי הצדדים נדחו בעיקרם.