נטל ההוכחה בגביית ארנונה מבעל שליטה בחברה

עמדתי היא כי משהוכח שמדובר בנכס שאינו למגורים, בחוב חלוט ובחברה פרטית שהפסיקה פעילותה, קמה חזקה כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה ללא תמורה, ועל הנתבע הנטל לסתור חזקה זו ולהוכיח כי לא היו לחברה נכסים בעת הפסקת פעילותה או כי נכסים אלו לא הגיעו לידיו (לגישה דומה ראו למשל עמ"נ (חי') 45950-03-13 עבוד נ' וועדת ערר לעינייני ארנונה [פורסם בנבו] (21.1.2014); ע"א (מרכז) 57979-10-17 רוזנברג נ' עירית ראשון לציון [פורסם בנבו] (9.4.2018); רע"א (י-ם)29659-12-17 יגמור נ' מסיס נ' עירית ירושלים [פורסם בנבו] (23.4.2018); ע"א 52287-06-18 המשביר 365 החזקות בע"מ נ' עריית כרמיאל [פורסם בנבו] (15.5.2019); ע"א 9899-05-20 (י-ם) לימור הרי נ' עירית ירושלים [פורסם בנבו] (6.8.2020) (להלן:" עניין לימור הרי")).

יפים לעניין זה דברי בית המשפט המחוזי בעיניין עת"מ 36449-03-13 ענבר נ' עריית חיפה [פורסם בנבו] (30.3.2014): "לדעתי החזקה בסעיף 119א(א)(3) היא חזקה שאמנם ניתנת לסתירה, אולם היא מטילה על בעל השליטה את הנטל להראות שלא היו נכסים, וממילא גם שאלה לא הועברו אליו.....בדברי ההסבר להצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) תשס"ג–2003 נאמר בהקשר של תיקון הפקודה והוספת סעיף 119א(א)(3) כי לשם גביית חובות מס מחברה שמפסיקה את פעילותה "מוצע לאפשר במקרים מסוימים את גביית חוב המס שהחברה חייבת בו מבעלי השליטה בה על ידי קביעת חזקה, הנתנת לסתירה על ידי בעלי השליטה, כי נכסי החברה שהפסיקה את פעולתה הועברו אליהם". הפרשנות שמציע העותר, על יסוד הדברים שנאמרו בעיניין ותד, שעל המשיבה חובת ההוכחה שהיו נכסים, איננה מתיישבת עם הגיונה של ההוראה, ואני סבור שהיא פרשנות מלאכותית.

...

אינני מקבלת את הטענה.

מכל האמור אינני מקבלת את טענת הנתבע להתרשלות התובעת בהליכי הגבייה.

סוף דבר מכל האמור, הנתבע ישלם לתובעת את הסכום הנומינלי של חוב הארנונה של החברה נשוא התביעה החל מיום 1.11.2010 ועד ליום 2.12.2011 - בסך 108,390 ₪ על פי עדותה של הגב' אורן - בתוספת הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ-1980 עד למועד הגשת התביעה (7.9.2017).

על מטרת הסעיף והחזקה הגלומה בו עמד בית המשפט המחוזי בדרך זו: "הוראת ס' 8(ג) לחוק ההסדרים באה לצייד את הרשויות המקומיות באמצעי גבייה יעילה של חובות ארנונה על מנת לשפר מצבן הכלכלי הרעוע, על ידי אימוץ 'חזקת ההברחה' בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה והסמכת הרשויות המקומיות לגבות את חוב הארנונה שהותירה חברה פרטית שהפסיקה פעילותה מבעל השליטה באותה חברה, אם בעל השליטה לא הצליח לסתור את החזקה שנכסי החברה הועברו אליו ללא תמורה... נקודת המוצא המתקיימת מכוח החזקה היא שנכסי החברה כולם הועברו ללא תמורה לידי בעל-השליטה, זאת ללא תלות במצב העובדתי בפועל... בעל-שליטה המבקש לסתור החזקה, צריך לשכנע בעדויות ובמסמכים שמצבת הנכסים של החברה במועד הפסקת פעילותה שימשה לצורך פרעון חובות החברה". בפסיקה קיימת מחלוקת בשאלה "על מי מוטל הנטל להוכיח כי בבעלותה של חברה היו נכסים עובר לפרוקה או להפסקת פעילותה, לענייניה של חזקת ההברחה?" (ראו רע"א 2583/21 עריית רמת גן נ' סקאן ביי ישראל מוריה בע"מ (22.4.2021); ע"א (מחוזי חי') 62199-10-15‏ מועצה מקומית עוספיא נ' זאהר (20.3.2016)).

...

באיזון בין השיקולים אני קובע כי לגבי תקופה זו יישא החוב הפרשי ריבית והצמדה בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (ראו והשוו תא (י-ם) 57216-11-13‏ ‏ עירית ירושלים נ' יוסף ויורם חנויות הלבשה בע"מ, 3.7.2018, בפסקה 50, תא (י-ם) 21562-10-12‏ ‏עירית ירושלים נ' חביות ירושלים בע"מ, 19.7.2018, פסקאות 66,67).

לסיכום ולאור האמור התביעה מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת את חוב הארנונה שנפסק בהליך הנזכר בגובה 138,715 ₪, בצירוף הפרשי ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 6.2.2012 ועד יום 12.7.2016 (מועד הגשת התביעה), וכן בתוספת ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות מיום 12.7.2016 ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות האגרה בסך 5,108 ₪.

מנוסח הסעיפים דלעיל עולה, כי על הרשות המקומית הנטל להוכיח התקיימותם של חמישה תנאים מצטברים על מנת שתוכל לגבות חוב ארנונה מבעל שליטה של חברה: (1) החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים; (2) המחזיקה בנכס היא חברה פרטית שאיננה דייר מוגן; (3) החברה לא שילמה את חוב הארנונה והחוב סופי; (4) החברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה; (5) הנתבע הוא בעל השליטה בחברה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 78,973 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הריבית, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 9,000 ש"ח (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

לענין זה נקבע עוד ב ע"א 2139/08, הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו כך (ההדגשות לא במקור): "משמעות אי הכללת ההגבלה היא  שהרשות המקומית  רשאית לגבות את מלוא חוב הארנונה בלי קשר להקף הנכסים שהועברו בפועל..." בהמשך הובאה היתייחסות לנטל ההוכחה הרובץ על כתפי בעל השליטה בלבד, ונקבע כך: "תכליתו של הסדר הוא בהעברת הנטל לכתפי בעלי השליטה, שכן הדרישה שהרשות היא זו שתוכיח הברחת נכסים בפועל בחברות פרטיות המנהלות עסקיהן בשטחה אינה סבירה. הרשות המקומית, אף בשונה מרשויות המס, נעדרת כל אמצעי מעקב או פקוח אחרי מצבת הנכסים בעסקים המנוהלים בתחומה, במועד כזה או במועד אחר, וכל העברת נטל הוכחה אל כתפיה סותר את כוונת המחוקק בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים" ועוד -   "ההסדר קובע חזקה שבחוק, לפיה רואים את הצד שלזכותו היא פועלת כמי שיצא ידי חובת הראיה לגביה. בעניינינו, נקודת המוצא, שאין צורך להוכיחה והיא מתקיימת מכוח החזקה, היא שנכסי החברה כולם הועברו ללא תמורה לידי בעל השליטה, וזאת ללא תלות במצב העובדתי בפועל. הצד שכנגדו פועלת החזקה, בעל השליטה, צריך להוכיח את היפוכה של החזקה ברמה של הטיית מאזן ההסתברות, בדומה למשפט האזרחי בכלל, כשנטל השיכנוע בעיניין זה מוטל עליו" בנוסף אפנה אל ע"א (מחוזי תל אביב יפו) 23647-03-11, עריית יהוד נ' רומנו (מיום 28/8/2012, הש' י' שנלר, ק' ורדי, ר' לבהר שרון) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור): "תכליתו של מצב משפטי זה, למנוע היתחמקות מתשלום מס באמצעות הברחת נכסי החברה החייבת, תוך מתן אפשרות, ואמצעי נוסף לרשויות מקומיות לגבות חובות ארנונה, במקרים בהם חברות פרטיות שנשאו בחבות כלפי הרשויות הפיקו את פעילותן ו"נעלמו" מהשטח ללא שפרעו את חובותיהם לרשויות.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל אני קובע שיש לקבל התביעה כנגד הנתבעת 2.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת 2 בתשלום הסך של 234,182 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25/11/2021 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת 2 בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

נטען כי מודן לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי החלטת הועדה שגויה או אינה סבירה.

( (3) בלי לגרוע מהוראות פסקות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".

הוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים באה לצייד את הרשויות המקומיות באמצעי גביה יעילה של חובות ארנונה על מנת לשפר מצבן הכלכלי הרעוע, על ידי אימוץ "חזקת ההברחה" בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה והסמכת הרשויות המקומיות לגבות את חוב הארנונה שהותירה חברה פרטית שהפסיקה פעילותה מבעל השליטה באותה חברה, אם בעל השליטה לא הצליח לסתור את החזקה שנכסי החברה הועברו אליו ללא תמורה.

...

המשיבה דחתה את השגתו של מודן מכיוון שלא הוגשה במועד על פי האמור בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976 (להלן: "חוק הערר"); מאחר שכאשר מדובר בעסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מוגבלת טענת העורר לטענה שאין הוא בעל השליטה בתאגיד או שחוב הארנונה בשל אותו נכס נפרע על ידי המחזיק; מאחר שבשני הנכסים שבנדון קיימים חובות ארנונה של החברה שלא שולמו ולכן רשאית העירייה לפעול נגד בעל השליטה בחברה ולגבות ממנו אישית את חובות החברה והפעולה נעשתה כדין; דין הטענות האחרות שהעלה העורר במסגרת ההשגה להידחות שכן אינן יכולות להידון בפני ועדת הערר.

על כן, העתירה נדחית בשל אי מיצוי ההליך המנהלי וזאת בכפוף להחזרת עניינו של מודן אל המשיבה לשם בחינת טענותיו בכל הנוגע לסתירת חזקת ההברחה וכן לעניין טענתו כי מדובר בחברה לתועלת הציבור.

כאמור לעיל, העתירה נדחית בשל אי מיצוי ההליך המנהלי בכפוף לכך שעניינו של מודן יוחזר למשיבה אשר תאפשר לו למצות את ההליך המנהלי ולנסות לסתור את חזקת העברת הנכסים ובמידה שתהיה סבורה בסופו של יום כי לא נסתרה החזקה, תנקוט בתובענה אזרחית שתוגש לערכאה המתאימה לבירור גובה החיוב שניתן להטיל על מודן.

העתירה המנהלית נדחית מחמת אי מיצוי ההליך המנהלי בכפוף לכך שעניינו של מודן יוחזר אל המשיבה אשר תאפשר לו למצות הליך מנהלי לצורך סתירת חזקת העברת הנכסים.