נזקים לעובד מדינה כתוצאה מעישון פסיבי במקום העבודה

כמו כן, הציג מר קופשטיין בתצהיר משלים הודעות של נציבות שירות המדינה ושל המינהל האזרחי בדבר הנחיות בעיניין הגבלת העישון במקומות העבודה, משנת 2001 ומשנת 2007.

בית הדין מצטרף, כאמור, בהסכמה לדברי בית הדין לעבודה בנצרת בהליך הנ"ל, לפיהם הוראת סעיף 2א(א) לחוק למניעת העישון הנה "חיקוק..שלפי פרושו הנכון... נועד להגנתו.." של אדם מן הסוג של התובע – כלומר – עובד של "מקום העבודה". התובע העיד כי סבל רבות מעישון פאסיבי בעבודתו, ויש בכך משום נזק מן הסוג של הנזק שאליו התכוון החוק למניעת עישון למנוע.

בשים לב לתוצאה, תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.

...

סוף דבר תביעות התובע להפרשי שכר ולשכר עידוד נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע 25,000 ₪.

בשים לב לתוצאה, תשלם הנתבעת לתובע שכר טירחת עורך דין בסך 3,000 ₪.

בחוק למניעת עישון נקבע מנגנון אכיפה מינהלי וכן ניתן לאכוף את החוק ב"אכיפה אזרחית", בהתאם להוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין, העוסק בעוולה הנזיקית "הפרת חובה חקוקה": "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פרושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פרושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו" בית המשפט העליון דן בהוראות החוק למניעת עישון (רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, 5.7.06), ובמסגרת זו נידרש לחשיבות הוראות אלה, תכליתן ויישומן, כדלקמן: "כן ייאמר, כי ישראל אישרה את 'אמנת המסגרת של ארגון הבריאות העולמי לפיקוח על הטבק', שבסעיף 8(1) בה מתואר קיומן של 'ראיות מדעיות שקבעו ללא עוררין כי חשיפה לעשן גורמת מוות, מחלה ונכות'; לפיכך הוטל על כל מדינה חברה לקדם אמצעים חקיקתיים ומנהליים להגנה מחשיפה לעשן טבק, בין היתר במקומות צבוריים סגורים... אזכיר, כי בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק איסור העישון במקומות צבוריים תשמ"ג-1983 (הצעות חוק תשמ"ג, 195)), נאמר ברישה: 'העישון במקומות צבוריים פוגע ומטריד את הציבור הלא מעשן הנמצא בהם'. יצוין, כי מכוח חוק חובת דיווח בדבר הנזקים הבריאותיים הנגרמים מעישון מוצרי טבק, תשס"א-2000. הוגש לכנסת בתמוז תשס"ה (יולי 2005) דו"ח על העישון בישראל לשנת 2005-2004, וכעולה ממנו נרשמו רק 3 דו"חות על עישון במסעדות בירושלים בשנת 2005.

עוד הוסיף התובע כי פנה לחכים, התלונן על העישון, ציין שהעישון הפסיבי גורם לו לבעיות רפואיות והוסיף שאם הדבר לא ייפסק, הוא יתלונן למפקח עבודה.

התובע גם לא מסר שיתבע את המוסד לביטוח לאומי בגין ליקוי רפואי כתוצאה מהעישון במקום העבודה ואף לא מסר שאישור המחלה שהגיש עובר לפיטוריו, קשור לעישון במקום העבודה.

...

בנסיבות בהן הנתבעת הודתה שהיא חברה בארגון מעסיקים אחר (לשכת המסחר) ומנהלה אף חבר פעיל באחת הוועדות של ארגון המעסיקים, ובהתחשב בכך שאין כל ראיה מצד התובע בנושא זה, טענות התובע לגבי תחות צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה נדחות.

לסיכום נושא זה, התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה, חלק המעסיק בתגמולים, בהתאם לסעיף יא' לצו ההרחבה של לשכת המסחר.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בסך 4,000 ₪; ב. פיצויים בגין הפרת הוראות החוק למניעת עישון, בסך 5,000 ₪; ג. פיצוי בגין אי ביטוח פנסיוני (חלק המעסיק בתגמולים) בסך 6,942 ₪.

ד"ר טמיר אינו מייחס לנזק מעישון פסיבי תוצאה קבועה והנכות הזמנית יוחסה לתקופה שבה התובע עבד במיון.

כן צוין כי לפי סעיף 8(2) לאמנה התחייבו המדינות שהן צד לאמנה "להגן על תושביהן מפני חשיפה לעישון מוצרי טבק". העולה מדברי ההסבר הוא שהידע שהצטבר מספר שנים לפני תיקון החוק בשנת 2007 הצביע על כך שחשיפה לעישון אינו רצוי ומכאן שבהקשר לתקופה הקודמת את אוגוסט 2007 הנטל חל על כתפי הדואר להוכיח שהיא לא התרשלה.

לאור הערותיי לעיל על האיוורור במיון אני קובעת כי העישון הפסיבי בביתו של התובע, שהיקפו לא הוכח, אינו מאיין את ניזקי העישון הפסיבי במקום עבודתו.

...

התובע עמד על כך שאין לו אסתמה אולם התיעוד הרפואי מעיד שעוד לפני שהוא פנה לעבודה בדואר הוא כבר קיבל טיפול רפואי להקלת השפעות האסתמה, שהתובע בחר מתי לקחת ומתי לא. בנסיבות אלה התביעה לפיצוי עונשי – נדחית.

סוף דבר הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע סך של 50,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט לפי שומה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחית.

הנאשם המשיך להכחיש שימוש בסם וטען כי התוצאות נובעות מעישון פסיבי למעט בדיקה אחת בה הודה על שימוש אקטיבי אולם ציין כי היה זה ללא ידיעתו.

לאור היותו אב משמורן יחיד ולאור הצלחתו להמנע משימוש בסמים ללא עזרה חיצונית המליץ שרות המבחן להאריך המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד וכן על ענישה נוספת בדמות צו של"צ. בחוות דעת מיום 5.3.18 נמצא הנאשם מתאים לעבודות שירות טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה הגישה הרשעותיו הקודמות של הנאשם ואת המאסרים המותנים שתלויים ועומדים נגדו.

הערכים החברתיים אשר נפגעו בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית הם הגנה מפני הנזקים הישירים והעקיפים אשר נגרמים עקב שימוש בסמים (פגיעה בשלומו ובריאותו הפיזי והנפשי של הציבור, היתדרדרות לעבירות רכוש ואלימות לצורך השגת הסמים).

· רע"פ 2039/15 גריב נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו, 2.4.15), 2 עבירות הפרעה לשוטר, 2 עבירות איומים, העלבת עובד ציבור, תקיפה שוטר, היתנהגות פרועה במקום צבורי ו-5 עבירות של הפרת הוראה חוקית.

· ע"פ (מרכז) 24457-03-15 גוטרמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.8.15), המערערים הורשעו, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של הפרעה לשוטר ומערער 1 הורשע גם באיומים והעלבת עובד ציבור.

...

סוף דבר אשר על-כן, מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: בתיק 68119-07-17 אני מורה על חידוש המאסר המותנה בן 3 חודשים כפי שהוטל על הנאשם בתיק 42176-05-15 בבית משפט השלום בקריית גת ביום 6.3.14 וזאת למשך שנתיים מהיום.

אני מורה על חידוש המאסר המותנה בן 6 חודשים כפי שהוטל על הנאשם בתיק 21467-01-14 בבית משפט השלום בקריית גת ביום 8.6.14 וזאת למשך שנתיים מהיום.

בתיק 42176-05-15 אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים מהיום לבל יעבור עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

טענות התובעת התובעת טענה כי במהלך עבודתה בנתבעת היא נחשפה, מדי יום, לעישון מאסיבי אשר גרם לה לנזק ממשי בבריאותה, הנתבעת לא נקטה כל פעולה למניעת העישון, ובכלל זאת לא הציבה שלטים שאוסרים על עישון במיתחם ולא ביצעה כל פעולת אכיפה אחרת, חרף כך שהתובעת התלוננה, בכל תקופת עבודתה, על אי-אכיפת החוק ועל הנזק שניגרם לה כתוצאה מהעישון במקום העבודה.

במספר החלטות/פסקי דין שניתנו בבתי דין איזוריים, נדונו תובענות של עובדים כנגד מעסיקם לפצוי עקב הפרת החוק למניעת עישון, שעילתן עוולת הפרת חובה חקוקה, ונקבע כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית [וראו למשל: סע (נצ') 27898-06-10 פיקס - עריית קרית שמונה, מתאריך 11/01/2011, בסעיף 5 לפסק הדין (אם כ מדובר בפסיקה לפשרה); סע"ש (י-ם) 28473-11-16 שור – מדינת ישראל, מתאריך 28/03/2018, בסעיף 37 לפסק הדין; סע"ש 38147-05-19 כהן נעמן – סער ואח', החלטה מתאריך 18/02/2020; סע"ש 48281-07-20 פבר – עמית בראון שיווק בע"מ, מתאריך 24/07/2022, בסעיף 14 לפסק הדין].

בקביעת הפצוי, לקח בית המשפט בחשבון, בין היתר, כי מדובר בעישון במקום העבודה בו תנאי העבודה נכפו על התובעת, ללא יכולת להרחיק עצמה מהעישון הפאסיבי; את העובדה שתקופת העבודה היתה קצרה יחסית; את הקף העסקתה המצומצם – פעמיים בשבוע 4 – 5 שעות בכל פעם; וכן את העובדה כי הנתבעת אכן פעלה ליישום הוראת החוק במידה מסוימת.

...

מכאן, ממילא נשמט הבסיס תחת טענת קיזוז זו – אשר נדחית בזאת.

דיון והכרעה – מאחר שהטענה כי אישורי המחלה הוצאו שלא כדין נדחתה לעיל, הרי שיש לדחות אף את טענת הקיזוז דנא, וכך אנו מורים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי לא ממוני בסך של 35,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.