נזקי רטיבות בדירה עקב נזילת מים מדירת השכן

התובעים טוענים לאחריות הנתבע לנזקיהם בעילה נזיקית, בשל רשלנותו וכן בעילה חוזית בהסתמך על כתב התחייבות הנתבע מיום 5.10.2011 (להלן: "כתב ההיתחייבות"- נספח ד' לתצהיר התובע 1) בו, לטענת התובעים, מאשר הנתבע כי הוא התרשל בעבודתו ולא ביצע זיפות מתחת לרצפת חדר הרחצה והתחייב לתקן את הריצוף בדירה ואת תוצאות נזילת המים בדירה ובדירת השכנים.

הנתבע מעלה אפשרויות נוספות לגבי מקור הנזק הנטען לדירה, אליהם לטענתו לא היתייחס מומחה התובעים - חדירת מים מכיוון המרפסת של הדירה עקב איטום לקוי של הקבלן שבנה את הדירה ועבודות שבוצעו על ידי אחרים בדירה והוא מוסיף וטוען כי ידוע לו שהרטיבות הזניחה שהתגלתה בחדר הרחצה של התובעים התייבשה ונעלמה ללא שנותר לה זכר לאחר שדאג לאטום היטב את הריצוף בחדרי הרחצה ברובה מתאימה, ורק לאחר הסופה הקשה שהייתה בחודש פברואר 2012, בה ירדה כמות חריגה של גשמים, התלונן השכן שמתחת לדירה על רטיבות.

...

סוף דבר התוצאה אפוא היא שהתביעות נדחות הדדית.

לא מצאתי להיעתר לבקשה.

בנוסף, התובעים לא הגישו בקשה נפרדת לקבלת היתר לפיצול סעדים, ולא עמדו על בקשתם בסיכומים וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

לטענתו, עקב הנזילה, שמקורה בדירת הנתבע, נגרמה רטיבות בדירת התובע אשר גרמה נזק בעיקר לקירות ולרצפת חדר השינה, נזק לארונות המצויים בחדר השינה, רטיבות בחדר שינה נוסף, בפרוזדור ורטיבות ברצפת הדירה (תמונות צורפו כנספח א' לכתב התביעה).

הנתבע מוסיף, כי לא ברור כיצד המהנדס מטעם התובע קבע, כי הנזקים נגרמו בשל נזילת מים בחדר האמבטיה של הנתבע עת המהנדס כלל לא ביקר בדירת הנתבע ולא בחן אותה.

בהתאם לחוות-הדעת מטעם התובע, נמצא, כי ישנה רטיבות ובמיוחד בריצוף חדר השינה, בקיר הגובל עם הדירה של הנתבע, רטיבות בקיר שגרמה לעובש ונזק לארון שהיה צמוד לקיר האמבטיה של השכן.

...

לאור מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניי, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות במלואה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

לעניין ההוצאות- התובע ישלם לנתבע את שכ"ט המומחה (בהתאם לקבלה) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ (כולל מע"מ) תוך 30 יום.

התביעה שבפניי שעניינה דרישה לפצוי בגין ניזקי רטיבות בדירת התובעים, אשר לטענתם, מקורם בדירת השכן מלמעלה, הוא הנתבע.

תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובעים: לטענת התובעים, בתחילת שנת 2016 נזוקה דירתם עקב נזילות מים מהדירה שמעליהם (דירת הנתבע).

כך גם הטענה לעבודות איטום יסודיות ע"י מישפחת תרזה, אין בה להעלות או להוריד לענייננו, שכן- ראשית, לא הובאו כל אסמכתות באשר לעבודות שבוצעו טרם רכש הנתבע את דירתו, ושנית, אף אם בוצעו עבודות שכאלה, אין בזה משום הוכחה שכיום אין מקור לנזילה בדירת הנתבע הגרום לניזקי רטיבות בדירת התובעים.

...

יחד עם זאת, ולאור ההלכה הפסוקה, יש לבהמ"ש גמישות גם בתיקי תביעות קטנות (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב), ומאחר ששני הצדדים מעוניינים כבר לסיים את ההליכים ורוצים מינוי מומחה מטעם בהמ"ש, אני קובעת, כי נכון ויעיל יהיה לילך בדרך זו ולמנות מומחה מטעם בהמ"ש, בכדי להביא את הסכסוך המשפטי לסיומו.

סוף דבר: לעניין המרזב המשותף ותיקונו- על הנתבע לשלם לתובעים תוך 30 יום מחצית מעלות התיקון של הצינור המשותף, כלומר סך של 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום על ידי התובעים ועד התשלום בפועל על ידי הנתבע.

לעניין מקור הרטיבות בדירת התובעים, אני ממנה את המהנדס יגאל ברגמן, מחברת ברגמן מהנדסים בע"מ, מרח' הגיחון 3, ירושלים, כמומחה מטעם בהמ"ש (להלן: "מומחה בהמ"ש"), שיבדוק מהו מקור הרטיבות וכן מהם התיקונים שיש לבצע (אם בכלל) וכן הערכה כספית לביצוע התיקונים.

בהחלטה זו אדון בשאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה לידון בסעד צו העשה שנתבע בכתב התביעה ושעניינו בתיקון ניזקי נזילות מים בין דירות שכנות של בעלות הדין בבית משותף (להלן – "שאלת הסמכות העניינית").

עיינתי בפסיקה שאליה הפניתה התובעת בסיכומיה ומצאתי כי זו אינה תומכת בעמדתה ובניתוח המשפטי שהציגה, וכך למשל: החלטת המפקח מיום 7.12.12 בתיק 231/11 (פורסם בנבו) הבהירה כי סעד בין בעלי דירות שכנות בבית משותף אשר מחייב את בעל הדירה הנתבע לבצע תיקונים בדירתו עקב בעיית רטיבות, הנו סעד הנכנס לגדר סעיף 3(א) לתקנון הנ"ל, שזהו בדיוק הסעד שבו עוסקת התביעה שלנו.

...

ביום 22.12.21 הוגשו מטעם התובעת "הודעה ובקשה דחופה למתן צווים ו/או הוראות", שבה "מבוקש לתת צו עשה דחוף שיחייב הנתבעת להשלים העבודות להחלפת צנרת עוד השבוע ולפחות עד לסוף החודש". ביום 22.12.21 החלטתי כך: "בנסיבות המיוחדות ולאור הדיון המיוחד שנערך, על הצדדים להגיש תחילה מלוא הדרוש לפי הוראות ההחלטה שניתנה בתום הדיון, ולאחר מכן אדרש להכרעה, שאתן לה דחיפות/קדימות מבחינת הזמנים". ביום 22.12.21 (כמה שעות לאחר שניתנה החלטתי האחרונה הנ"ל מיום 22.12.21 בבקשת התובעת הנ"ל מאותו היום) הוגשו סיכומי התובעת.

מאחר שנראה כי העיקר והחשוב וגם הדחוף בתביעה שלנו עוסק בתיקון בפועל של נזקי הרטיבות, וגם מאחר שנראה שיהיה קושי משפטי ו/או מעשי לדון בעילה הנזיקית/כספית הנותרת בתביעתנו (שהיא כן מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום) כל עוד לא מוסדר עניין התיקון בפועל, וגם מאחר שהתובעת הודיעה מראש בסיכומיה כי בכוונתה להשיג ערעורית על החלטתי זו (ככל שלא תתקבל עמדתה), אמנע בשלב זה מלהמשיך לברר את יתרת תביעתה של התובעת, ואאפשר לה למצות הליכים כפי הבנתה.

איני מקבל, בשלב זה, את עמדתה של הנתבעת בסיכומיה, לפיה ראוי למחוק את יתרת התביעה עם הקביעה שבימה"ש אינו מוסמך לדון בסעד צו העשה.

בשלב זה אני קובע בפניי תזכורות פנימית ליום 30.6.22 (ללא התייצבות צדדים), כאשר על התובעת להגיש עדכון מפורט עד יום 20.6.22, ובו גם להציע הצעה דיונית (שנמנעה מלהציעה בסיכומיה הנ"ל, חרף הוראתי) לגבי האופן המשפטי והמעשי הראוי שבו יש ללכת נוכח קביעתי בדבר מיהות הערכאה המוסמכת עניינית לדון בסעד צו העשה.

בחוות דעתו קבע המומחה מר ואיל סלמאן, כי קיימת סבירות גבוהה לכשל והעדר איטום ברצפות מרפסת דירת התובעים (לרבות העדר רולקון בטון ורולקון איטום, העדר חגורת בטון תקנית), אשר גורמים לניזקי רטיבות בדירת ספורטה.

לטענתם, אכן הייתה בעיה של נזילת מים ממרפסת הדירה לדירת השכן שמתחת, אך בעיה זו נפתרה לפני שנים ומאז לא נשמעה תלונה מהדיירים בדירה שמתחת.

...

ואולם, בענייננו, אני סבורה כי לא מדובר בהכבדה פרוצידוראלית בלבד.

אולם, בהתאם לתקנה 95(ד)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, על בית המשפט לשקול: "אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני". בנסיבות העניין, אני סבורה כי ניתן להסתפק בסעד שפגיעתו קלה יותר, ויאפשר דיספוזיציה של הדירה כפוף להפקדת 50,000 ₪ בקופת בית המשפט.

ד - סיכום מורם מהאמור לעיל כי אני דוחה את הבקשה לביטול הצו לאיסור דיספוזיציה, אולם אני מגבילה את תוקפו לסכום של 50,000 ₪.