הנתבעים אמנם מציינים כי בשנת 2011 ביצעו שפוץ בדירתם, במסגרתו טופלה גם בעיית רטיבות, אך באיזור אחר לגמרי בדירה – בקיר המטבח, עקב ליקוי בדירת השכן.
בתצהיר עדותו הראשית הצהיר בילאל כי הוא ורעייתו רכשו את הדירה הסמוכה לדירת התובעים בפברואר 2015, ושיפצו אותה במשך 3 חודשים, בין היתר בשל רטיבות שהיתה בה. כאשר הגיע החורף היתה חדירת מים ליחידת ההורים ובעקבות כך עלה לגג וגילה שמעקה המתכת שהתקין הנתבע חלוד מלמטה ונתלש מרצפת התיקרה, דבר שאפשר חדירת מים לקונוסים של המעקה.
סיכום:
לאור כל האמור לעיל, התובעים זכאים לפצוי בגין הנזק שניגרם להם עקב הפרת ההסכם, היינו עלות תיקון ליקויי הרטיבות בדירה, בצרוף פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שניגרם להם עקב ההפרה, כמפורט לעיל.
...
עם זאת, אני מוצאת להעיר מספר הערות ביחס לפיצויים המוסכמים, שהיה מקום לדון בהן בהרחבה, אילו הייתי מגיעה למסקנה שהנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית:
ראשית, בהתאם לסעיף 15 (ב) לחוק התרופות, לא ניתן לתבוע בעת ובעונה אחת פיצויים לפי סעיף הפיצוי המוסכם ופיצוי בגין הנזק שנגרם בפועל.
הנתבעים העלו טענה זו (בסעיף 71 לסיכומים), ועל כן גם אם הייתי מגיעה למסקנה שמדובר בהפרה יסודית, היה מקום להפחית מסכום הפיצויים המוסכמים, שכן אין כל יחס סביר בין הפיצוי שנקבע לבין הנזק שניתן היה לחזות מראש בעת כריתת ההסכם (אף לפי חוות דעת מומחה התובעים).
סיכום:
לאור כל האמור לעיל, התובעים זכאים לפיצוי בגין הנזק שנגרם להם עקב הפרת ההסכם, היינו עלות תיקון ליקויי הרטיבות בדירה, בצירוף פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם עקב ההפרה, כמפורט לעיל.