נזק לרכב עקב אבנים על הכביש

עוד טוען התובע בכתב התביעה – "עדים לעובדה אשר על הכביש היו אבנים גדולות ובוץ רב הם: טל פרנק (אישתי) ומכר מהישוב שנהג בכביש באותו ערב אלון שרוני". לכתב התביעה צורפו תמונה של אבנים בשול הדרך, אשר נטען שצולמה באיזור התאונה, במועד מאוחר לה (נספח א'); תמונה של גלגל קדמי ימני שניזוק (נספח ב'); חוות דעת שמאי לפיה היות ונזקי הרכב בגבולות 56% משווי הרכב הוחלט שלא לתקנו (נספח ג'); תיכתובת פייסבוק במסגרתה מבקש התובע מתושבי אלפי מנשה להעלות טענותיהם אודות הכביש המדובר, בשל העובדה שהוא "מתכוון לתבוע את המועצה". לפוסט זה התקבלו תגובות, לכאורה, מאנשים שלא הובאו לעדות במשפט, לפיהן הכביש "מלא בחול, אבנים קטנות וגדולות, והחול יכול להשפיע על יכולת הבלימה של כלי רכב. תגובה אחרת טענה, לכאורה, שבשנה שעברה עפה אבן ממשאית וסדקה את שמשת רכב המגיבה (נספח ז').

...

משנשאלה העדה אם הבחינה במשהו מוזר או חריג על הכביש במקום התאונה השיבה "כלום, חוץ מהאוטו". משנשאלה אם ראתה בוץ בצורה חריגה, אבנים שנסחפו לכביש או שלולית גדולה, השיבה: "כלום ממה שאמרת". לאחר שקראתי את כתבי הטענות והנספחים שצורפו להם; לאחר שעיינתי בתמונות שהוגשו מטעם הצדדים; ולאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, אני קובע כי לא הוכח לפניי – במידה הנדרשת בהליך האזרחי, דהיינו, במאזן ההסתברויות – שהנתבעת אחראית לקרות התאונה, או שבעת התאונה היו על הכביש אבנים גדולות או קטנות ובוצה, שבעטיין התרחשה התאונה, או שהנתבעת התרשלה בתחזוקת הכביש או בפינוי המפגע, גם אם היה.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבעת, בתוך 30 יום, הוצאות משפט בסך 750 ₪.

עיקר טענות הצדדים ומהלך הדיון על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 17/7/2017 עת נסעה התובעת ברחוב קק"ל בתל-אביב, נגרם נזק לצמיגי הרכב וזאת כתוצאה ממפגע אבן שנשמטה ממקומה בשפת המדרכה והייתה מונחת על הכביש(להלן: "הארוע").

דוקא דבריו של עד הנתבעת יש בהם כדי לחזק המסקנה לפיה הנזק שניגרם למדרכה הנו נזק צפוי והיה על הנתבעת לנקוט זהירות ולמנוע הפרדות האבן: "מפנה לתמונה שמראה את כל הגשר. מסתכלים על תפר התפשטות שהוא נמצא על גשרים בד"כ. זה תפר שיש לו דפורמאציה הוא מתרחב ומתכווץ כדי שלא יווצרו סדקים על הגשר. זה מקום שהרבה כוחות ססמיים עובדים עליו, תנודות, רכבים, בדיוק על האיזור של התפר יכול להיות מצב שהיתה היתנתקות והכוחות האלה שפועלים עליו של האבן שפה הזו. כל הזמן יש תנועה על הגשר. רואים בדיוק על התפר שיש נתוק. זה יכול לקרות באופן פיתאומי. זה לא משהו שאפשר לצפות אותו." (עמ' 2 ש' 27-32).

...

ד. נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה בטיפול במפגע שלגביו ידוע לה שקיימת הסתברות להיווצרותו בהתחשב במיקומו.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, בגין הנזקים שנגרמו לגלגלי הרכב.

הנתבעת תשלם לתובע בגין תיקון הצמיגים סך של 800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (29/10/2017)והוצאות משפט (כולל אגרת בימ"ש) בסך של 400 ₪.

בכתב ההגנה שהוגש מטעמה טענה הנתבעת כי המשאית שהנה "משאית מנוף עם ארגז פלטה שטוח" לא היתה עמוסה באבנים או בסחורה אחרת דומה וכי למעשה כלל לא ניתן להעמיס עליה אבנים ולפיכך אין מקום להטיל עליה את האחריות לאירוע ולנזק שניגרם לתובע בעקבותיו, רק בשל נכונות נהג המשאית לסייע לו. בדיון הראשון שהתקיים בפני חזר התובע על טענותיו, הציג צלום של מקום התאונה, סימן עליו את מיקום שני כלי הרכב עובר לאירוע (ת/1) ואמר: "...נסעתי בנתיב שמאלי, ממשאית שנסעה לפניי בנתיב הימני עפה אבן גדולה...

בתשובותיו לשאלותי טען הנהג כי האבן לא עפה מהמשאית, כי הוא לא יודע מנין הגיעה וכי לא ראה אותה על הכביש לפני כן וחזר ואמר: "...אני שמעתי רעש מתחת למשאית רעש די חזק, זה גרם לי להסתכל במראה, כשהסתכלתי במראה ראיתי שעפה אבן מתחת למשאית לכיוון של הרכב של התובע. אני ראיתי את האבן עפה מהכיוון של מתחת למשאית, מהחלק הקידמי שמאלי. אם לא הייתי שומע את הרעש לא הייתי מסתכל לא הייתי רואה את זה...". למשמע דברים אלה ובתשובותיו לשאלותי אישר התובע כי הוא ראה את האבן עפה מכיוון המשאית "ולא מעל המשאית או לאו דוקא מהמשאית עצמה". לשאלתי האם אכן הציע לפצות את התובע בגין הנזק שניגרם לרכבו, השיב הנהג: "...דיברנו בטלפון, אני לא זוכר מי צלצל למי, הוא אומר שהיה לו נזק במראה בסך 350 ₪, העברתי את זה לבעל הבית שלי, הבנתי שבעל הבית שלי לא מתכוון לשלם את זה, אז באזשהו שלב אמרתי שאני מוכן לשלם לו את הכסף הזה, לא יודע למה, לא הרגשתי טוב עם מה שקרה. עברתי למקום עבודה אחר, לא רציתי להגיע למצב שבו אני נמצא היום, אני כבר במקום עבודה אחר ומעיד כאן על מקרה שקרה כשעבדתי בעבודה קודמת...". לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדות נהג המשאית, מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות.

...

בעוד שבכתב תביעתו ובמהלך עדותו בדיון הראשון שהתקיים בפני, חזר התובע וטען כי מדובר היה ב"אבן ענקית שעפה מהמשאית", אישר הוא בסופו של דבר כי למעשה מדובר היה באבן שעפה מכיוון המשאית ולאו דווקא ממנה.

מאחר שהתובע לא הניח בפני ראיה כלשהי שתמחיש את גודלה האבן הנדונה, אין בידי לקבוע כי מדובר היה באבן שנהג המשאית יכול וצריך היה להבחין בה מבעוד מועד ואף לנהוג בדרך אחרת שהיתה מונעת את התרחשות הארוע הנדון.

התוצאה היא אם כן שהתביעה נדחית.

בפניי תביעה לחיוב הנתבעים בשיפוי התובעת בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח בגין נזקים שנגרמו לרכבו בשל תאונת דרכים שארעה ביום 23.11.2016.

לבסוף, מסר כי הוא סבור כי רכבו עלה על ערימת אבנים שהייתה בצד ימין של הדרך בשל עבודות שבוצעו בכביש, וזה מה שגרם לו להסתחרר ולאבד שליטה על הרכב (עמ' 2 להודעתו, ש' 11-12).

כך גם העיד בפניי: "ברגע שהגעתי לשם האוטו שלי החליק, לדעתי כתוצאה מאבנים שהיו על הכביש, אני לא יכול להסביר בדיוק ..." (עמ' 10, ש' 7-8).

גם בהודעה לחברת הביטוח ציין הנתבע בתשובה לשאלה "מי לדעתך אשם בתאונה" "אשם (אם נתעלם מתנאי הכביש), מאשר תשלום לרכב צד ג'". משכך, אני מורה על קבלת התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים, על-ידי הנתבעת, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. דמי נזק בסכום כולל של 114,264 ₪; הוצאות התובעת: שכר בטלת העד מטעם התובעת בסך 350 ₪ וכן החזר אגרת בית המשפט בסך 3,260 ₪; ג. שכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 13,500 ₪.

...

לאחר ששקלתי את אחריות הנתבע, אשר נסע במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך כמו גם את התמרורים במקום, אל מול אחריות צדדי ג', אשר לא הבטיחה כי שולי המיסעה יהיו פנויים, אני סבורה כי אחריות הנתבע היא האחריות המכרעת.

משכך, אני מקבלת את ההודעה לצדדי ג' בשיעור 20% בלבד.

מורם מהאמור כי אני מקבלת את ההודעה לצדדי ג' באופן חלקי ומורה לצדדי ג' לשלם לנתבעים, על-ידי נתבעת 2, 20% מהסכומים בהם חויבו.

בכתב התביעה נטען כי ב 11.9.2016 עת נסע רכב התובע בצומת הדרכים שבין כביש 85 וכביש שש נפגע הרכב מאבן שהייתה מונחת בנתיב הנסיעה ; מדובר באבן שהשתחררה מאי תנועה בנוי והייתה מנוחת באמצע הכביש; אף כי הנהג ברכב התובע הבחין באבן לא הייתה לו אפשרות לברוח והוא בלם אך לא הצליח למנוע את ההיתנגשות.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע טוען כי הנזק לרכבו נגרם עקב בור שנפער בכביש ( וזאת בנגוד לנטען בכתב התביעה).

העד השיב כי : "ת: אולי זה ליקוי ביצוע, אני לא יודע. עברו הרבה שנים. לא יודע מתי הפרויקט הזה ולכן לא יכול להגיב על טיב הבצוע ותאריך הבצוע ומה היה שם. אני חושב שזה ליקוי ביצוע. לא ביצעו כמו שצריך והיו חסרים אבנים. לא שאבנים נפלו על הכביש, בגלל שלא היו לנו שום אירועים עד עכשיו ויס"מ לא טיפל ולא היו פניות למוקד". התובע טען בסיכומיו כי עצם ארוע התאונה הוכח באמצעות העדים מטעמו ובאמצעות התמונות שהוגשו והסרטון שהוצג לעיון בית המשפט; הנתבעת לא כפרה באחריותה לתיכנון הכביש ואחזקתו השוטפת; התובע הפנה בסיכומיו לכך שהנתבעת לא הוכיחה כי לא הייתה התרשלות מצידה ; עוד טען כי עצם העובדה שאבן השתחררה מאי התנועה מצביעה על כך שהנתבעת לא תחזקה באופן שוטף וכיאות את הכביש.

...

סוף דבר: סוף דבר הוא שהתביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 25,994 ₪ בגין נזק תאונתי וסך של 1,200 ₪ בגן שכר טרחת השמאי.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,300 ₪.