התובע טוען לאחריות הנתבעת, עריית חיפה, לארוע וכי עליה לפצותו בגין עלות הצמיג ובגין "השחתת" זמנו.
היא אינה מכחישה כי התקבלה מהתובע הודעה על הארוע הנטען, אך מציינת כי בכביש דורי במועד הנטען "כלל לא היו בורות", וכי מה שעולה "מהתמונה שהציג התובע, הוא שישנם בכביש חלקים ששכבת האספלט העליונה שלהם נשחקה מעט, ושאין בהם כדי לגרום לנזקים הנטענים והמוכחשים- עובדה שרק התובע מכל כלי הרכב שחלפו בכביש, דיווח על פגיעה בצמיג וזאת לא בכדי". הנתבעת טוענת, כי מדובר בתובע סדרתי שמנהל במקביל 4 תביעות דומות נגדה, כפי שפורט בסעיף 25 לכתב ההגנה.
תחילה אציין, כי בכל הנוגע לטענה בדבר תחולתו של הכלל הראייתי לעניין "הדבר מעיד על עצמו", שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין, הרי שאין הכלל מיתקיים בעניינינו, שעה שאליבא לתובע בתביעתו, הנזק נגרם כתוצאה מ"נפילת" רכבו לבור.
...
הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה בהעדר כל אחריות מצידה.
תיקון האספלט מיד לאחר ההודעה על האירוע, מהות "המפגע" הנטען/השחיקה של האספלט והפעולות שמבצעת העירייה כדבר שבשגרה באופן יומיומי, כפי שעולה מעדותו האמינה של נציג הנתבעת, מביאים אותי למסקנה כי לא הייתה מצידה של הנתבעת כל התרשלות שתחוב בגינה וכי פעלה כפי שמצופה מרשות מקומית סבירה בנסיבות העניין.
השורה התחתונה היא, שדין התביעה להידחות.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,200 ₪.
