נושה נדחה: מעמד לפי סעיף 83 לפקודת פשיטת הרגל

לבסוף קבע בית-משפט קמא כי מעמדה של האשה כנושה נדחית על-פי סעיף 83 לפקודת פשיטת הרגל "איננו תלוי חוב אלא תלוי נושה" ועל כן, אין נפקא מינה מה מקורו של החוב ובאיזה צורה התגבש ודי בכך שהתובעת היא בת-זוגו של פושט הרגל על מנת שיחולו לגביה הוראות ההדחיה שבסעיף 83 הנ"ל. הוראות אלה, כך קבע בית המשפט, מהוות דין מיוחד ולפיכך גוברות על הוראת הסוברוגציה הקבועה בסעיף 9 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן: חוק הערבות).

...

האם זכאית האישה לדיבידנד בהליכי פשיטת הרגל כמי שבאה בנעלי הנושים המקוריים, או שמא מעמדה הוא כנושה נדחית, מתוקף סעיף 83(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם – 1980 (להלן: פקודת פשיטת רגל)? זו השאלה העומדת לדיון בערעור זה. העובדות הצריכות לעניין ופסק-דינו של בית-משפט קמא המערערת, ילידת 1962, היא עורכת-דין במקצועה ושותפה במשרד עורכי-דין בתל-אביב.

הטענות בערעור לטענת המערערת, שגה בית-משפט קמא בקובעו כי אשת פושט הרגל הופכת "באופן אוטומטי וגורף" לנושה נדחית, ללא קשר לאופן היווצרותו של החוב, למועד היווצרותו, למקור החוב או למהותו.

סוף דבר, מכל הטעמים שפירטתי הייתי מקבלת את הערעור ומורה כי קביעתו של בית משפט קמא בדבר היות המערערת נושה נדחית דינה להתבטל, וזאת ככל שהדבר נוגע לערבויות אותן פרעה לנושי בעלה מתוך כספים ונכסים השייכים לה. עוד הייתי מורה כי המשיבים, ביחד ולחוד, ישלמו למערערת הוצאות משפט בערכאתנו בסך 20,000 ₪.

לפיכך, מסכימה אני עם התוצאה אליה הגיעה חברתי, השופטת אסתר חיות, ולפיה, יש לקבל את הערעור.

סבורני שהיום יש לראות את תכליתו של סעיף 83 לפקודת פשיטת הרגל לפי הרוח החדשה המרחפת על משפטנו ולא לנקוט עוד גישות שהיו מקובלות עלינו בעבר (על פרשנות דינמית של חוק, ראו, בין היתר, בג"ץ 680/88 שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי, פ"ד מב(4) 617; בג"ץ 2722/92 אלעמרין נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה, פ"ד מו(3) 693; ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד נה(1) 12; א' ברק פרשנות במשפט (כרך שני, פרשנות החקיקה, תשנ"ג) 264 - 276); דהיינו, אין לראות את תכליתו של סעיף 83 לפקודת פשיטת הרגל, כפי שראה אותה בית המשפט המחוזי, כ"הרחבת המסה של נכסי החייב" אלא לראותה כחריג לכלל שלפיו מחלקים את נכסי פושט הרגל בין הנושים בחלוקה שוויונית.

ראו גם חקירותיהם של עזרן בעמ' 13 שו' 30-33; עמ' 14 שו' 19-25 והחייב בעמ' 18 שו' 30-32, ממנה עולה כי גובשו הסכמות והתנאים לדחיית החזר ההלוואה.

ודוק, פעולה לשידרוג מעמדו של נושה קיים, כדוגמת הפיכתו לנושה מובטח, עשויה להוות הענקה בטלה לעניין סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל (מאחר שהיא מביאה לגריעה חלקית של נכס מקופת חידלות הפרעון), וזאת בצד האפשרות שפעולה זו מהוה העדפת נושים לפי סעיף 98 לפקודת פשיטת רגל (מאחר שהיא פוגעת בסדרי הפרעון בין הנושים) (ראו: ע"א 2887/13 נאור נ' חברת אל-יה נר השקעות בע"מ, פסקה 23 (16.8.2020); ע"א 9147/16 עו"ד כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' עו"ד קרויזר, פסקה 26 (24.7.2018); רע"א 6795/06 עו"ד קוטלר נ' רו"ח גולן, פסקה 2 (30.5.2007)).

...

מסקנה זו נובעת מכך שפקודת פשיטת רגל קובעת הסדר מיוחד לעניין העדפת נושים, שהמקרה הגרעיני בו הוא מיועד לטפל הוא פירעון חוב לאחד הנושים באופן המקנה לו יתרון על פני הנושים האחרים (סעיף 98 לפקודת פשיטת רגל, שעניינו ביטול העדפות מרמה.

כפי שכבר ציינתי לעיל, במקרה שלפנינו הדברים מקבלים משנה תוקף, שכן הגעתי לכלל מסקנה שחלקו של החייב במגרש זכה לתמורה הולמת; לא בוצעה כל "הענקה" מנכסי החייב; לא נגרעו זכויותיו במגרש; לא נפגעו הזכויות האחרות של נושי החייב – שכן אלו היו יכולים להיפרע לכל היותר ממחצית מהמגרש.

משכך, הבקשה נדחית.

כמו כן, ההגבלות על שיעור הריבית והשוואת הריבית החלה על כלל החובות בהליך, לפי סעיפים 81 ו-134 בפקודה, שנועדו להשוות בין הנושים בהליך, אינן חלות על נושה מובטח ואינן מחייבות אותו (השוו: ה"פ (מחוזי ירושלים) 583/01 בנק הפועלים בע"מ נ' מושבי מבואות ירושלים אגודה חקלאית בע"מ, 5/12/2002,‏ פסקה 26) בהתאם לתקנה 83 בתקנות פשיטת הרגל, נושה מובטח רשאי לתבוע את חובו, רק אם ויתר על ערובתו.

במצב דברים זה, העובדה ששווי הערובה עלה על סכום החוב אמורה היתה להביא לדחיית תביעתה כנושה בדין רגיל, אך לא לביטול הערובה ולאיון מעמדה כנושה מובטחת.

...

מכאן מתחייבת המסקנה שצו ההפטר אינו חל על חוב מובטח.

אני סבור, כי שעה שתביעת החוב שהגישה מנורה אושרה כחוב בדין רגיל, מבלי שהיא הלינה על כך, ובוודאי לאחר ששולם לה דיבידנד כנושה בדין רגיל, היה עליה להפנות את תשומת לב החייב לכך שבניגוד למה שהוא עשוי היה להסיק מהאמור, הוא לא הופטר מיתרת חובו אליה, וזה נושא ריבית פיגורים.

אני מורה אפוא, כי החל מיום ההכרעה בתביעת החוב שהוגשה על ידי מנורה ועד היום, יישא חובו של החייב הפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 4 בחוק פסיקת ריבית והצמדה.

דיוננו מתחיל, אפוא, מן הנקודה בה הסתיים הדיון בבקשת הנאמנים, בהכרה בזכות העכבון החוקית של לוגיסטיקר, המקנה לה מעמד של נושה מובטח בפרוק לפי סעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל.

בטיעוניה לדחיית בקשת הנאמנים כתבה לוגיסטיקר כי: "כל השירותים שסופקו על ידי המשיבה (לוגיסטיקר – א"ג) למשביר, סופקו מכוח הסכם אחד ויחיד (הוא "ההסכם"), על פיו התחייבה המשיבה כי במהלך התקופה שתחילתה ביום 25.6.98 וסיומה ביום 30.6.04, תספק למשביר את כל סל השירותים שהוגדר בהסכם, ואילו המשביר התחייבה לשלם למשיבה את התמורה המוסכמת בגין השירותים שיסופקו לה, כאשר החיוב נעשה על בסיס חודשי וכולל רכיב בסיסי קבוע שאינו תלוי כלל בהיקף השירותים שסופקו.

...

סיכומו של דבר, הטענה לפיה השירותים שניתנו על-ידי לוגיסטיקר על-פי שני ההסכמים היו זהים במהותם ויצרו עסקה אחת כוללת אינה עולה בקנה אחד עם הטענות שהשמיעה לוגיסטיקר בהליך שהתנהל בבקשת הנאמנים, ונראה כי חל עליה השתק שפוטי בעניין זה (ראו: ע"א 513/89 INTERLEGO A/S נ' EXIN-LINES BROS.

אולם, היות שאספקת השירותים הופסקה למשך חודש ימים וחודשה על-פי הסכם חדש שנכרת ביום 19/11/02 עם הנאמנים, סבורני כי במקרה הנוכחי לא מיתקיים התנאי של יחס סביר בין סכום הפיצויים המוסכם לבין הנזק, שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת מן ההפרה, אשר ארעה בפועל.

דעתה של המחברת המלומדת בנקודה זו מקובלת עליי.

היא ציינה כי לצורך "ויתור" על נשייה מובטחת, על נושה לציין במפורש בתביעת החוב כי הוא מוותר על מעמדו והפנתה בעיניין זה להחלטה שניתנה בתיק פש"ר (י-ם) 46112-12-11 בן שושן נ' מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (פורסם במאגר משפטי, 1.11.2020) (להלן: "עניין בן שושן").

היא הוסיפה כי בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל, ההפטר חל רק על חובות בני תביעה בפשיטת הרגל, אך חוב לנושה מובטח מוחרג על פי סעיף 20(ב) לפקודה.

לאור כל זאת, ביקש לדחות את טענת הערייה ולקבל את בקשת החייבת.

...

סוף דבר לאור כל האמור, דין הבקשה להתקבל.

אני מורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת העירייה על הנכס.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.