נושה מובטח שהגיש תביעת חוב לבית המשפט

אשר להותרת הסכום בקופת-הנושים לנוכח ערעור מפרקת פור גרופ על הכרעת הנאמן בתביעת-החוב מטעמה, הרי שהנאמן יבוא בדברים עם הנושים המובטחים, המפרקת והכונס הרישמי ויגיש לבית-המשפט הודעה אשר תתייחס לשאלה אם יש טעם להמתין עד לאחר מימוש הפעילות בהודו, ולמצער עד לאחר שהתמונה למימושו תגובש, כאמור בהחלטות מיום 19.1.2020 ומיום 1.6.2020, או שמא יש לידון בעירעור זה, וזאת אף בשים לב לטענותיו של בנק אגוד בעיניין זה. המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותסגור את בקשה מס' 35.

...

בנסיבות אלה, לאור מצוות הפקודה והתקנות, ולנוכח החשיבות שצוינה לעיל בנוגע להבחנה בין החוב המובטח לבין יתרת החוב (ולו בסוגיית הריבית במקרה זה, שהרי הנושים המובטחים לא הסכימו במקרה זה לוותר על הריבית ההסכמית ולהסתפק בריבית על-פי החוק), הרי שאני סבורה כי לא ניתן לאפשר לנושים המובטחים לאחוז את החבל משני קצותיו וליהנות במקרה זה מחלוקה המיועדת לנושים הרגילים.

ברם, הנושים הרגילים ממתינים זמן רב מאד לחלוקת דיבידנד שעה שבקופת-הנושים הצטברו כספים, איש לא טען לאפשרות זו בפניי, וכאמור, לנושים המובטחים ניתנה אפשרות לשנות את מצבם והם סירבו לה. סוף דבר מכלל האמור לעיל, אני מורה על חלוקת דיבידנד-ביניים לנושים הרגילים בלבד בסך כולל אשר יותיר בקופת-הנושים סך של 2 מיליון ₪ לכל הפחות, וזאת בהתאם להחלטה מיום 19.1.2020.

אשר להותרת הסכום בקופת-הנושים לנוכח ערעור מפרקת פור גרופ על הכרעת הנאמן בתביעת-החוב מטעמה, הרי שהנאמן יבוא בדברים עם הנושים המובטחים, המפרקת והכונס הרשמי ויגיש לבית-המשפט הודעה אשר תתייחס לשאלה אם יש טעם להמתין עד לאחר מימוש הפעילות בהודו, ולמצער עד לאחר שהתמונה למימושו תגובש, כאמור בהחלטות מיום 19.1.2020 ומיום 1.6.2020, או שמא יש לדון בערעור זה, וזאת אף בשים לב לטענותיו של בנק אגוד בעניין זה. המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותסגור את בקשה מס' 35.

בהקשר זה מציין הבנק את החרגת ריבית הפיגורים, המתייחסת לתקופה שממועד מתן צו פתיחת ההליכים ואילך, מן החוב המובטח (סעיף 243(ג) בצרוף סעיף 235(ד) לחוק); את חובתו של הנושה המובטח להגיש תביעת חוב לנאמן כתנאי למימוש השעבוד (סעיף 247 לחוק); ואת הפגיעה בדומינאנטיות של הנושה המובטח במסגרת הליך המימוש, המתבטאת, בין היתר, בכך שכאשר אומדן שווי הנכס המשועבד גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח, הנכס ימומש (ככלל) בידי הנאמן (סעיף 248 לחוק).

כך, הן מאחר שחזקה על הנאמן כי יפעל כדבעי, ובשקידה ראויה, למימוש הנכס המשועבד (וככל שלא יעשה כן, יוכל הנושה המובטח להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט של חידלות פרעון); והן מאחר שגם עובר לכניסתו של החוק לתוקף, היו מקרים שבהם לא הייתה לנושה המובטח שליטה בלעדית על מימוש הנכס המשועבד (עניין לוי לעיל).

...

ממילא יש בכך כדי לתמוך במסקנה בדבר קיומו של הסדר שלילי בעניין זה. סיכום על רקע ההוראות המופיעות בסעיפים 373 ו-374 לחוק; ונוכח התכליות והטעמים התומכים בפרשנות אשר מחילה את הוראות חוק חדלות פירעון העוסקות בשיעבודים קבועים באופן רטרוספקטיבי, היינו על כלל סוגי השיעבודים הקבועים, לרבות שיעבודים קודמים; ומשאין בפרשנות זו משום עוול ממשי או פגיעה קשה ויוצאת דופן (להבדיל מפגיעה אפשרית כלשהי) בנושים מובטחים בעלי שיעבודים קודמים - הרי שיש לקבוע כי החזקה נגד פרשנות למפרע נסתרה ולאמץ את הפרשנות האמורה.

התוצאה היא כי בקשת הבנק נדחית, תוך שנקבע כי ככל שתמומש המשכנתא ביחס לנכס המקרקעין שבבעלות היחידים, הדבר ייעשה בהתאם להוראותיו של חוק חדלות פירעון.

נוכח מכלול הנסיבות, לרבות תוצאת החלטתי זו והזמן אשר חלף, אני מורה לבנק להגיש, עד ליום 1.11.2021, הודעה באשר לאופן שבו הוא מעוניין להתקדם בכל הנוגע למימוש המשכנתא, אם בכלל.

ביום 8/11/21 הוגשה תגובת הנאמנת לבקשה, במסגרתה טענה כי ביום 1/9/21 אישר בית המשפט את הצעת הסדר הנושים מטעם היחיד וכי תביעת החוב מטעם הנושה המובטחת, הוגשה באיחור (ביום 23/6/21), אושרה במלואה, אך היא לא הגיבה ביחס להסדר הנושים.

...

על כן, סבורה הנאמנת שיש להיעתר לבקשת היחיד שעה שהנושה המובטחת מנסה לאחוז במקל משני קצותיו, מחד הגישה תביעת חוב כנושה מובטחת במטרה להיפרע מדיבידנדים ומנגד, לאחר אישור ההסדר היא מבקשת לממש את הרכב.

לאור המקובץ עמדת הנאמנת היא כי יש לקבל את בקשת היחיד, לעכב את מימוש הרכב עד שתקום עילה לפי ההסכם.

לאור האמור, הגיעה הנושה המובטחת למסקנה כי אין מנוס ממימוש הבטוחה ואם יוותר הפרש לאחר מימוש הרכב, תוכל הנושה המובטחת ליהנות לכל הפחות מחלקה היחסי בדיבידנד ביחס לחוב שאינו מובטח, שכן גובה הנכס אינו עתיד לכסות אותו.

סך נוסף של 15 מליון ₪ ישמש לצורך תשלום דיבידנד בשיעור של 65% ל"נושים האחרים" כהגדרתם בהצעת ההסדר (מדובר בכל נושי החברה מלבד הנושים המובטחים וחברת האם) (להלן: "הנושים האחרים"), בהתאם להכרעות של הנאמן בתביעות החוב שהוגשו לו. כנגד תשלום זה יוותרו הנושים האחרים על כל טענה, תביעה או חוב שיש להם כלפי החברה, כלפי דירקטורים ונושאי משרה בחברה ומבטחיהם, כלפי רואי החשבון ומבטחיהם, כלפי חברת האם וכלפי מי שמכונים "הגורמים התורמים" (קרי, אלו שמשתתפים בתרומה הכספית הנדרשת לקופת ההסדר, הלא הם הדירקטורים, רואי החשבון והמבטחים).

עוד הובהר במהלך הדיון כי ההוראה הכלולה בהצעת ההסדר, המחייבת לדחות תביעת חוב שהוגשה באיחור, היא הוראה המכוונת לנאמן, והיא לא נועדה למנוע מנושה שתביעתו נדחתה כאמור מחמת האיחור בהגשתה, להגיש לבית המשפט ערעור על החלטה זו. הממונה תומך באופן עיקרוני באישור הצעת ההסדר, אך מיתנגד לחסימת דרכם לערכאות של מי שתביעתם נדחתה על הסף מחמת האיחור בהגשתה.

...

בסופו של דבר ועוד בטרם נדונו הבקשות הללו לגופן, גובשה הצעה להסדר נושים ותכנית שיקום עדכניים, והם אלה שעומדים כעת על הפרק (להלן ביחד: "הצעת ההסדר").

דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובהתנגדויות להצעת ההסדר, באתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את הצעת ההסדר כמבוקש, בכפוף להערות שיפורטו להלן.

סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הצעת ההסדר מאושרת כמבוקש, בכפוף להבהרות שניתנו במהלך הדיון ואשר פורטו לעיל.

בית משפט השלום בראשון לציון חדל"פ 61503-12-21 דדון נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב ואח' תיק חצוני: 351778_3 מספר בקשה:3 בפני כבוד השופטת דר להב המבקשת: החברה המנהלת של מינהל קרן ההשתלמות לפקידים (הנושה המובטחת) המשיבים: 1. דוד יוסף דדון (היחיד) 2. ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב 3. עוה"ד יעקב גורנשטיין (הנאמן) בקשת הנושה המובטחת למימוש מישכון החלטה

דיון והכרעה הבקשה מעוררת איפוא מספר שאלות שבהן יש להכריע, על רקע הוראות החוק והפסיקה: (1) שאלה מקדמית היא האם היה על הנושה המובטחת להגיש תביעת חוב כתנאי להגשת בקשתה למימוש מישכון; (2) השאלה המרכזית היא, האם יש לאפשר לנושה המובטחת לממש את המישכון גם ביחס לכספים שאינם נזילים; (3) ולבסוף, האם יש להוסיף על חוב ההלוואה גם הוצאות מימוש ושכ"ט עו"ד. אדון בשאלות אלה כסדרן.

...

מסקנתי היא, אפוא, כי יש לאפשר לנושה המובטחת להיפרע, בשלב זה, מתוך הכספים הנזילים בלבד.

נוכח התוצאה שאליה הגעתי, קרי, מתן אפשרות להיפרע, בשלב זה, מתוך הכספים הנזילים בלבד, (העומדים על סך של כ-1,200 ש"ח), אני סבורה כי יש להותיר סוגיה זו למועד שבו ייבחן קיזוז יתרת ההלוואה, תוך שבמועד עתידי זה תבהיר הנושה המובטחת מהו סכום ההוצאות אותו היא מבקשת להוסיף וכיצד חושב.

סוף דבר התוצאה היא, אפוא, כי הנושה המובטחת זכאית לממש את המשכון המופקד לזכותה, בשלב זה, מתוך הכספים הנזילים בלבד.