נושאים שניתן לדון בהם על פי חוק הבוררות

לפני בקשת התובעת והנתבעת שכנגד (להלן התובעת) למחוק על הסף את התביעה שכנגד ולחלופין להורות על עיכוב ההליכים בה על-פי סעיף 5 בחוק הבוררות.

עוד נטען כי חלק הארי של תמורת השיקים נושא התביעה שכנגד שולם לנתבע זה מכבר והוא מנסה להפרע על-פיהם פעם נוספת שלא כדין.

היא נקבעה בפרק נפרד, יעודי, שכותרתו "סעיף בוררות/תניית בוררות". לצד ההוראה שצוטטה לעיל בדבר המנגנון למינוי בורר נכללו הוראות נוספות שנועדו לממש את תניית הבוררות: נקבע מקום מושבו של הבורר [בסע' 59], נקבע הדין שיחול על הבוררות [בסע' 60] והוצהר כי פסק-הבורר יהיה ניתן לערעור על-פי חוק הבוררות [סע' 61].

בגדרי סמכותי על-פי סע' 8(א) בחוק הבוררות, ובאופן שתואם את תוכן ההסכם וכוונתו מזה ואת ההלכה החלה בכגון דא מזה, אני מורה כי זהות הבורר שידון בתביעה שכנגד תקבע בידי יושב ראש ועד מחוז מרכז בלישכת עורכי-דין; מקום מושבו של הבורר שימונה יהיה במחוז מרכז.

...

עיון מדוקדק בכתב-התביעה שכנגד מוליך למסקנה כי בסופו של יום, מדובר בתביעת אכיפה של הסכם ופיצוי בגין הפרתו.

אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה שכנגד לפי סעיף 5(א) בחוק הבוררות.

הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), זאת תוך שלושים יום מן המועד בו תומצא לו ההחלטה.

סעיף 3 לתקנון, אשר כותרתו היא "בוררות חובה", קובע כי "כל סיכסוך כמפורט בסעיף 2 דלעיל יובא לדיון אך ורק במסגרת המוסד לבוררות וגישור". כמו כן, חל על ענייננו, במקביל, חוק הבוררות הקובע בסעיף 3 כי: "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". הוראה זו מצטרפת להוראות סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה הקובע כי אם מדובר בעיניין בו לבית הדין סמכות ייחודית, ידון בו בית הדין בלבד.

לבסוף, בנוגע ליחס שבין חוק הבוררות לבין בוררות מכוח חוק הספורט נקבע בעיניין דב"ע (ארצי) נז/3-5 לוי - היתאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד (עמותה רשומה)‏, [פורסם בנבו] פד"ע לב 568 (1999)) כך: "המונחים 'הסכם בוררות' ו'שטר בוררין' שבסעיף 1(ה) לתקנון המוסד לבוררות אינם מניחים שמץ של ספק לגבי הזיקה המוחלטת של בוררות על-פי התקנון לבוררות על-פי חוק הבוררות. מונחים אלה שאובים מחוק הבוררות ומפקודת הבוררות שקדמה לה, ומשווים את הדיון מכוח התקנון לדיון על-פי הסכם בכתב להעביר סיכסוך לבוררות.

סוף דבר- דין הבקשה להיתקבל ובהתאם לכך ניתן סעד הצהרתי שלפיו הסמכות העניינית הייחודית לידון בסכסוך שהוגש לפני המוסד לבוררות, ככל שזה נוגע למבקשת בלבד ולהוציא נושא הפגיעה הגופנית, מסורה לבית הדין לעבודה ולכן רשאי המשיב להגיש תביעה מתאימה לבית הדין למרות שהטוב ביותר יהיה אם שיכילו הצדדים לסיים את הסיכסוך ביניהם בהסכמות ומחוץ לכותלי בית הדין.

...

על כן, יש להורות על ביטול הבוררות ו/או על עיכובה וכן יש לבטל כל חיוב בהוצאות שהוטל על המבקשת על ידי הבורר עד לשלב זה. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: דין הבקשה להידחות על הסף שכן המבקשת לא צירפה לבקשתה התחייבות עצמית וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 96(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התע"ט-2018 (להלן - התקנות) ואף לא תמכה בקשתה בתצהיר וזאת חרף סעיף 50 לתקנות.

(ראו סעיף 2(ב) לתקנון); וכן: "מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, בכל סכסוך שבין קבוצות ו/או בין שחקנים ו/או בין מאמנים ו/או בין ממלאי תפקידים, בינם לבין עצמם ו/או בין כל אחד מן המנויים לעיל - לבין משנהו.." (ראו סעיף 2ז(1) לתקנון).

סוף דבר- דין הבקשה להתקבל ובהתאם לכך ניתן סעד הצהרתי שלפיו הסמכות העניינית הייחודית לדון בסכסוך שהוגש לפני המוסד לבוררות, ככל שזה נוגע למבקשת בלבד ולהוציא נושא הפגיעה הגופנית, מסורה לבית הדין לעבודה ולכן רשאי המשיב להגיש תביעה מתאימה לבית הדין למרות שהטוב ביותר יהיה אם שיכילו הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם בהסכמות ומחוץ לכותלי בית הדין.

הוצאות משפט - נוכח המחלוקת בין הצדדים לעניין הסמכות העניינית, והתביעות שמתנהלות לפני בית הדין הארצי לעבודה בעניין זה (בתיקים אחרים), החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

" משנאמרו דברים אלו, נפנה לבחינת הסעיפים 10-11 בחוק הספורט כפי שהם נבחנים בפסק דין רע"א 2186/12 משה עמר - מאור מליקסון (פורסם בנבו, 20.5.2013) (להלן: "עניין משה עמר") - "סעיפים אלו מעגנים – כאמור – חובה סטאטוטורית לקיום הליכי בוררות פנימיים, כך שבית המשפט יעכב הליכים כל אימת שתוגש אליו תביעה אשר חוק הספורט חל על הצדדים לה והעומדת בתנאי התקנונים שהותקנו מכוחו ויפנה אותם למוסדות הבוררות, לפי ענפי הספורט השונים, ובעניינינו למוסד לבוררות של היתאחדות הכדורגל (סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך א' 78-77 (מהדורה רביעית מיוחדת – תשס"ה)) (להלן אוטולנגי); ע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו] (2009) (להלן עניין כץ)). בע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן לקידום כדורסל, פ"ד מד(2), 806 (1990) ציין השופט – כתארו אז – אור כי סעיף 11 לחוק הספורט אינו דן בעניינים הקשורים ל"פעילות שוטפת" בלבד, אלא ל"עניינים הקשורים לפעילות במסגרת ההתאחדות או איגוד", כלשון חוק הספורט, וכי "על פי פשוטם של דברים, ההתייחסות היא לכל הפעילות במסגרת ההתאחדות או האגוד". עוד נקבע בעיניין משה עמר כי: "התכלית שביסודן של הוראות אלו היא יצירת מערכת לפיתרון מהיר ויעיל לבירור סכסוכים אשר תיתחשב במאפייניו הייחודיים של עולם הספורט, בפרט נוכח הדינאמיות של ענף זה, המצריכה החלטות דחופות ומהירות (דרורה פלפל הספורט בראי המשפט, 173 (1994)). ההנחה, שיש לה רגליים במציאות כמובן, היא כי למוסדות השיפוט הפנימיים הידע והמומחיות בגדרי המטריה המיוחדת שבה עסקינן. תכלית זו משמיעה לנו פרשנות מרחיבה של הסמכות הקבועה בחוק הספורט של מוסדות השיפוט הפנימיים שהוקמו מכוחו." יחד עם זאת, סעיף 3 לחוק הבוררות, עליו נסמכת בקשת הקבוצה לביטול פסק הבוררות, קובע כי: "אין תוקף להסכם בוררות בעיניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". כמו כן, קובע סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין") כי: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לידון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור." על סמך הוראות אלו ובהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין, המעניק סמכות ייחודית לבית הדין לידון בנושאים הנוגעים ליחסי עובד מעביד, נפסק בבג"ץ 2852/16 מעונות ילדים בישראל - קרית הילד עמותה רשומה - בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (11.5.16), כי ככל שמדובר במחלוקת הנוגעת לזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה, בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לידון בהן.

...

לפיכך, אנו סבורים כי השכר המגיע למשיב הוא זכות חוזית הנובעת מחוזה העבודה בין הצדדים ומכאן שאין המדובר בזכות מגן שאינה ברת בוררות כפי שטוען המבקש אלא בזכות חוזית בה היה הבורר מוסמך לדון ולהכריע.

אנו סבורים כי מדובר בטענות שהועלו בעלמא, ללא כל פירוט וללא הפניה לעילות ביטול, למעט סעיף 3 לחוק הבוררות, העוסק בהיעדר סמכות אשר אליו נתנו את עמדתנו, וככאלה אינן מהוות עילה לביטול פסק הבוררות.

סוף דבר: הבקשה לאישור פסק הבוררות מתקבלת, והבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

קרי, בהתאם לסעיף 2 לתקנון, מוסמך המוסד לבוררות לידון ב"כל סיכסוך" בין השחקן ובין הקבוצה או האגוד "בכל הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה לשחקן". חוק הבוררות סעיף 3 לחוק הבוררות קובע: "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". בנוגע ליחס שבין חוק הבוררות ובין בוררות מכוח חוק הספורט נקבע בפסיקה כי דין בוררות על פי חוק הספורט כמוהו כדין בוררות על-פי חוק הבוררות בשינויים המחויבים מההוראות הייחודיות לחוק הספורט ולתקנונים שהותקנו על-פיו (דב"ע (ארצי) נז/3-5 לוי – היתאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד (עמותה רשומה), פד"ע לב 568 (1999).

ובלשונו של בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 1504/02 הפועל באר-שבע – היתאגדות לתרבות גופנית נ' צבי, 5.11.2002: "סוגית עיכוב ההליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות בהתדיינות שעל הצדדים לה חל חוק הספורט, באה לא אחת לפתחו של בית דין זה. בהקשר זה נפסק כי אופיין הצבורי-קוגניטי של ההוראות המגינות, מביא לידי כך שאין הן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים. משכך, ההכרעה בדבר התקיימותם של יחסי עובד-מעביד או בדבר קיומה של זכות מכח חקיקת מגן, אינה בת בוררות (דב"ע נה/125 – 3 אלון בן דור – ההסתדרות הכללית, פד"ע פד"ע כט, 286; ראה גם בג"צ 760/79 דיין נ' בית הדין הארצי, פ"ד לד(3), 820; דב"ע נד/163-3 הלסקו ישראל בע"מ - עיזבון המנוח אלי גילאון, פד"ע כ"ח 66). דברים אלה יפים אף מקום בו מדובר בבוררות חובה מכח חוק הספורט, שהרי בית דין זה פסק כי 'דין בוררות על פי חוק הספורט כמוהו כדין בוררות על פי חוק הבוררות בשינויים המחויבים מההוראות הייחודיות לחוק הספורט ולתקנונים שהותקנו על פיו (דב"ע נז/5-3 ניסים לוי - היתאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד, פד"ע לב 568)."   עוד נפסק בע"ע (ארצי) 791-05 דורון כץ – רועי ספיר, 4.5.2006, כך: "אין חולק על תוקפן המחייב של הוראות החוק והתקנונים שהותקנו מכוחו, אלא שהוראות אלה אינן יכולות לעמוד אל מול זכויות הנתונות לעובד במשפט העבודה המגן כלפי מעסיקו. לא מתקבל על הדעת שזכויות קוגנטיות עליהן לא ניתן להתגבר בהסכמה ואשר לגביהן מסורה סמכות שיפוט ייחודית לבתי הדין לעבודה יתבררו במסגרת של "מוסד לבוררות" פנימי של איגוד ספורט זה או אחר.

טענות העמותה בדבר היבטים דיוניים ראשית, נתייחס לטענת העמותה שלפיה בניסיון פסול למצוא דרך לעקוף או לבטל את החלטות הבורר בחר המבקש לפנות לבית הדין בהליך זה לקבלת סעד הצהרתי, זאת בשעה שהיה עליו להגיש בקשה לעיכוב הליכים לפני הערכאה בה נדון התיק – לפני המוסד לבוררות.

...

מהאמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

לסיכום דין התביעה להתקבל.

נוכח המחלוקת בין הצדדים לעניין הסמכות העניינית, והתביעות שמתנהלות לפני בית הדין הארצי לעבודה בעניין זה (בתיקים אחרים), אנו סבורים כי במקרה דנן אין לפסוק הוצאות לחובת העמותה.

תחילה ציין הבורר כי על פניו על פי הסכם הבוררות הוא נידרש לבחון רק את סוגיית שווי הפצוי ודמי השמוש המגיעים למשיבה, ולא להדרש לשאלת עצם קיומן של זכויות כאמור.

ביום 6.9.2022 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות בעירעור, וביום 28.9.2022 הגישה הערייה בקשה לביטולו בהסתמך על העילות המנויות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק).

הערייה גם מושתקת מלטעון שהבעלות במקרקעין אינה נושא שניתן לידון בו בבוררות כיוון שהיא זו שהעלתה שאלה זו בבוררות, חרף טענת המשיבה כי הבורר אינו מוסמך להכריע בכך.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתשובה.

למעלה מן הצורך אעיר כי גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית וממילא נדחית גם בקשת העירייה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.